הנתבעת מצדה עתרה בתביעה להצהיר על בטלות ההסכם שנכרת עם התובע ולהורות על סילוק ידו ממבנה השייך לה. בנוסף עתרה הנתבעת לחיוב התובע בסך של 60,635 ₪ בגין חובותיו לה.
התובע טען, כי ביום ג' תשרי תשע"ג נחתם הסכם בינו לבין הנתבעת, במסגרתו נקבע כי חלף מגוריו בגבעת להב"ה שביישוב, יוקצה לו שטח למגורים ביישוב, בסמוך לעמדת הש.ג., לתקופה זמנית עד להשלמת הכשרת שטח למגורים קבועים עבורו (להלן: "ההסכם הראשון").
את הנזקים שנגרמו לו, כתוצאה מהפרת ההסכמים אמד התובע בסך של 193,000 ₪, הכולל את ההשקעה בבקתה ובסככה שנהרסו (100,000 ₪), עלות 2 קונטיינרים והובלתם למגרש לאחר שאלו הוחרמו על ידי המנהל האזרחי (48,000 ₪), ריהוט לבית שהוחרם וניזוק (15,000 ₪) ושעות עבודה במכולות ובפיתוח שירדו לטמיון (30,000 ₪).
ואולם, במכתב מיום 23.12.13, כשלושה שבועות לאחר הסיור, טענה הנתבעת כלפי התובע כי עליו לעזוב את המבנה (אותו קיבל במסגרת ההסכם הראשון), אך זאת בשל אי תשלום חובות לאגודה, איום על תושבים, איום על עובדי היישוב ונהיגה מסוכנת (נספח י"ח לתצהירו של מר דיין).
התובע לא הציג כל אסמכתא על תשלום כלשהוא בגין השמוש בחשמל ובמים.
...
תביעת הנתבעת לחייב את התובע בתשלום בגין חשמל ומים מתקבלת, והתובע ישלם
לנתבעת סך של 20,660 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה על
ידה ועד לתשלום בפועל.
תביעת הנתבעת לחייב את התובע בתשלום מוני המים והחשמל – נדחית.
תביעת הנתבעת לקבלת דמי שימוש ראויים – נדחית.