תביעת חברת שילוח בגין אובדן מטען

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 7081-07-22 יוניבו תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת (בפועל) והרשמת אורלי מור-אל תובעות: 1. יוניבו תעשיות פרמצבטיות בע"מ 2. יו אן וי מדיסין בע"מ ע"י ב"כ עו"ד חיים קליר ואח' נתבעות: 1. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אילן אורלי ואח' 2. ישראל קרגו לוגיסטיקס (אי סי אל) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רועי גלעד ואח' 3. ממן-מסופי מטען וניטול בע"מ ע"י ב"כ עו"ד משה לשם ואח' 4. רמון גרניט/תורן חתמים בנלאומיים -סוכנות לביטוח 5. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אילן אורלי ואח' החלטה

תמצית העובדות וטענות הצדדים המדובר בתביעה שהוגדרה כתביעה כספית לתגמולי ביטוח ופיצויים בגין הפרת חוזה, על סך של כ- 23 מיליון ₪ עקב מה שהוגדר אובדן משלוח קאנביס במשקל ברוטו של 1.6 טון (אובדן מלאי הקאנביס: כ- 15 מיליון ש"ח, עלויות ביטוח והובלה: 177 אש"ח, הפסד הכנסות ורווחים: 2 מיליון ₪, אבדן נתח שוק ומוניטין: 5 מיליון ₪, עלויות איחסון הובלה ותקורה כ- 1.7 מיליון ₪ וכן, ריבית מיוחדת ופיצויים עונשיים).

לטענתה, השמיכות התרמיות הושלכו לאשפה לאחר סיום בדיקת משרד הבריאות וזאת, עקב הוראה מפורשת של חברת השילוח, עוד נטען שלא הוכח שאוגרי המידע היו צמודים לשמיכות התרמיות, ושהם כלל הותקנו על קרטוני המטען או במקום אחר במטען והיו צמודים אליו בצאתו מחצרי הספק בפורטוגל.

...

גם לא שוכנעתי שיש להבטיח מראש שכר טרחה של עורכי הדין של המבטחות בסכום של 3 מליון ₪.

בהינתן האמור עד כאן, בשים לב לקשת השיקולים שאמורים ללוות תביעה שהינה בעיקרה תביעה לקבלת תגמולי ביטוח, שהשיקולים לחיוב בערובה בגינה הינם שונים, ואולם בשים לב שקיימת גם תביעה נזיקית, באתי לידי מסקנה שהפקדת הסכום בגובה של מאות אלפי שקלים הוא סביר ואף מקובל בפסיקה לתביעות בהיקף דומה, ולפיכך אני מעמידה את סכום הערובה על סך של 300,000 ₪ (סכום המהווה כ- 1.25% מסכום התביעה).

סוף דבר במכלול האמור לעיל, אני מחייבת את התובעות להפקיד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום סך 300,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית לא מוגבלת בזמן, כתנאי להמשך התדיינות בתיק זה. בשולי הדברים, ואולם לא בשולי חשיבותם, יש לקוות שהצדדים כולם יצליחו להידבר ולבחון אפשרויות להקטנת הנזק, בין בהידברות למול משרד הבריאות ובין בדרכים אחרות שתאפשרנה שימוש במטען ולו שימוש חלופי בו, על פניו הדבר נדרש ומתבקש.

משכך, חוק התובלה האוירית קובע כלל יחוד עילה, לפיו צד התובע במדינה שהוראות האמנה חלות עליה, בגין אובדן של מטען שהועבר ממדינה אחרת שגם היא צד לאמנה, עילה התביעה תהיה כפופה להוראות האמנה בלבד: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו." אינני מקבלת את טענת התובע לפיה אין תחולה לאמנת ורשה מהטעם שהמשלוח אבד הובלה יבשתית אשר אינה כפופה לדיני אמנת ורשה.

זוהי לשונו: "גבולות האחריות הנקובים בסעיף 22 לא יחולו אם יוכח שהנזק נגרם כתוצאה ממעשה או ממחדל של המוביל, משמשיו או סוכניו, שנעשו בכוונה לגרום נזק או מתוך לא-איכפתיות ובידיעה שקרוב לוודאי שייגרם נזק בעטיים." לטענת הנתבעת, עסקינן בחברת שילוח שמתייחסת לכל מיסמך, באשר הוא, ברמה גבוהה ואין הנתבעת אמונה על מתן שירות מיוחד עבור מסמכים רגישים.

...

הצדדים חזרו על טענותיהם כפי שהופיעו בכתבי הטענות והתקיים דיון נוסף ביום 30.10.19, לבקשתו של התובע, לצורך הגשת פסיקה מתאימה וסיכומים בעל פה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והראיות שהונחו בפני, שמעתי את הצדדים והתרשמתי מהם באופן ישיר וכן עמדתי על נסיבות התביעה והנזקים הנטענים בה, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה ההסכם מהווה גבולות גזרה עבור הפיצוי שניתן להעניק ללקוח במצב של אבדן חבילה ו\או לחילופין דבר דואר.

לפיכך, הורה על פיצויי השבה לטובת התובע ובנוסף, הואיל והנתבעת העידה כי הציעה לתובע פיצוי נוסף על הנזק שנגרם עם אבדן החבילה, יש להעניק תוקף להצעה זאת כחלק מפיצויי ההפרה ותו לא. לא מצאתי להשית 'אשם תורם' לפתחו של התובע זאת נוכח העובדה, כי בדבר דואר עסקינן והיה על הנתבעות לדאוג למשלוח דבר הדואר ככל שקיבלו תמורה לעשות כן. איני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע שגה בבחירת "מוביל" לצורך שינוע של מעטפת יקרת ערך וכי היה עליו לברור ולאתר מוביל אחר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע החזר בעבור דמי המשלוח בסך של 165 ₪ ופיצוי בסך 100 דולר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, אגרת בית משפט מלאה, והוצאות בסך 500 ₪.

הנתבעת 1 – די אייץ' אל (ישראל) בע"מ (להלן: "DHL ישראל") הנה חברה העוסקת בשילוח בנלאומי ותובלה יבשתית וכן בשילוח ימי ושירותים לוגיסטיים ובין היתר, היא משמשת כסוכן/שלוח של חברות DHL בעולם, לטפול במשלוחים אויריים המגיעים לישראל.

לשיטתה, מאחר ו- DHL ישראל היא סוכנת של המוביל האוירי, אזי לאור סעיף ייחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק התובלה האוירית, התש"ם-1980 (להלן: "חוק התובלה האוירית") הנסמך על אמנות בינלאומיות, ניתן לתבוע אותה רק על פי העילות הקבועות באותו חוק כשהחבות בפצוי בגין נזק, או אובדן, שנגרמו למטעני התובעת הנה חבות המוגבלת ל-22 זכויות משיכה מיוחדות (זמ"מ) לכל ק"ג של מטען ולכן, סכום התביעה נגדה אינו יכול לעלות על מיגבלת אחריות זו. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה DHL ישראל הודעה לצד שלישי נגד חברת עמילות המכס של התובעת, חברת טי.די.ווי קרגו בע"מ (Tdy Cargo), שטיפלה בשחרור הטובין בזמנים הרלבאנטיים לתביעה.

חוק התובלה האוירית קובע כלל של ייחוד עילה, לפיו צד התובע במדינה שהוראות האמנה חלות עליה, בגין אובדן של מטען שהועבר ממדינה אחרת, שגם היא צד לאמנה, עילת התביעה תהא כפופה להוראות האמנה בלבד, כדלקמן: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לכל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתם הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו.". באמנה נקבעה מיגבלת אחריות המוטלת על המוביל, והאמנה קובעת תיקרת פיצוי שישלם המוביל לניזוק, בהתקיים תנאים נוספים.

...

ערעור על פסק הדין נדחה במסגרת ע"א (מחוזי ת"א) 21228-10-11 ממ"ן מסופי מטען וניטול בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (נבו 19.4.2015), תוך שנפסק, בין היתר, כי: "המערערת ממ"ן העניקה את שירותי האחסנה מכוח הכרח. כל עוד ממ"ן נהנית ממעמדה המונופוליסטי, ובנדון אין חולק כי ממ"ן היוותה מונופול בעת קרות אירוע מושא הערעור, וכל עוד שירותיה נכפים אין הצדקה להעניק לה את ההגנה הקבועה באמנת ורשה לגבי מוביל אוירי.". שלישית, אני סבור כי יש לדחות גם את טענת ממן כי פסק דין ארק אקסטרים שניתן בבית משפט מחוזי, אינו יכול לחייב בית משפט מחוזי אחר.

בהקשר זה, לא נעלמו מעיני האסמכתאות שאזכרה ממן בבקשתה מפסיקה בינלאומית, אולם אני סבור כי, בהינתן שקיימת שורה של פסקי דין מקומיים שהכריעו לגבי סוגיית תחולת האמנה בנוגע לממן באופן ספציפי, אין מקום לגזור גזירה שווה מאותה פסיקה בינלאומית למקרה דנן.

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, בקשתDHL ישראל מתקבלת ובקשת ממן נדחית.

בתביעה נטען, כי התובעת, שפיתחה ומשווקת ערכה לטפול בבעיית הרטבה בזמן שינה, מסרה בשני מועדים (ביום 3.1.2022 וביום 11.1.2022), במפעלה שבעכו, שני מטענים הכוללים ערכות שייצרה, לשם העברתם למחסני חברת אמזון, וזאת לצורך מכירת הערכות באמצעות פלאטפורמת המכירה של אמזון.

לטענת התובעת, בחיפה יש לנתבעת סניף מרכזי רחב ידיים, ולא רק "תחנת שירות". ביום 26.12.2022 נעתרתי לבקשת הנתבעת לאפשר לה להגיש תשובה לתגובת התובעת, וביום 28.12.2022 הוגשה תשובת הנתבעת, במסגרתה נטען: המשרדים המצויים בשדרות פלי"ם 7 בחיפה שייכים לחברת DHL Global Forwarding, שהיא חברה אחרת, העוסקת בשילוח ימי, ולכן ממוקמת בסמוך לנמל חיפה, בעוד הנתבעת עוסקת בשילוח אוירי, ולכן ממוקמת בסמוך לנתב"ג. זאת ועוד, התובעת עצמה רשמה בכתב התביעה את כתובתה של הנתבעת בנתב"ג ולכתובת זו הומצא כתב התביעה.

נקודת המוצא היא, ש"המוביל ישא באחריות לנזק שניגרם במקרה של השמדה, אבדן או היזק של כבודה רשומה או טובין, אם המקרה שגרם לנזק ארע תוך כדי ההובלה האווירית" (סעיף 18 לאמנה).

...

תקנה 7(א) קובעת: "תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים ...". כפי שעמדתי על כך לעיל, התובעת לא הצביעה כי מקום עסקה של הנתבעת הוא באזור השיפוט של בית משפט זה. בנוסף, לגבי האפשרות של הגשת תביעה ב"מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים", מקובלת עליי טענת הנתבעת, כי נוכח טענת התובעת, לפיה: "המטענים נמסרו לנתבעת במפעל התובעת בעכו "כשהמטענים במצב טוב, תקין ושלם" (סעיף 3 סיפא של כתב התביעה), הרי שאין כל אינדיקציה ש"מקום המעשה או המחדל" הנטענים בתביעה אירעו באזור השיפוט של בית משפט זה. נוכח המפורט לעיל עולה, כי בין משפט זה נעדר סמכות מקומית לדוּן בתובענה.

לפיכך, אני נעתרת לבקשה, ומורה על העברת התובענה לבית משפט השלום המוסמך במחוז המרכז.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ₪.

בכתב התביעה המתוקן נטען כי הנתבעת, קבלן שירות מורשה של חברת UPS העולמית, סיפקה שירותי שילוח לתובעת, חברה העוסקת בשיווק מוצרי אלקטרוניקה וטלפונים סלולאריים.

בעיניין הביטוח נטען כי התובעת רצתה להרחיב את הכסוי הבטוחי ולכן שילמה 6 ש"ח נוספים עבור כל חבילה במשלוח וכיסוי הביטוח עלה מ-1,000 ₪ ל-30,000 ₪ למטען, כאשר בעת תשלום בקרות אובדן/נזק יופחת סך של 800 ₪ כהשתתפות עצמית.

כמו כן, ע"פ ההסכם, המוביל לא יהיה אחראי לכל נזק שיגרם בגין אובדן נזק או אי מסירה שנגרמו בזמן השעיית השינוע.

...

בסופו של דבר, חזרה בה הנתבעת והותירה את מחירה של חבילה ראשונה במשלוח על סך 35 ₪.

לפיכך הטענה נדחית.

פרט לכך התביעה נדחית.