תביעת חוב באיחור בהליך פשיטת רגל

נקבע כי מדובר בתביעה שהוגשה באיחור רב של כשבע שנים וחודשיים לאחר המועד האחרון להגשת תביעות חוב, וכי בהתאם לסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל ולפסיקה, קבלת בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תתאפשר כאשר הנאמן שוכנע כי הנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד מסיבות אובייקטיביות חיצוניות שאינן תלויות בנושה, וכי הגשת תביעת החוב באיחור לא תיפגע באופן משמעותי ביעילותו של הליך פשיטת הרגל וקידומו.

...

דיון והכרעה: דין הערעור להידחות.

אין להתעלם גם מהעובדה כי במועד בו נפתח תיק הפש"ר היה פתוח תיק הוצל"פ שפתח הנושה - המערער כנגד החייב, ולתיק הוצל"פ זה נשלחה הודעה בדבר עיכוב ההליכים בשל פתיחת הליך הפש"ר. עד מועד פתיחת הליך הפש"ר יזם המערער פעולות רבות בתיק ההוצל"פ, ולאחר מתן ההחלטה במסגרת תיק הפש"ר בנוגע לעיכוב ההליכים נפסקו לפתע פעולות המערער בתיק ההוצל"פ, עובדה המחזקת את המסקנה כי המערער ידע על קיומו של הליך הפש"ר, ומתן עיכוב ההליכים במסגרתו.

סוף דבר - לא נפל כל פגם בסבירות החלטת הנאמן, ומכל הנימוקים שפורטו לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור.

הינה כי כן, נראה כי המערער נתפס לכלל טעות וכי הגישה המקילה איננה מאפשרת לנושה שידע בפועל על הליכי פשיטת הרגל להגיש תביעת חוב באיחור ולזכות בגישה סלחנית על כך, אלא שהגישה המקילה בה נוקט בית המשפט לאחרונה נוגעת לנושה אשר הוכיח כי לא היתה לו היכולת הסובייקטיבית להגיש תביעת חוב במועד, בשל אי ביצוע מעקב אחר הפרסומים של חדלי הפרעון כפי שקבעה הפקודה, תוך שצוין כי הדבר ייעשה במקרים חריגים כאשר הוכח שהדבר לא יפגע בהליך, בנושים , ובחייב, שכן ככל והגישה המקילה תהיה בבחינת הכלל ולא היוצא מן הכלל, עלולה חובת הפירסום להתרוקן מתוכן.

...

המערער טען בכתב הערעור כי אין לנקוט בגישה מחמירה ודווקנית בכל הנוגע להארכת המועד מטעמים מיוחדים, אלא שיש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, ומקום שבו לא צפוי להיגרם נזק למי מהצדדים, טרם חולק דיבידנד ומקום שבו אין מחלוקת ביחס לעצם היווצרות החוב, הרי שיש להיעתר לבקשה להארכת המועד.

לאחר עיון, אני סבור כי דין הערעור שהוגש להידחות.

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

עוד ציינה המערערת, כי היא לא מגישה את תביעת החוב מתוך מטרה לזכות בדיבידנד במסגרת הליך פשיטת הרגל של החייבת, אלא על מנת לקבל את המגיע לה מהמוסד לביטוח לאומי.

קיימים קשיים ניכרים באופן היתנהלותה של המערערת, הן בכך שלא התבקש אישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל לפני הגשת התביעה לבית הדין לעבודה; הן בשל כך שהנימוק להגשת תביעת החוב באיחור שנטען בבקשה להארכת מועד נזנח ובערעור הועלתה טענה שונה; והן בשל כך שהמערערת לא צרפה את תלושי השכר לתביעת החוב, אלא לראשונה במסגרת העירעור.

...

נוכח הקשיים והמחדלים האמורים מצד המערערת, דומה כי היה ניתן לשקול האם בכל זאת להיעתר לבקשה להארכת מועד רק אילו הייתה המערערת מראה כי סיכויי תביעתה גבוהים.

נוכח כל האמור, מתבקשת המסקנה כי המערערת לא הראתה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת החוב.

לאור האמור, הערעור נדחה.

ביחס לטענה נוספת של החייב, לעניין האיחור בהגשת תביעת החוב, טוען הנאמן כי תביעת החוב הוגשה באיחור רק בשל כך שהנושה לא ידעה על קיומם של הליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעיניינו של החייב ומיד כשנודע לה (לאחר שהתביעה האזרחית שהוגשה נגד החייב נמחקה בשל כך) הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב.

...

כך נקבע: "הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה." על הלכה זו חזר בית המשפט העליון גם בע"א 850/22 דרור נ' עו"ד עוז עמית (20.7.2022) שם נקבע: "תפקידו של בית המשפט בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב מתמצה בפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו ובחינת תקינות ופעולותיו. סמכות הפיקוח השיפוטי על בעל תפקיד מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת המוגבלת למקרים חריגים בלבד, בהם חלה סטייה מהותית וקיצונית מסבירות ומתקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת." האיחור בהגשת הערעור למעשה, דין הערעור להידחות על הסף בשל האיחור בהגשתו.

למעלה מהצורך יובהר להלן כי דין הערעור להידחות גם לגופו.

נוכח זאת, הערעור נדחה.

בתי המשפט הבהירו כי התקופה שנקבעה בסעיף 71(ב) לפקודה להגשת תביעת חוב הנה מיגבלה מהותית ולא טכנית, שמטרתה להגביר את הוודאות והיעילות בהליך פשיטת הרגל, ולהגן על זכותם של הנושים לדעת בתוך תקופה מוגדרת וסבירה את מצבת החובות והנכסים של החייב לצורך גיבוש עמדתם בהליך.

עוד שקלתי את משך האיחור בהגשת תביעת החוב כארבע שנים לאחר מתן צו הכנוס, ואת השלב המתקדם בו נמצא ההליך, לאחר שנבדקו תביעות החוב ונקבעה לפני למעלה משנה, ממועד הגשת תביעת החוב, תכנית פרעון לתשלום דיבידנד מלא בתוספת הוצאות ההליך.

...

על-פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי-גרימת נזק למי מהצדדים, אי-חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, יש להעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב" רע"א 3702/17 ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור – מנהל מיוחד לנכסי החייב (27.06.2016) פס' 12) (ההדגשה לא במקור) ואכן הריכוך הפסיקתי אין משמעו כי מדובר ב"תכנית כבקשתך" המאפשרת לנושה להגיש תביעת חוב כל אימת שיחפוץ.

בכל מקרה, ובהתאם לאישור המסירה שביצע החייב לידי ב"כ הנושה שלא נסתר, אני קובע כי צו הכינוס הומצא לנושה כדין ביום 02.11.2019.

לאור כל האמור לעיל, דין הערעור על החלטת הנאמנת להידחות.