תביעת חוב בגין מכירת כסאות לאולם אירועים

התובעת הנה חברה העוסקת במכירת כיסאות לאולמות אירועים.

כאשר נפרקו הכסאות באולם האירועים של הנתבעת, התברר כי יש פגמים בחלק מהם, בעיקר בכל הנוגע לריפוד.

בנוסף, יש לקחת בחשבון שהתובעת לא הציגה כל דרישה לתשלום החוב במשך השנים שעברו מאז, ואף לא הציגה כרטסת המפרטת כי חשבונית זו לא נרשמה בספריה ו/או כנרשמה כחוב אבוד.

לא נעלמה מעיניי עדותו של מר אמסלם, לפיה הדרישה לתשלום הסך של 36,772 ₪ הועברה לו: "נדמה לי אחרי כמה חודשים. הוא לא דיבר איתי על זה בכלל הוא המציא את זה. באתי בטענה על כיסאות שבורים. בשנת 2015 עשיתי איתו עסקה ולא ראיתי לתבוע על הכיסויים... הוא לא פנה אלי שאני חייב לו 36,000 ₪. אחרי כמה חודשים הוא פנה אלי ובקש להקדים תביעה שלי לכסאות השבורים." (עמ' 13, ש' 1-4, שם).

...

סוף דבר, קובע שהחשבונית מתארת את שהוסכם בין הצדדים באותו מועד.

בחודש יוני 2011, הגיש התובע בקשה חדשה לפיה קיים חוב כלפי החברה בסך 690,000 ₪ בפירוט הבא: העברה על סך 290,000 ₪ לחשבון גני פאר בשנת 2003; העברה על סך 100,000 לחשבון גני פאר בשנת 2004; צ'ק בסך 100,000 ₪ בשנת 2009; מזומן בסך 200,000 ₪ (ללא תאריך) (להלן: "תביעת החוב השנייה").

החברה אינה פעילה עוד, יש לה צו פירוק והיא נמכרה (עדותו של מר דני ליבלר, עמוד 27 לפרוטוקול).

ציון טען שכל הנוכחים ישבו מסביב לשולחן עם כיסאות (על אף שנשאל איפה כל אחד מהאנשים עמד) (עמ' 21 ש' 34 לפרוטוקול) ואילו התובע טען שכולם עמדו (עמ' 11 ש' 31 לפרוטוקול).

אולם בנגוד לדבריו, מתמלול השיחות עם חנן, שהתובע צירף בעצמו לתצהירו עולה, כי הוא ידע שמטרת הכסף היא לשלם לקבלן לבניית מרפסת באולם האירועים (ראו, דבריו של התובע ב- call 12-29-30 עמוד 2 שורות 44-45: "אני יודע שהוא אמר שהוא הולך לתת את זה לקבלן לבנות את המרפסת, אני שמעתי, גם לך הוא אמר את זה." ואת דבריו ב- call 16-07-30 עמוד 2 שורה 53: "אמרת לו למה, וזה למרפסת, ניבנה את המרפסת בזה. בדיוק הוא היה." חזוק נוסף למסקנה, כי הכסף הועבר לחברה ולא באופן אישי לנתבע הוא בכך שהתובע נהג להעביר כספים לחברה לאורך השנים.

...

" ברם, לא ראיתי שיש בשינוי גרסאותיו של הנתבע בהקשר זה, כמפורט לעיל, משום סתירות מהותיות או כי יש בהם כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי או כדי למלא את החסר במה שנדרש מהתובע להוכיח.

לסיכום, התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו, לא הוכיח כי התרחש האירוע הנטען במסגרתו הוא מסר 200,000 ₪ במזומן לידי הנתבע, לא הוכיח כי ככל שניתנו על ידו כספים הרי שהם היו בגדר הלוואה אישית לנתבע ולא הוכיח כי קיבל תשלומי ריבית חודשיים מהנתבע, כפי שנטען על ידו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

בנוסף גבה הנאמן כספים מחברת סלקום ומבית הספר אורט עבור ארוע שנערך בתאטרון.

בעיניין זה הובהר כי תביעת החוב של המשכירה בגין חוב עבר, להבדיל מטענותיה ביחס לזכותה לביטול ההסכם, תיבדק על ידי הנאמן והמשכירה תהיה זכאית לקבלת דיבידנד בהתאם להוראות הסדר הנושים.

פעולות הנאמן למכירת התאטרון ואישור המתוה הייחודי לפרעון החוב למנויים ולרוכשי הכרטיסים הנאמן פירט במסגרת הדיווח אודות הפעולות בהן נקט לצורך מכירת התאטרון.

בנספח להצעת הרכש מטעם הרוכש פורטו השקעות שבכוונת הרוכש לבצע באולם התאטרון לרבות החלפת מערכת המיזוג, החלפת הכסאות באולם, הקמת מערכת סאונד ומערכת חיווט חדשות, שפוץ הבמה, הדברה ומיגור של תופעות מזיקים במקום ועוד, בהשקעה כוללת של 6 מיליון ₪.

...

במסגרת הבקשה שהוגשה על ידי עו"ד רון חכים בתפקידו כנאמן התיאטרון (להלן: "הנאמן") התבקש בית המשפט: לאשר לנאמן להתקשר עם משכירת היכל התיאטרון בהסכם שצורף כנספח 2 לבקשה; לאשר לנאמן להתקשר עם איזה פלדמן וסמיון קזנסקי (להלן: "בעלי המניות") בהסכם שצורף כנספח 6 לבקשה; להיעתר לבקשת הנאמן לאישור מתווה פירעון החוב הייחודי למנויי תיאטרון הצפון ורוכשי הכרטיסים; להיעתר לבקשת הנאמן לאישור הסדר הנושים שצורף כנספח 7 לבקשה, על פי הסכמות רוב מניין וערך הנושים בכל אחת מקבוצות הנשייה הרלוונטיות; להיעתר לבקשת הנאמן להארכת צו השיקום שניתן לתיאטרון עד ליום 31/12/20 לצורך השלמת העברת פעילות התיאטרון לרוכש.

לאחר ששבתי ושקלתי את תכנית השיקום הכלכלי שפורטה בבקשת הנאמן סבורני כי אכן יתרונותיה רבים.

לאור כל האמור, הנני מאשרת את ההסכמים עם הרוכש, עם בעלי המניות ועם המשכירה על פי הנספחים שצורפו לבקשה.

כמו כן אני מאשרת את המתווה המוצע לרוכשי הכרטיסים והמנויים ואת תכנית השיקום הכלכלי לתיאטרון ולבעלי המניות ונותנת בזאת צו שיקום כלכלי לתיאטרון.

מה עשית עם כל הכסאות והשולחנות עם אולם האירועים לגונה, זרקת אותם? חלק מזה נמצאים אצלו במחסן, וחלק עסקים שפתחו פתחתי להם את המחסן ואמרתי יש פה ציוד אם מתאים לכם תשתמשו, עדיף לתת לשוכרים מלמכור בנזיד עדשים מה שילכו לקנות בעשרות אלפי שקלים".

לפיכך, סכום החוב בגין דמי השכירות מסתכם בסך כולל של 19,500 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף את חוב השוכר בגין תשלום החשמל בסך 1,335 ש"ח, כך שחובו של השוכר מסתכם בסך של 20,835 ש"ח. מסכום זה יש לקזז את התשלומים ששילם השוכר ביתר עבור דמי הארנונה (סך של 3,765 ש"ח) ואת הסכום ששילם ביתר בשנת השכירות הראשונה (סך של 1,812 ש"ח) ובסך הכול סך של 5,577 ש"ח. כך שיתרת חובו של השוכר מסתכם בסך של 15,258 ש"ח. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להיתקבל בחלקה.

...

סיכום התשלומים: לאור כל האמור לעיל, מצאתי לחייב את השוכר לשלם למשכיר דמי שכירות חודשיים בסך של 10,000 ש"ח בגין התקופה שעד ליום 27.8.18.

לפיכך, סכום החוב בגין דמי השכירות מסתכם בסך כולל של 19,500 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף את חוב השוכר בגין תשלום החשמל בסך 1,335 ש"ח, כך שחובו של השוכר מסתכם בסך של 20,835 ש"ח. מסכום זה יש לקזז את התשלומים ששילם השוכר ביתר עבור דמי הארנונה (סך של 3,765 ש"ח) ואת הסכום ששילם ביתר בשנת השכירות הראשונה (סך של 1,812 ש"ח) ובסך הכול סך של 5,577 ש"ח. כך שיתרת חובו של השוכר מסתכם בסך של 15,258 ש"ח. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

לפיכך: תיק ההוצאה לפועל מספר 503858-01-19 ישופעל, תוך שסכום קרן החוב בתיק תופחת ותעמוד על סך של 15,528 ש"ח. בנוסף, בשים לב לסכום התביעה ולתוצאותיה, ישלם הנתבע (השוכר) לתובע (המשכיר) הוצאות משפט בסך של 1,602 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

כמפורט בתגובה, חברת אקסלוסיב שילמה לחברת דיאט סך כולל של 4,680,000 ₪ כמפורט להלן: סך של 3,000,000 ₪ שולם עבור ציוד קבוע של אולם אירועים; סך של 750,000 ₪ שולם עבור מלאי מזון של אולם האירועים שהיה במועד חתימת ההסכם; סך של 250,000 ₪ שולם עבור ציוד מתכלה שהיה במועד חתימת ההסכם; וסך של 680,000 ₪ שולם תוספת מע"מ בגין העסקה.

ביום 18/7/2022 הוגשה הודעה מבהירה מטעם המשיבים, במסגרתה נטען לקיומם של מסמכים התומכים בטענתם כי חברת דיאט כן הפרישה את מלוא התשלומים עבור זכויות העובדים בהתאם ליכולתה הפינאנסית באותה עת. המשיבים טענו כי ביצעו תשלומים לביטוח לאומי, לרשויות מע"מ ובגין שפוץ כיסאות האולם עד לסך כולל של כחצי מיליון שקלים.

נטען כי למעשה, חברת אקסלוסיב רכשה את פעילות חברת דיאט על ידי תשלום כספים שקבלה בעבור אירועים שהתנהלו באולמי הנסיכה, כאשר רובם נקבעו ותוכננו על ידי חברת דיאט טרם הסכם המכירה, וממילא היו אותם כספים שייכים לחברת דיאט מפעילות, מוניטין, ציוד ומלאי השייך לה. המפרקים הוסיפו וטענו כי הקף תביעות חובות של העובדים של חברת דיאט מעיד כי אלו נוצרו אגב תיכנון מראש ובגין מדיניות מכוונת שנוהלה בחברת דיאט מתוך ידיעה שמישהו אחר – המל"ל – יפרע את חובות החברה במקומה.

טענה זו נתמכת ברשימת תביעות החוב שהוגשה על ידי המפרקים, ולפיה למעט תביעת חוב פרטית בסך 195,000 ₪, הוגשו 97 תביעות חוב על ידי עובדים, 8 תביעות חוב הוגשו על ידי קופות גמל, 8 תביעות חוב הוגשו על ידי רשויות המדינה והוגשו גם 3 תביעות חוב מטעם המל"ל. תמיכה נוספת למסקנה זו מצאתי גם בכרטסת הנהלת החשבונות של החברות (נספח א' לתגובת המשיבים) ולפיה החל מחודש 10/2018 ועד לחודש 5/2019 בוצעו עשרות תשלומים מחשבון הבנק של חברת אקסלוסיב בגין חובותיה של חברת דיאט בהקף של מיליוני שקלים, רובם ככולם לנותני שירותים וספקים של אולמי הנסיכה.

...

בעניין זה מקובלת עליי טענת המפרקים לפיה מאחר שפעילות החברה הועברה לחברת אקסלוסיב ב-8/2018 וחברת אקסלוסיב אשר לה למעשה בוצעה הענקה הנטענת כבר יצרה חובות רבים וממילא ההענקה מבוססת על הסכם למראית עין, כמפורט לעיל, הרי אין כל טעם כיום בביטול הענקות שבוצעו.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי המשיבים פעלו כנטען על ידי המפרקים באופן המחיל עליהם אישית את כלל חובות החברה בהתאם להוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.

מאחר שהיקפם של כלל חובות החברה טרם הוברר, ובכללם החובות למס הכנסה, הרי שהמשיבים ישלמו יחד ולחוד את מלוא חובות החברה לאחר שהמפרקים יסיימו מלאכתם ויכריעו בכלל תביעות החוב שבפניהם.