תביעת חוב בגין חשבון טלפון

הנאמנת אישרה ארבע תביעות חוב בסך כולל של 90,915 ₪.

על פי מימצאי הנאמנת החובות נוצרו בחוסר תום לב, כשהיחיד נטל אשראי צרכני גבוה מאד, גם כשכבר היה נתון בחובות, וזאת לצורך רכישת מכשירי טלפון סלולריים שניתנו במתנה לאימו ולצורך מימון חתונתו, הכל בשעה שידע שלא יהיה בידו להשיב את הכספים שניטלו כהלוואות.

מהצעת הממונה שהוגשה לפי סעיף 154 לחוק ומדו"ח מימצאי הבדיקה של הנאמנת עולה, כי היחיד צבר לחובתו לאורך תקופת הביניים מחדלים משמעותיים, ובהם הגשת דו"חות על הכנסות והוצאות הלוקים במהימנותם, ללא אסמכתות ובאופן שאינו מאפשר שקיפות של היתנהלותו, אי המצאת חלק מהמסכים שנדרשו, ובהם אסמכתא לתשלום שכר דירה, חשבונות טלפון וגז, ביצוע העברות מחשבון העובר ושב שלו, שלא דווחו בדוחות ואי המצאת פירוט חשבון עובר ושב של אשת היחיד ודו"ח מיסלקה פנסיונית.

...

כך או כך, היחיד הסכים, במהלך הדיון שהתקיים ביום 14.9.22 לתכנית לשיקום כלכלי הכוללת 70 תשלומים על סך 650 ₪ כל אחד, ואני סבורה כי לצד קיום תכלית השיקום הכלכלי יש בתכנית להביא תועלת לנושים.

יצוין, כי המבקש לא הגיש תביעת חוב בגין הפצוי האמור.

לשיטת הנאמן, המבקש טוען, כי במהלך השנים יצר נפגע העבירה קשר עם מוקד המידע הטלפוני ובקש לברר המועד הצפוי לקבלת הכספים שנפסקו לזכותו, ולמרות זאת לא פעל המבקש להגשת תביעת חוב כנגד החייב במהלך השנים בהן התנהלו הליכי פשיטת הרגל כנגדו.

עוד נטען ע"י הכונ"ר, כי בתגובתו לא נטען ע"י החייב והוא אף לא ניסה להוכיח, כי במרוצת השנים נעשו מצידו ניסיונות לשאת בתשלום כלשהוא על חשבון החוב, ושעה שלא עלה בידו להרים הנטל לביסוס הטענה שיש לכלול החוב בהפטר, יש להחריגו ממנו.

...

עוד נטען ע"י הנאמן, כי משאין המדובר בחיוב כספי המיועד למדינה אלא כזה הנגבה באמצעות המדינה לטובת נפגע עבירה, ומשמדובר בחוב בר תביעה, אין מקום להחרגת החוב, ודין הבקשה להידחות.

ברם, מסקנה זו מתבקשת לא בהכרח עקב השוואת מעמד הפיצוי למעמד הקנס (לכל הפחות) לצורך גבייה, אלא דווקא משיקולים ערכיים וחברתיים המצדיקים התייחסות אליו כדומה יותר לחוב שנוצר במרמה או בניגוד לתקנת הציבור, ומשכך הופכת שמיטת חוב זה והכללתו בהפטר לבלתי צודקת.

לאחר ששקלתי בדבר באתי לכלל מסקנה, כי המבקש הרים אמנם הנטל להוכחת טענתו לפיה אין מקום להחריג הפיצוי מן ההפטר שניתן לחייב, ברם לא ניתן להתעלם מחלוף הזמן וכאמור מעקרון ההסתמכות וסופיות הדיון, אף כי התנהלות החייב נגועה, כאמור, בחוסר תום לב. הנה כי כן, דין הבקשה אמנם להתקבל, אך לא מצאתי לקבוע כי חובו של החייב כלפי המבקש עומד על 5,143 ₪ כנטען על ידו, נוכח מחדליו כאמור.

התביעה הוגשה בגין יתרת חוב בחשבון החברה מיום 2.6.21, בסך 39,928 ₪, בגין שתי ההלוואות גם יחד, בהתאם לתדפיס החשבון שצורף לכתב התביעה, בצרוף ריבית.

בעדותו טען הנתבע לראשונה, כי ההודעה לבנק על מכירת המניות בוצעה בטלפון, בשיחה שלו עם מנהל הסניף (עמ' 13, ש' 11- 15, ש' 14, ש' 1- 2).

מההתכתבות מיום 2.9.2020 עולה כי הנתבע ואדם ניהלו משא ומתן בנוגע לפריסת יתרת החוב בגין חלקם בסך 33,000 ₪, באמצעות הלוואה לשלוש שנים, הצעה שאושרה על-ידי הבנק והמדינה, והנתבע התבקש על-ידי מנהל הסניף לגשת לסניף על מנת לטפל בעיניין.

...

באשר לטענת הנתבע לפיה הבנק גרם לו לנזק, מעת שהתקשר בהסדר חוב עם הערבים הנוספים, שכן הנתבע הסתמך על כך שערבותם בתוקף, הרי שדין הטענה להידחות.

מסקנה זו נתמכת בין היתר, בעובדה לפיה הפער בין סכום ההסדר שהוצע לנתבע ולאדם בספטמבר 2022, תקופה בה נחתם ההסדר עם הערבים הנוספים, ובין סכום התביעה דנן, אינו משמעותי.

לנוכח המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה, בשיעור עליו עמד במועד הגשתה, בסך 40,309.42 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאותו מועד ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף הוצאות ושכ"ט בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ. זכות ערעור כדין.

התובע העיד שהשטר נשוא תביעה זו נימסר לו על ידי מיקי כשמלוא פרטיו מלאים וזאת לאחר שמיקי הודיעו בשיחה טלפונית שהפקיד לחשבון הנתבעת סך של 60,000 ₪.

מעדות הנתבעת עלה שחרף העובדה שחשבון הבנק היה רשום על שמה בלבד, מיקי היתנהל בו כבשלו וכי למעשה רשאי היה להפקיד בו שיקים, כספים שהתקבלו מעיסקאות שונות או מכל מקור אחר וכי בפועל ניתנה לו הרשאה בלתי מוגבלת לעשות בחשבון כרצונו, כלשון הנתבעת בחקירתה – "הוא עשה מה שהוא רוצה". הנתבעת חזרה בחקירתה על הטענה שהשטר נשוא התביעה ניתן יחד עם עוד תשעה שיקים שנמסרו על ידה למיקי לצורך פרעון חוב מס הכנסה.

...

עדות זו של התובע לא נסתרה על כן לא עלה בידי הנתבעת להוכיח תחולת חוק זה על המקרה שלפנינו ודין הטענה להידחות.

משלא עלה בידי הנתבעת לבסס את טענתה לחריגה מהרשאה סבורני כי יש לקבל את התביעה במלואה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת במלואה בתוספת הוצאות לטובת התובע בסך כולל של 4,250 ₪ אשר יתווספו לתיק ההוצאה לפועל.

לטענתה של רינת, שילמה את הסכום שנידרש ממנה, תוך שבשיחתה עם נציגת הוט וידאה כי בכך החוב נפרע במלואו, ונענתה כי התשלום הוא עבור "גמר חשבון". בשלב מאוחר יותר התברר, כי הסכום שולם לנכוי החוב בגין שירותי האנטרנט, בעוד שנוסף לחוב זה, עמד לנתבע גם חוב בגין שירותי הטלפון והטלויזיה, ולכן, למרות שכונה "גמר חשבון", התשלום לא כיסה את מלוא החוב למכלול שירותי הוט.

השאלות הטעונות הכרעה מגדר המחלוקת הסבוכה שהציגו הצדדים, עולות שאלות אחדות הטעונות הכרעה: בתביעה הראשונה – האם הוכחה חבות כלשהיא, על אף העדר ראיית ההיתקשרות? אם כן, האם נוצר לרונן חוב, בבטול הוראת הקבע מבלי שהודיע על רצונו בניתוק המנוי? אם גם התשובה לשאלה זו חיובית, האם אמירתה של נציגת הוט בשיחה עם רינת, לפיה התשלום שביצעה מהוה "גמר חשבון", יוצרת להוט השתק לגביית תשלומים עבור שירותים אחרים? בתביעה השנייה, יש להדרש לשאלה אם חלה על הוט חובת בדיקה וחובת יידוע לגבי לקוחות שציוד הקצה שלהם מנותק, אך לא ביקשו להפסיק את ההיתקשרות.

...

לאחר עיון בטענות הצדים, בראיותיהם ובסיכומים שהוגשו, הגעתי למסקנה אחרת מזו שעולה מפסקי הדין האמורים.

התוצאה התביעה הראשונה מתקבלת בחלקה; הנתבע ישלם לתובעת סך של 780 ש"ח. בנסיבות, ומהטעמים שהובאו לעיל בדבר חבות הנתבע לשלם את קרן החוב בלבד, איני רואה לנכון לעשות צו להוצאות.

התביעה השנייה נדחית.