התובע טען כי למרות שביום 24.9.20 ניתנה הודעה לנציג הנתבעת על רצון לסיים את ההיתקשרות בין הצדדים, וחרף פניותיו מספר פעמים לשירות לקוחות במהלכן מצא את עצמו "מבלה" שעות אורכות למענה אנושי כדי להביא לסיום ההיתקשרות וגם עת הגיע לנציג שירות נאמר לו כי הוא מועבר ל"מחלקת ניתוקים" או "שימור לקוחות" וכדומה , ומשלא נענה החליט ביום 19.10.20 לפעול באופן חד צדדי ולבטל את הוראת הקבע באמצעותה שילם לנתבעת עבור השרות שסופק לו .
העדה מיכל העידה כי ביקשה בשיחה עם הנתבעת להתנתק (עמ' 6 שורה 27-28), כי באותו יום הייתה תקופת קורונה , היא עובדת מהבית מנהלת כספים בחברה, אין גנים, בהתחלה היתקשרה וביקשה עזרה , היא הולכת עם המחשב בכל הבית , קורסת ובוכה לאחר שכמה ימים לפני היתקשרה לבקש עזרה ואין מענה , כי מדובר היה על אינטרנט והתנתקויות אינסופיות וכי כשהואילו לענות התנתקה השיחה וכי היתקשרה שוב וביקשה פשוט להתנתק (עמ' 6 שורה 31-36, עמ' 7 שורה 1).
בנוסף באותו תימלול שיחה (עמ' 2 שורה 14-21) התובע מבקש מהנציג להסתכל ולבדוק מתי הייתה קריאה אחרונה של התובע והנציג מאשר כי זו הייתה ביום 24.9 ואז התובע מציין כי גם אז אמרו לו לחכות יומיים עסקים ואז יגיעו אליו כאשר הנציג משירות לקוחות (עמ' 2 שורה 23 לתימלול) שוב מבקש להעביר את התובע למחלקת הגבייה ומציין בפני התובע כי אינו יכול לקבוע לו נתוק (עמ' 3 שורה 3).
(2ב1) טען צרכן כי עוסק גבה ממנו סכום עודף – והעוסק לא השיב לצרכן את סכום ההחזר המגיע לו לפי הוראת סעיף 13ד1;
סעיף 31א(ב) לחוק קובע כי:
לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א), אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי אותו סעיף קטן, בכתב, לרבות באמצעות תיקשורת אלקטרונית; לעניין פסקה (2ב), די אם הצרכן מסר הודעת ביטול לפי סעיף 14ט(א), למעט פסקה (1) שבו; ולעניין פסקה (4), די אם הצרכן ביטל את העסקה כאמור בסעיפים 14א(ג), 14ג(ג) ו-14ג1(ג).
...
התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים לדוגמא מכוח סעיף 31א(א)(2ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 בסכום של 50,000 ש"ח, פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 10,000 ש"ח ופיצוי בגין אובדן חמישה ימי עבודה בסכום של 10,000 ש"ח ובסה"כ 70,000 ש"ח.
הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי דין התביעה להידחות.
אולם בהתחשב בכך כי הודעת ניתוק של התובע מיום 24.9.20 לא נענתה והתובע נאלץ להתנהל מול נציגי הנתבעת הרבים כפי העולה מתמלול השיחות שצורף עד שנאלץ לבצע ביטול של הוראת הקבע לצורך סיום ההתקשרות, לצד מדיניות התיעוד הבעייתית של הנתבעת שהתגלתה בתיק זה, כפי שפורט לעיל,, הגעתי למסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש.
נוכח כל האמור לעיל מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 3,500 ש"ח.
באשר לתביעה לפיצוי בגין אובדן חמישה ימי עבודה בסכום של 10,000 ש"ח, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.
סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 3,500 ש"ח וכן, הוצאות העדה בסכום של 400 ש"ח וכן, שכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500 ש"ח. סכומים אלה ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת אחרת, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא.
