תביעת חברת מקורות נגד עיריית תל אביב-יפו בגין אי תשלום עבור אספקת מים

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 14306-09-19 קפלן את לוי בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו ואח' לפני כבוד השופט, סגן הנשיא קובי ורדי העותרת: קפלן את לוי בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שמואל אזולאי המשיבים: 1.עירית תל-אביב-יפו ע"י ב"כ עו"ד שני לוי גצוביץ 2.פורד מערכות מוניציפאליות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יורי לוין 3.יהב הסעות וטיולים בע"מ 4.פרח השקד בע"מ פסק דין

העותרת מעלה טענות קשות מאוד כנגד העיריה, גופיה ואנשיה ולמעשה טוענת לכך שהעיריה החליטה לפסול את הצעת העותרת מראש משיקולים זרים על רקע חיסול חשבונות עם העותרת ומסע נקמה כנגדה עקב תביעות כספיות שהגישה העותרת כנגד העיריה (שעדיין מתנהלות) תוך טענות לקונספירציה, משוא פנים ואף טענות לקבלת כספים (שוחד) על ידי אנשי העיריה וקבלת החלטות למראית עין בלבד תוך "תפירת תיק" של תלונות מפוברקות והטלת קנסות, הכל כדי להביא לפסילת הצעת העותרת.

העותרת מלאה טענות כרימון כנגד העיריה, עובדיה, נציגיה מכול התחומים (מקצועיים, מסחריים, משפטיים) ומטיחה האשמות וטענות קשות ביותר ברף הגבוה ביותר של טענות שכאלו וזאת עד כדי טענות לקבלת תשלומים (שוחד) מקבלנים, נקמנות, חיסול חשבונות, תפירת תיק ותלונות שוא, שיקולים זרים ומשוא פנים וקבלת החלטות למראית עין וכל זאת בזמן שטענות אלא לא הוכחו כלל ועיקר ולא הוצגה כל ראיה לכך, כשהעותרת עצמה מסתמכת על שמועות בלבד ועל מקורות המכונים על ידה "השוק" שאינן מספיקים לבסס בראיה כלשהיא את הטענות הקשות המוטחות בעיריה ובעובדיה.

מעיון במסמכים הרבים שצורפו לתשובת העיריה וכפי שהדברים גם נאמרו בדיוני הוועדה לאחר השימוע, מדובר בתלונות רבות שהתקבלו בזמן אמת והחלפת מכתבים רבים, שיחות ופגישות רבות שנערכו עם מנכ"ל העותרת מר עזיז עאצי, כאשר כפי שכתבתי כבר בפסקי דין שעסקו בעתירות קפלן וי.ב שיא וכפי שעולה גם מעתירה זו (בה עו"ד שמואל אזולאי מייצג את חברת קפלן וטוען בשמה כשהוא משתמש בדיון בביטויים לגבי חברת קפלן כמו "נפסלנו", "נפסלתי", "פוסל אותי" וכו') נראה כי מי ששולט בעותרת הנו מר אזולאי ולא בכדי צויין בשימוע כי מסכמים דברים עם מנכ"ל העותרת מר עזיז והם לא מחזיקים מים ונטען שמר עזיז אמור לנציגי העיריה ש"הוא לא מושך בחוטים".

כמנהל אגף התברואה בעיר תל אביב-יפו אני רואה כנגד עיניי את השרות הניתן לתושבי העיר והבאים בשעריה בראש ובראשונה בכל תחומי האחריות של אגף התברואה ובכללם שירותי הניקיון הניתנים במסגרת מיכרזי הניקיון, שביעות הרצון מהתנהלות החברה במתן שירותי ניקיון בחבל יפו מזה זמן רב אינה טובה בלשון המעטה ואינה עומדת בקריטריונים המקובלים בעיר תל אביב-יפו.

למרות שניסינו לשפר את הניקיון גם בתוספת תשלום בהוספת שוטפים לרכבי הטאוט שממילא מורכבת עליהם מערכת השטיפה בהמשך להצעת הקבלן בנספח מס' 10 , בהמשך לנספחים 46-48 הפסיק לספק עובדים למשימה וטען לכפייה, פעולה זו מראה שוב כי רצון החברה היה היתנגחות בערייה ולא שיפור ניקיון הרחובות.

במהלך חודשים אלו השקיע אגף התברואה לצורך ביצוע ניקיון כספים שלא היו חלק מתוכנית העבודה אך בלית ברירה ביצע עבודות אלו על ידי קבלנים אחרים הפועלים ברחבי העיר, סה"כ מחודש אפריל ועד דצמבר 20189 שולמו עבור העבודות האלו 376,996 אש"ח. אגף התברואה יטען בפני הועדה לחוסר שביעות רצון מאיכות וטיב העבודה של חברת קפלן את לוי לאורך כל תקופת ההיתקשרות שהחלה ביוני 2015 במיכרז מס' 41/2015".

...

וכך נאמר, בסיכום מזכר זה של מר ארז ניסים: "לסיכום:

התוצאה לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם למשיבה 1 (לעיריה) הוצאות משפט בסף של 20,000 ₪ המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 31622-04-14 חברת וולנברג טורס בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו ואח' לפני כבוד השופטת עינת רביד תובעת חברת וולנברג טורס בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מוטי איצקוביץ ועו"ד אנה מוצ'ניק נתבעים 1.עירית תל-אביב-יפו – פס"ד בהסדר פשרה 2.מי אביבים 2010 בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עומר גיא פסק דין

התביעה נגד הנתבעת עמדה על הסך של 3,938,522 ₪ ונגד עריית תל אביב-יפו על הסך של 4,246,917 ₪.

ביום 1.1.2011 ניכנס לתוקפו גם התיקון בכללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות) תשמ"ז-1987 אשר קבע כי חברת מקורות לא תיגבה יותר תשלומים בגין זכויות מים.

בשים לב כי סמכותו העניינית של בית משפט נבחנת על פי הסעד הנתבע ולא על פי העניין מושא ההליך, התביעה מתאימה להתברר בפני בית משפט זה. בת"א (מחוזי מרכז) 25824-10-16 מי רעננה בע"מ נ' גיא ודורון לוי הנדסה בנייה והשקעות בע"מ (25.10.2018, להלן: עניין מי רעננה), דן בית המשפט המחוזי (כבוד השופט אחיקם סטולר) בהרחבה בשאלת סמכותו של בית המשפט לידון בתביעה להשבת סכומים ששילמה התובעת באותה התביעה עבור היטלי פיתוח בגין אגרת הנחת צנורות והיטל ביוב.

במקרה הנידון ומעיון בחוקי העזר של עריית תל אביב מכוחם הוצאה דרישת התשלום, עולה שהללו מעגנים את האפשרות להצמדה, שכן בחוק העזר מים נקבע בסעיף 1 כי יש לשלם את "שעורי ההיטל המעודכנים", וסעיף 33 לחוק העזר מים אף מפנה לתיקון חוק העזר תל אביב יפו (הצמדה למדד) (מס' 2) התשמ"ג-1983 כך שחוק העזר יתוקן, ובמקום "חוק עזר לתל-אביב-יפו (אספקת מים), התשל"ד-1974" יבוא "חוק עזר לתל-אביב-יפו (אספקת מים), התשס"ג-2002". כך אף נקבע בחוק העזר ביוב, בסעיף 1 כי יש לשלם את "תעריפי ההיטל המעודכנים", וסעיף 17 לחוק עזר זה קובע כי "בתוספת לחוק עזר לתל-אביב-יפו (הצמדה למדד) (מס' 2), התשמ"ג-1983, "חוק עזר לתל-אביב-יפו (בניית ביבים), התשכ"ב-1962", "חוק עזר לתל-אביב-יפו (היטל ביוב), התשל"ה- 1975" ו"חוק עזר לתל-אביב-יפו (אגרת ביוב), התשל"ה-1975" – יימחקו, ובמקומם יבוא "חוק עזר לתל-אביב-יפו (ביוב), התשס"ג-2002"."

הפחתת רכיב "זכויות המים" הנתבעת איננה חולקת על הטענה, לפיה היא אינה זכאית לגבות את רכיב זכויות המים, אך טענתה היא, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעמה, כי בשל טעות בתחשיב, לא נכלל רכיב זכויות המים בהיטל, ועל כן לא גבתה מהנישומים כל סכום בגין רכיב זה, ואין מקום לבצוע השבה.

...

אף התובעת והנתבעת הגיעו להסכם פשרה חלקי, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.1.2018, אשר הביא לסיום מחלוקת הצדדים בעניין טענת התובעת לקיזוז שטחי בניה שנהרסו, ולפיו תשלם הנתבעת לתובעת סך של 143,000 ₪.

דין טענת התובעת בעניין רכיב מכון טיהור השפכים להידחות.

על כן תביעת התובעת ברכיב מכון טיהור השפכים נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי וביחס לרכיב זכויות המים, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 237,020 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 53541-01-15 דוד עזרא עבודות בע"מ ואח' נ' עריית הרצליה ואח' התובעת דוד עזרא עבודות בע"מ הנתבעת/שולחת הודעה לצד ג' הצד שלישי עריית הרצליה נגד החברה למשק וכלכלה של השילטון המקומי בע"מ החלטה

הדרישה נראית כניסיון לצלול עמוק במסע דיג במים עכורים.

המבקשת מסבירה שהרלוונטיות של שאלות אלו נובעות מדרישתה לקבל תשלום עבור "מבצע בנייה", וככזה היא זכאית לאחוז מסוים מכלל העבודות שבוצעו בפרויקט.

עם זאת, הסבר זה לא סופק בבקשה עצמה אלא ניתן רק בכתב התשובה כך שלמשיבה לא ניתנה היזדמנות לענות לתגובה זו. המשיבה תענה לשאלה, או שתגיב לטענות אלו ככל שהיא עדין סבורה שהשאלה אינה רלוואנטית.

על המשיבה להשיב לשאלת מקור הסמכות של המתאם בפעולותיו בפרויקט מושא התביעה.

לפיכך לא מצאתי להדרש בנפרד לסעיפים הרבים במכתב הדרישה שדומים למכתב הדרישה לצד ג'.

...

אף שצודקת המשיבה בטענתה שיש לדחות מהטעם הזה את הבקשה על הסף, החלטתי לדון בבקשה לגופו של עניין, על מנת לסיים את המחלוקת הדיונית בנושאים אלו.

סוף דבר: בקשות התובעת ברובן נדחות, מכתב הדרישה שנשלח על ידה בחלקו הנכבד כולל דרישות שאינן רלוונטיות, גילוי המסמכים הנדרשים מהווה הכבדה בלתי סבירה על הנתבעת וצד ג'.

משבקשות התובעת נדחו ברובן, ובקשת צד ג' התקבלה במלואה, הנני מחייבת את התובעת בהוצאות חלקיות בסך 4,000 ₪ לכל אחת מהמשיבות.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 16960-03-18 איי.טי.סי החברה הישראלית לייעוץ וטכנלוגיה - ארנסטו נ' מקורות חברת מים בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל התובעת: איי.טי.סי החברה הישראלית לייעוץ וטכנלוגיה - ארנסטו הנתבעות: 1. מקורות חברת מים בע"מ 2. מקורות פיתוח וייזום בע"מ החלטה

עסקינן בתביעה כספית בסך 181,273 ₪ שהוגשה כנגד הנתבעות בטענה כי לא שלמו לתובעת עמלות בגין שירותים שספקה עבורן, בהתאם להסכמים שנחתמו עמן.

באשר לטענה כי נתבעת 2 אינה צד להסכם, טוענת התובעת כי במזכר ההבנות שצורף כנספח א' בכתב התשובה נטלה על עצמה נתבעת 2 את ההיתחייבות לשלם לתובעת את העמלות בגין התשלומים ששולמו על ידי ה-" 5 בספטמבר". באשר לטענת ההתיישנות, טוענת התובעת כי נתבעת 2 מנועה מלטעון טענה זו מאחר ולא טענה זאת בהזדמנות הראשונה – הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

ובמה דברים אמורים? התובעת לא הציגה כל אסמכתא המעידה על איתנותה הפינאנסית, וכל שטענה בעיניין זה, כי החברה פעילה (בעלת חשבון בנק), הינה מקיימת קשרים עיסקיים עם הנתבעות, ובעל המניות בה הינו אישיות מוכרת בעריית כפר סבא.

...

אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך 18,127 ₪ להבטחת הוצאות נתבעת 2, במידה וייפסקו לטובתה.

הסכום האמור יופקד תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

התובעת הוסיפה: "למלווה לא עמדו האמצעים הנזילים למתן ההלוואה במתכונת שנקבעה ב'הסכם העקרונות' ועל כן[,] לצורך השגת הכספים הנחוצים עשה המלווה שימוש בשיקים לבטחון שנתנו בידי עו'ד אזוגי במעמד חתימת הסכם העקרונות והועברו לידי המלווה, כאשר כנגד שיקים אלה קיבל המלווה אשראי מהבנק שלו או ממקורות אחרים, וכספי אשראי זה הועברו ל[תובעות] בסך [ה]כולל של 1.92 מיליון ש'ח" (שם, בפיסקה 45).

סכום זה שילם מר פיסו, בשמן של התובעות, בחמישה צ'קים, שנרשמו מחשבונה של חברה שבבעלותו – מ.מ.ב מקור מסחר בעץ בע"מ, ישירות לעריית תל אביב-יפו ולתאגיד-המים שלה (נספחים ב' וג' לתצהיר-התובעת).

יתרה מכך: הנתבע ידע היטב, עוד קודם שהוא החתים את התובעות על "הסכם-העקרונות" ועוד קודם, שגבה מהן את עמלתו, כי מר פיסו אינו מעונין במתוה המוצע ולא יסכים להיקשר בו. הדבר הניח את הבסיס לטענתן של התובעות כי הנתבע רימה אותן וכי אילו ידעו את העובדות לאשורן הן לא היו מסכימות להיקשר עמו בהסכם-התיווך וממילא לא לשלם לו עמלה כלשהיא.

ברי כי הן נזקקו מאד לכסף; כי הן היו מוכנות לשלם עמלה גבוהה עבור מציאתו של מלווה וכי, כשנדחקו לפינה, הן נקשרו במתוה חלופי על אף היותו טוב פחות.

על הנתבע להשיב לתובעות, יחד ולחוד, סך של 200 אלף ש"ח בצרוף מע"מ. שתי הערות לפני סיום מעמדו של הנתבע בשוליים, אך לא בלי חשיבות כלל, מצאתי מקום להעיר כי אינני רואה משמעות ניכרת לשאלה מהו סוג-השרות, שסיפק הנתבע לתובעות: כלום היו אלה שירותי-"חיבור" עם משקיע, היינו, אלה של תיווך בלבד או של דבר-מה קרוב לו; ושמא ניתנו גם שירותים של עריכת-דין ובכלל זה בעריכתו של "הסכם-העקרונות". התובעות טענו, אמנם, להפרתן של חובות-נאמנות של עורך-דין וניסו – ללא הצלחה משום שבית-המשפט מאן להכנס לדבר – לקשור בין פרשה זו לבין ענינים קודמים, שבהם נידרש הנתבע לסוגיות באתיקה של עורכי-דין.

אם לא אחייב, את שניהם כאחד, בהוצאות לאוצר-המדינה, זה אך משום שאין מקום להשית על בעלי-הדין את מחיר-ההתנהלות של באי-הכוח.

...

אם הגיעו התובעות למסקנה כי אין הן עומדות עליה, הרי שהיא לא הוּכחה לפניו של בית-המשפט ודינה – דחייה.

התוצאה אני מקבל באורח חלקי את מה, שנותר מעילתה של התובענה.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות, יחד ולחוד, סך של 234 אלף ש"ח בגין עילת-התביעה, בצירוף של הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום-הגשתה של התביעה (28.11.2018) ועד היום, היינו, סך של 237,750 ש"ח. עוד ישלם הנתבע לתובעות, יחד ולחוד, 7,500 ש"ח להוצאות-המשפט (אגרה בסכום הנכון והוצאות בגין התייצבותה של תובעת 2 לשלוש ישיבות); וכן שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 11,200 ש"ח. הסכום האחרון נמוך מן הנקוב בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000.