תביעת חוב בגין הסכם חיתום ביטוחי

בעקבות ההסכם שנכרת, פירסם שר האוצר, בתאריך 18.12.1951, את הוראות הפיקוח על עסקי ביטוח (ללוידס), התשי"ב – 1952 (ק"ת, תשי"ג עמ' 371 (חוברת מס' 233)).

מהותה של זכות התיחלוף הובהרה ברע"א 2368/08 אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' מדינת ישראל (10.07.2011): "עיקרון התיחלוף נועד להסדיר בצורה הוגנת את מערך הזכויות והחובות במשולש היחסים שבין הניזוק, המזיק והמיטיב. הוא נועד להבטיח את מלוא זכויותיו של הניזוק לפצוי על פגיעתו, ולא למעלה מכך; הוא מכוון לממש את חיובו של המזיק לפצות על הנזק, אך לא מעבר לגבולות אחריותו הוא; והוא נועד לאפשר למיטיב לקבל שיפוי מהמזיק על הטבת הנזק שהעניק לניזוק, אשר לא כוסה על ידי המזיק, והכל בגבולות אחריותו של המזיק. בדרך זו, הניזוק זוכה בפצוי מלוא ניזקו, בין מן המזיק בלבד ובין מן המיטיב בלבד, ובין משניהם כחלקיהם; המזיק מחוייב בגדרי אחריותו כלפי הניזוק והמיטיב, לפי הענין; והמיטיב זוכה בשיפוי בגין הטבתו בגבולות אחריות המזיק. תביעת התיחלוף מאפשרת למיטיב לבוא בנעליו של הניזוק לצורך תביעת השיפוי כלפי המזיק על הטבת הנזק שהעניק לניזוק. הכפפת תביעת המיטיב לתביעת הניזוק נועדה להגן על המזיק שלא תיפרץ מסגרת אחריותו בשל היתערבות המיטיב, וכדי שלא יחוייב בסופו של יום בפיצויי נזק החורגים מגדר אחריותו כלפי הניזוק ..... " ברע"א 10164/09 מנהל מס רכוש נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (28.2.2012), תאר בית המשפט (כב' המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין) את הסימטריה הנוצרת בין המבוטח, המבטח והמזיק, והוסיף, כי "בהתקיים סימטריה מלאה נמנעת התעשרותו הבלתי צודקת של הניזוק אך גם התעשרותו הבלתי מוצדקת של חייב שהמבטח פרע את חובו". ברור איפוא, שאם תיחסם תביעת תיחלוף של מבטח, מקומי או זר, הגורם היחיד שייהנה מכך יהיה המזיק, אשר יופטר מלשלם פיצויים, באופן מלא או חלקי, עבור הנזק שניגרם על ידו.

זכות תיחלוף למבטח הזר משמעות פסק הדין שניתן בעיניין "ויינה" היא חסימתם של מבטחים זרים, שלא קיבלו רישיון לעסוק בעסקי ביטוח בישראל או פטור מהוראות החוק (כמו למשל חתמי לוידס), מלתבוע מזיקים בגין תגמולי ביטוח ששולמו על ידם למבוטחיהם.

בחוק הפיקוח הוגדר מהו "עיסוק בביטוח", הוא למעשה העיסוק הטעון רישיון לפי חוק הפיקוח מטעמי הגנת הצרכן, וכך נקבע בהגדרה: "עיסוק בביטוח" - היתקשרות דרך עסק בחוזי ביטוח, למעט מתן אחריות למצרך או לשירות הנילווה לעיסוק עקרי אחר של נותן האחריות; לענין זה, "היתקשרות" - לרבות הצעה להתקשרות ולרבות היתקשרות שלא לשם הפקת רווחים; (ההדגשה שלי – י"כ) הגשת תביעת תיחלוף אינה נוגעת לשלב בו המבטח עוסק ב"היתקשרות דרך עסק בחוזי ביטוח".

...

הבקשה נסמכת על החלטת בית משפט מחוזי מרכז בתיק א' (מחוזי מרכז) 53025-11-14 VIG Vienna Insurance Group נ' רשות ניקוז ונחלים שרון ואח' (13.10.2015) (להלן – "עניין ויינה"), מפי כב' השופט מר א' שוורץ, ופסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8044/15 VIG Vienna Insurance Group נ' רשות ניקוז ונחלים שרון ואח' (23.1.2017), שדחה את הערעור שהוגש על החלטה זו. בפתח החלטתי מבקש אני לציין, כי דחיית הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין "ויינה", נעשתה בדרך הקבועה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

" לסיכום הדברים שלעיל: (א) נוכח הפטור שניתן לחתמי לוידס מתחולת חוק הפיקוח, מלכתחילה לא היה מקום להגיש בקשה לדחיית תביעת התחלוף שהוגשה בשמם על הסף, בהסתמך על פסק הדין "ויינה". (ב) זכות התחלוף נועדה למנוע עשיית עושר ולא במשפט.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הבקשה.

(ב) הנני מחייב את הנתבעת מס' 5 (שלב 1945 הובלות (2004) בע"מ) לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, הוצאות הבקשה בסכום כולל של 7,020 ₪.

בית משפט השלום ברחובות ת"א 68644-12-20 דן לימוזין טורס סיור ותיור תשס"ו בע"מ נ' קש חתמים בנלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט ישראל פת תובעים דן לימוזין טורס סיור ותיור תשס"ו בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד דביר אייזן נתבעים קש חתמים בנלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד אביחי סלהוב החלטה

הנתבעת סירבה לפצות את התובעת בגין הארוע, וזאת, בטענה להפרת החובה הנקובה בסעיף 23 (ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, וניסיון להכשיל את הנתבעת.

ככל שיש חוב יש לגבותו במסגרת ההוצאה לפועל ואין להשתמש בהליך של צו למתן ערובה.

...

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה דנן שהוגשה בחוסר תום לב במטרה לחסום את המשיבה מהגשת תביעה בגין נזקיה.

אני מקבל את טענת המבקשת כי על החברה מוטל הנטל להוכיח כי יש לה יכולת כלכלית לשאת בהוצאות הנתבעת.

תוצאה - קביעת סכום הערובה לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים בתיק, לרבות: סכום התביעה, היקף טענות הצדדים, העדויות הצפויות להישמע במסגרת בירור התביעה, המשאבים הכספיים שיהא צורך בהשקעתם לצורך ניהול ההגנה, הוראות כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000, ועל מנת שלא לנעול את הדלת בפני התובעים (גם אם הם עניים), אני מחייב את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 20,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת בגין ניהול ההליך המשפטי, ככל שאלו ייפסקו לטובתה.

אני מחייב את המשיבה בהוצאות המבקשת בגין הבקשה דנן בסך של 1,500 ₪ שישולמו לב"כ המבקשת עד למועד הנ"ל. המזכירות תמציא את החלטתי לב"כ הצדדים ניתנה היום, כ"א אייר תשפ"א, 03 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

לטענת הנתבעת, היא לא הייתה מבטחת שעון שכבר נמכר, בשווי 150,000 ₪, ללא בדיקת סוקר או ללא הצגת קבלה המוכיחה את קנייתו, ולא ניתן לבצע תיחלוף בדיעבד של פריט אחד שבוטח תמורת פריט אחר שלא בוטח, מה גם שבנסיבות המקרה דנן התובעת לא הוכיחה את מקרה הביטוח בשים לב לגירסאות הסותרות שנשמעו מפיה ומפי העדים מטעמה ביחס למועד רכישת השעון הוורוד ולנסיבות רכישתו; ביחס לשעון הצהוב ולנסיבות רכישתו ומכירתו; ביחס לשוויו של השעון הוורוד; ביחס לדווח לסוכן על אבדן השעון; וכיו"ב. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה את מקרה הביטוח גם בשים לב לכך שתביעתה מתבססת על עדות יחידה של בעל דין שממילא טעונה פירוט והנמקה מיוחדים לפי ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971; ובפרט בהנתן כל "חורי הזכרון" וחוסרי הידיעה מצד התובעת ביחס לנקודות מהותיות בגירסתה; בהנתן העובדה שהסתירה מבית המשפט את הליך פשיטת הרגל המתנהל בעיניינה; בהנתן העובדה שהסתירה הליכים משפטיים שהתנהלו כנגדה בגין חובות כספיים במועדים הסמוכים למועד הדיווח על מקרה הביטוח הנטען וכיו"ב כשלים ותהיות שלטענת הנתבעת פוגעים באמינותה של התובעת ובאמינותם של העדים מטעמה ואינם מאפשרים לקבל גירסתה.

בנוסף, הנתבעת הציגה לבית המשפט הסכם מיום 30.11.14 (הוא החודש בו דיווחה התובעת על מקרה הביטוח!) שנערך בין חברת יורו טיים (ישראל) בע"מ לבין מר צרור, בן זוגה של התובעת, בגין חוב שהיה חייב לה. במסגרת אותו הסכם סוכם על תשלום החוב בפריסה לתשלומים (נ/4).

גב' אלונה אוסקין שטיפלה בתיק במסגרת עבודתה כחתמת אצל הנתבעת הודתה בחקירתה הנגדית, כי בהצעת הביטוח שהעביר הסוכן לא כתוב דגם ספציפי של השעון המבוטח, כי מצורף אליה סקר של חברת גמודן, וכי הנתבעת לא שולחת את הסקר למבוטח.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל השכנוע להוכחת תביעתה ותביעתה נדחית.

ממילא נדחית עימה גם ההודעה לצד שלישי.

בפסיקת ההוצאות גם לקחתי בחשבון את החלטתי מיום 31.8.20 אשר דחתה את בקשת הנתבעת לחייב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, בה חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות התובעת בסך 1,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך, כאשר נקבע תשלום ההוצאות יידחה אף הוא לסיומו של ההליך ויתוסף ו/או יקוזז מחיוביהם ההדדיים של הצדדים.

מטעם המערערת העידו הגב' נועה רחמים - נציגת המכירות מולה נכרת חוזה הביטוח, הגב' אורטל קצב - מיישבת תביעות החתומה על שני מכתבי הדחייה, הגב' איילת טוויטו -- מנהלת תחום חיתום וחתמת ראשית במערערת, וד"ר חיים פרלוק - רופא חתם.

על יסוד כלל קביעותיו קיבל בית משפט קמא את התביעה בחלקה – חייב את המערערת בתשלום מלוא תגמולי הביטוח על פי הפוליסה והורה לה "להעביר את יתרת החוב אל הבנק בהתאם לאישור עדכני שיתקבל ממנו", וכן לערוך "חישוב מחדש של ערך הביטוח וככל שנצברה יתרת זכות לטובת הפוליסה" (מעבר ולאחר התשלום לבנק), להעבירה ליורשי המנוח בהתאם לצוו ירושה/צו קיום צוואה, תוך שדחה את התביעה לפצוי בגין עוגמת נפש.

...

..איפה מה שאני צריך לחתום לך? נציגת חברת הביטוח: לחתום לי זה בעמוד שלישי נראה לי מתחיל כל הסיטואציה" (תמלול עמוד 22 שורות 11-14); "נציגת חברת הביטוח: חתימת המבוטח זה מה שרשום השם שלך, זה אתה. אני צריכה שם שתי חתימות" (תמלול עמוד 23 שורות 11-12) נ.ר. מתבדחת עם המנוח ומצחקקת ללא הרף.

נוכח הנימוקים שנסקרו בחוות דעתה של השופטת יעקובוביץ, ונוכח אופן הטיפול בהצעת הביטוח לרבות הקראת השאלות והמענה להן כפי שפורט לעיל, אף אני סבורה כי חיובה של אלמנת המנוח להשיב את החלק ששולם לבנק - 203,878 ₪ (שקיזז את השיעור היחסי בהעמדת דמי הביטוח על 225%) יהא בלתי צודק.

במצב זה, אני סבור, כי המבטחת היתה רשאית במשפט להעלות את טענת המרמה כנימוק לדחיית תביעת האלמנה, אך היא לא היתה רשאית להעלות טענה זו כנימוק לתביעתה להשבת הסכום שהיא העבירה לבנק, וזאת מהטעם של חובת תום הלב, שהנחיות המפקח על הביטוח הנדונות כאן נגזרות ממנה (רע"א 10641/05 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (4.5.2006), פסקה ד(6)).

לגישתנו, תשובתה השלילית של המשיבה בהצהרת הבריאות לשאלה האם "האם במהלך חייך אובחנו מומים / הפרעות ... [ב]מערכת הראיה ..." אינה "מלאה וכנה" כמשמעות המונח בסעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, והמערערת הוכיחה באמצעות חוות הדעת החיתומית כי "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו" כלשון סעיף 7(ג)(2) לחוק.

נעיר בהקשר זה כי בפסיקה ובספרות קיים דיון ער באשר להשלכות הראיתיות של אי מתן תשובה מלאה הן לעניין כנות התשובה והן ובעיקר לעניין כוונת המירמה שנלווית לה (ראו מחלוקת הפוסקים בעיניין רוטנברג), אך איננו נדרשים לכך בעניינינו תוך שנציין כי העמדה הרווחת היא ש"מידת הכנות נבדקת לפי הפער, אם בכלל, בין התשובה לבין המצב לאשורו" (שחר ולר חובות גילוי של מבוטחים לפי חוזי ביטוח 351 (2002)).

המשיבה הגישה תביעה ללא צירוף חוזה הביטוח (הפוליסה) וללא צירוף חוות דעת רפואית התומכת בטענותיה (ראו: סעיף 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018; לתחולת התקנה בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ראו: בר"ע (ארצי) 32162-12-23 פלוני – כלל חברה לביטוח בע"מ. פסקה 7 וההפניות שם (19.6.2022)) ומסמכים אלה אף לא צורפו בהמשך ההליך.

...

הערה דיונית בשולי הדברים נבהיר כי מצאנו טעם רב בטענותיה הדיוניות של המערערת.

סוף דבר – הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 64 לפסק דיננו.

לנוכח מצב המשיבה מצאנו שלא לעשות צו להוצאות בערעור.