מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת חברת אבטחה נגד רשויות מקומיות וקצין ביטחון

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

טענה אחרונה כנגד התובע היא זו (סעיף 27 י לכתב ההגנה): "הפגיעה שארעה בתובעת, המוכחשת, ארעה כתוצאה מאשמו הבלעדי של התובע משום שהוא לא נזהר ו/או לא נזהר מספיק בכניסתו לשטחי הרשות הפלסטינאית ולא דאג לאמצעי הגנה ואבטחה נאותים, אף שידע ו/או היה עליו לדעת שהוא מאוים על ידי קבוצות שונות, בין אם זה על הרקע לנטען בכתב התביעה, ובין אם זה על רקע אחר שלא הזכיר בתביעתו". ו.4 הפלוגתות בין הצדדים כעולה מכתב התביעה וכתב ההגנה, כאמור לעיל, גם כאן המחלוקת הראשונה היא מחלוקת עובדתית לגבי החטיפה, המעצר והעינויים (אם כי הוצג מיסמך הצלב האדום, שהרש"פ בהליכים רבים הסכימה כי הוא ראיה מחייבת גם אותה).
בעקבות ביקורת רבה, אשר הושמעה כנגד ישיבתם של לא משפטנים, כשופטים, התחייב סגן הפרקליט הראשי בפני ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, כי עד לסוף שנת 2002 ייפסק לחלוטין שלובם של קצינים ללא הכשרה משפטית כשופטים בבתי המשפט הצבאיים.
בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל), נקבע כי אף שאין להחיל את סעיף 42ג על אולם האירועים, מעסיקתם של התוקפים, מהסיבות אשר תוארו לעיל, יש לראות בבעלי המיתחם, אשר בו שכן אולם האירועים, בחברות האבטחה אשר סיפקו שירותי אבטחה ובטחון לאולם האירועים, בחברת הביטוח, ברשות המקומית ובמשטרת ישראל, כמי שעשויים להיות חבים בחובם הפסוק של התוקפים.
...
הרשות הפלשתינית (המכונה גם "המועצה הפלשתינית") הארגון לשחרור פלשתין ע"י ב"כ עו"ד יוסף ארנון ואח' יאסר מחמוד אל חטיב רא'אד אלידי רמדאן ניזאר חדר מחמד דהליז נעים ג'יהאד נעים מוצראן פסק דין והחלטות פסק דין והחלטות תוכן עניינים הנושא פסקאות חלק ראשון: כללי 1-1921 מבוא 1-15 הצגת 17 התיקים – הביסוס המשפטי הדיוני 16-33 ב.1 כללי 16-17 ב.2 המשפט הישראלי 18-27 ב.3 המשפט העברי 28-33 ת.א. 2538/00 ("הלינץ' ברמאללה") (תיק 1) 34-81 ג.1 כללי 34-35 ג.2 כתב התביעה 36-50 ג.3 כתב ההגנה 51-64 ג.4 הליכי צד ג' 65-72 ג.5 הפלוגתאות בין הצדדים 73-76 ג.6 תיקים נוספים הקשורים ללינץ' ברמאללה 77-81 ת"א 3062/01 (הפיגוע באוטובוס הילדים בכפר דרום) (תיק 2) 82-114 ד.1 כללי 82 ד.2 כתב התביעה 83-94 ד.3 כתב ההגנה 95-111 ד.4 הליכי צד ג' 112-113 ד.5 הפלוגתאות בין הצדדים 114 ת"א 3196/01 ("הרצח בטול כרם") (תיק 3) 115-146 ה.1 כתב התביעה 115-129 ה.2 כתב הגנה 130-140 ה.3 הליכי צד ג' 141-145 ה.4 הפלוגתאות בין הצדדים 146 ת"א 4307/02 ("החטיפה והעינויים של המשת"פ") (תיק 4) 147-172 ו.1 כללי 147-148 ו.2 כתב התביעה 149-162 ו.3 כתב ההגנה 163-171 ו.4 הפלוגתאות בין הצדדים 172 ת"א 4421/02 (רצח בני משפחת גביש בביתם באלון מורה) (תיק 5) 173-219 ז.1 כללי 173 ז.2 כתב התביעה 174-201 ז.3 כתב ההגנה 202-212 ז.4 פסק דין כנגד החמאס 213-217 ז.5 הפלוגתאות בין הצדדים 218-219 ת"א 1247/03 (מספר של תיק תל אביב; מספר תיק ירושלים – 7083/05) (רצח שני הישראלים בצומת תקוע) (תיק 6) 220-261 ח.1 כללי 220 ח.2 כתב התביעה 221-246 ח.3 כתב ההגנה 247-258 ח.4 הפלוגתאות בין הצדדים 259-261 ת"א 1248/03 (רצח בני משפחת דיקשטיין בפתח היישוב מעון בדרום הר חברון) (תיק 7) 262-289 ט.1 כללי 262 ט.2 כתב התביעה 263-282 ט.3 כתב ההגנה 283-288 ט.4 הפלוגתאות בין הצדדים 289 ת"א 5271/03 (תביעת מורי הדרך) (תיק 8) 290-327 י.1 כללי 290-292 י.2 כתב התביעה 293-305 י.3 כתב ההגנה 306-323 י.4 הפלוגתאות בין הצדדים 324-327 ת"א 5288/03 (פיגוע התאבדות בגבעה הצרפתית בירושלים) (תיק 9) 328-365 יא.1 כללי 328-329 יא.2 כתב התביעה 330-353 יא.3 כתב ההגנה 354-363 יא.5 הפלוגתאות בין הצדדים 364-365 ת"א 5289/03 (הרצח בדרום הר חברון) (תיק 10) 366-389 יב.1 כללי 366 יב.2 כתב התביעה 367-374 יב.3 כתב ההגנה 375-388 יב.4 הפלוגתאות בין הצדדים 389 ת"א 5345/03 (רצח החייל בקבר יוסף) (תיק 11) 390-424 יג.1 כללי 390 יג.2 כתב התביעה 391-403 יג.3 כתב ההגנה 404-421 יג.4 הפלוגתאות בין הצדדים 422-424 ת"א 7498/05 (המכונית הממולכדת ופיצוץ האוטובוס בצומת מגידו) (תיק 12) 425-495 יד.1 כללי 425 יד.2 כתב התביעה 426-464 יד.3 כתב ההגנה 465-494 יד.4 הפלוגתאות בין הצדדים 495 ת"א 8262/06 (חטיפה, רצח בירי ושריפת גופה על ידי אנשי הביטחון הפלסטיני של אזרח ישראלי ליד סאנור) (תיק 13) 496-526 טו.1 כללי 496-497 טו.2 כתב התביעה 498-514 טו.3 כתב ההגנה 515-515 טו.4 הפלוגתאות בין הצדדים 526 ת"א 2079/08 (ירי מן המארב כלפי נוסעים ברכב לעבודה) (תיק 14) 527-579 טז.1 כללי 527 טז.2 כתב התביעה 528-553 טז.3 כתב ההגנה 554-577 טז.4 הפלוגתאות בין הצדדים 578-579 ת"א 2301/08 (שני פיגועי ירי של רצח שלושה ישראלים בסמוך לגבעת זאב) (תיק 15) 580-628 יז.1 כללי 580-581 יז.2 כתב התביעה 582-605 יז.3 כתב ההגנה 606-626 יז.4 הפלוגתאות בין הצדדים 627-628 ת"א 2526/08 (רצח אזרח ישראלי בהתפוצצות שני מחבלים מתאבדים במדרחוב ברח' בן יהודה בירושלים) (תיק 16) 629-677 יח.1 כללי 629-630 יח.2 כתב התביעה 631-652 יח.3 כתב ההגנה 653-675 יח.4 הפלוגתאות בין הצדדים 676-677 ת"א 3258/09 (רצח ישראלית בפיגוע ירי בציר כיסופים שברצועת עזה) (תיק 17) 678-738 יט.1 כללי 678-679 יט.2 כתב התביעה 680-707 יט.3 כתב ההגנה 708-736 יט.4 הפלוגתאות בין הצדדים 737-738 סיכום התכונות השוות והשונות של 17 התיקים הנ"ל 739-767 כ.1 כללי 739-743 כ.2 מקום הפיגוע 744-745 כ.3 מספר הנפגעים בפיגוע 746-749 כ.4 מי הם הפוגעים 750-759 כ.5 מי הם הנתבעים 760-761 כ.6 מהו מספר התובעים 762-764 כ.7 מה הם סכומי התביעות 765-767 הפלוגתאות המרכזיות העולות מכתבי התביעה וההגנה 768-775 תמצית ההליכים והחלטות ביניים שניתנו (כולל סקירת בר"ע שהוגשו עליהם בבית המשפט העליון) 776-937 כב.1 כללי 776-782 כב.2 החלטת ההרכב (השופטים: גל, דרורי, מזרחי), מיום 30.3.03 783-820 כב.3 פסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 4060/03 821-840 כב.4 החלטות נשיאת בית המשפט המחוזי בדבר העברת תיקי הנזיקין שבהם הרש"פ היא נתבעת, אל השופט בעז אוקון ולאחר מכן אל השופט משה דרורי 841-850 כב.5 החלטה, מיום 22.3.09, בדבר השימוש בפסקי דין של בתי המשפט הצבאיים באזור יהודה ושומרון כראיה בתביעות הנזיקין נגד הרש"פ 851-877 כב.6 החלטת בית המשפט העליון מיום 29.11.10 ב-רע"א 3559/09 על ההחלטה שלי מיום 22.3.09 878-883 כב.7 ההחלטה מיום 3.1.13 בדבר "איחוד" 17 התיקים לעניין האחריות 884-885 כב.8 החלטת בית המשפט העליון מיום 24.3.13 ב-רע"א 368/13 על ההחלטה מיום 3.1.17 886-895 כב.9 החלטתי מיום 1.4.14 בדבר קבילות ראיות וזימון עדים שהם מבצעי הפיגועים והשוטרים שגבו הודעות מאת מבצעי הפיגועים 896-905 כב.10 החלטת בית המשפט העליון מיום 31.3.15 ב-רע"א 8532/11 בעניין מימון הקלטת הדיונים 906-909 כב.11 ההחלטות לעניין הגשת הראיות הנתבעים (רש"פ ואש"ף) 910-933 כב.12 ההחלטות בעניין הראיות הנוספות (של שני הצדדים) 923-928 כב.13 נתונים מסכמים על ההליכים 929-937 מבט-על של הראיות 938-959 כג.1 כללי 938-940 כג.2 ראיות התובעים 941-954 כג.3 ראיות הנתבעים 955-959 סיכומי התובעים 960-1190 כד.1 כללי 960-963 כד.2 הסיכומים בכתב של התובעים 964-1182 כד.1.2 פרק המבוא 967-984 כד.2.2 הודאת בעל דין 985-1001 כד.3.2 עיקרי הטענות של התובעים 1002-1001 כד.4.2 ההשלכות של פסק הדין בפרשת בן שלום על 17 התיקים שבפניי 1005-1008 כד.5.2 נטל הראיה 1009-1012 כד.6.2 הימנעות הנתבעים מהבאת ראיות מצידם 1013-1030 כד.7.2 עילת התביעה כנגד אש"ף 1031 כד.8.2 יישום סעיף 42א לפקודת הראיות 1032-1033 כד.9.2 הקבילות של דו"ח נווה ושל מסמכי השלל, כראיות 1034-1035 כד.10.2 המדיניות המוצהרת של הנתבעים היא מדיניות טרור כנגד ישראליים 1036-1065 כד.11.2 הסתה לאלימות מצד הרש"פ 1066-1079 כד.12.2 תשלומי עתק למבצעי פיגועים – אסירים וחללים 1080-1089 כד.13.2 העברת מימון ואמצעי לחימה לארגוני הטרור 1090-1099 כד.14.2 האם פעלו הרש"פ ואש"ף כדי למנוע פעולות טרור? 1100-1111 כד.15.2 סיכום מרוכז של הטענות ביחס לממצאים העובדתיים אותם מבקשים התובעים כי בית המשפט יקבע בהחלטתו 1112-1113 כד.16.2 אחריות רש"פ ואש"ף מכוח סעיפים 11, 13 ו-14 לפקודת הנזיקין 1114-1124 כד.17.2 אחריות רש"פ ואש"ף מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין 1125-1127 כד.18.2 הסתה לאלימות בראי סעיף 12 לפקודת הנזיקין 1128-1131 כד.19.2 נטל הראיה 1132-1135 כד.20.2 אחריות הנתבעים מכוח תורת האורגנים 1136-1137 כד.21.2 העוולות הנזיקיות – הפרת חובה חקוקה 1138-1142 כד.22.2 עוולת התקיפה 1143-1145 כד.23.2 עוולת הרשלנות 1146-1150 כד.24.2 עוולת כליאת שווא 1151-1153 כד.25.2 החלק הפרטני – נקודות משותפות 1154-1156 כד.26.2 הראיות הפרטניות בפרשת הלינץ' ברמאללה 1157-1165 כד.27.2 הראיות הפרטניות ביתר 16 התיקים 1166-1169 כד.28.2 הקשר הסיבתי בין ביצוע העוולות לנזק 1170-1179 כד.29.2 הוצאות משפט 1180-1181 כד.30.2 סיכום 1182 כד.3 סיכומי ההשלמה של התובעים 1183-1190 כד.1.3 החלטתי מיום 10.7.18 1183 כד.2.3 החוק, הצעת החוק ודברי ההסבר 1184-1186 כד.3.3 סיכומי ההשלמה של התובעים בסוגיה האמורה 1187-1190 סיכומי הנתבעים 1191-1780 כה.1 כללי 1191-1196 כה.2 סיכומים פרטניים ל-16 התיקים 1197-1230 כה.1.2 הטיעון המרכזי 1197 כה.2.2 קבלת מסמכים באופן גורף ולא קביעה מוקדמת כי חלקם פסול מבחינה ראייתית 1198-1200 כה.3.2 הוגשו מסמכים בניגוד לכללים המדוייקים של סעיף 42א לפקודת הראיות 1201-1202 כה.4.2 הפסול של עדות שמועה, החלה גם על הודעות חוץ של אדם 1203-1205 כה.5.2 לא ניתן להגיש על פי דיני הראיות מסמכי שלל ומסמכים מודיעיניים וזכ"ד של אנשי השב"כ 1206-1212 כה.6.2 הפגמים הראייתיים בנספחים ובתוכן של חוות דעת רוני שקד 1213-1216 כה.7.2 הראיות שהוגשו על ידי התובעים אינן מספיקות כדי להוכיח את עילות התביעה 1217 כה.8.2 התשובה לטיעוני התובעים לעניין אי הבאת ראיות מטעם הנתבעים 1218-1227 כה.9.2 ניתוח הראיות בתביעות – כללי 1228-1230 כה.3 סיכומים פרטניים לת.א. 2538/00 (הלינץ' ברמאללה) 1231-1273 כה.4 סיכומי הנתבעים – החלק הכללי 1274-1780 כה.1.4 מבוא 1274-1277 כה.2.4 הקדמה 1278-1285 כה.3.4 הטענות המקדמיות – הזכות להעלותן 1286-1290 כה.4.4 חסינות 1291-1306 כה.5.4 אי שפיטות 1307-1319 כה.6.4 הפורום הנאות 1320-1325 כה.7.4 ברירת הדין 1326-1330 כה.8.4 הודעות צד ג' נגד מדינת ישראל 1331-1332 כה.9.4 "נטיית בית המשפט לטובת התובעים" 1333-1344 כה.10.4 "אין ליתן הכרעה כללית ביחס לאחריות
דין" 2054-2061 ל.8.3 ההכרעה בעניין "הודאת בעל דין" 2062-2064 ל.4 האם מוצדק בתיקים אלה לקבל את טענת התובעים בדבר היפוך נטל הראיה? 2065-2121 ל.1.4 תמצית טענות התובעים 2065-2070 ל.2.4 תמצית טענות הנתבעים 2071-2074 ל.3.4 תמצית תשובות התובעים לטענות הנתבעים 2075-2076 ל.4.4 עמדת המשפט הישראלי 2077-2079 ל.5.4 עמדת המשפט העברי 2080-2081 ל.6.4 דיון 2082-2121 כללי העברת הנטל בפקודת הנזיקין: דברים מסוכנים, והכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" 2122-2143 לא.1 תחולת הדין הישראלי על פי המשפט הבינלאומי הפרטי 2122-2124 לא.2 נטל הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים 2125-2135 לא.3 נטל הראיה מכוח הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" 2136-2143 מאפייני הראיות ב-17 התיקים – מיון, סיווג ומשקל 2144-2301 לב.1 מבוא 2144-2145 לב.2 עדים "עובדתיים" 2146-2152 לב.3 פסקי הדין של בתי המשפט הישראליים 2153-271 לב.1.3 הרקע החקיקתי 2153-2156 לב.2.3 החוק 2157 לב.3.3 פסק הדין בפרשת מרואן ברגותי 2158- לב.4.3 פסקי דין ישראליים – סיכום 2170-2171 לב.4 פסקי הדין של בתי המשפט הצבאיים באזור יהודה ושומרון 2172-2245 לב.1.4 מבוא 2172-2175 לב.2.4 החלטתי מיום 22.3.09 2176-2179 לב.3.4 פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3559/09 2180-2184 לב.4.4 הצעות החוק 2185-2218 לב.5.4 נוסח החוק ומשמעותו 2219-2229 לב.6.4 האם התיקון לפקודת הראיות הנ"ל חל רטרואקטיבית ? 2230-2242 לב.7.4 סיכום 2243-2245 לב.5 מסמכי השלל ודו"ח נווה 2246-2276 לב.6 חוות דעת של מומחים משני הצדדים 2277-2292 לב.7 העדויות של פקידי הרש"פ 2293-2301 כללי ברירת הדין 2302-2316 הבסיס המשפטי לחבות של הרש"פ – כללי 2317-324 המימד האידיאולוגי 2325-2444 לה.1 כללי 2325-2327 לה.2 דברי פרופ' מנחם קליין, המומחה מטעם הנתבעים 2328-2337 לה.3 הכרעת הדין בפרשת ברגותי 2338-2357 לה.4 מסמכי השלל 2358-2376 לה.5 חוות דעת המומחים 2377-2443 לה.1.5 כללי 2377-2379 לה.2.5 פרופ' אפרים קארש 2380-2390 לה.3.5 תת אלוף במילואים יוסי קופרווסר 2391-2443 לה.6 פרשת מנטין 2444 המימד הכספי 2445-2559 לו.1 כללי 2445-2446 לו.2 שובכי – פסק הדין המרשיע, עדותו בפניי והערכת דבריו 2447-2515 לו.1.2 ההליכים בבית המשפט הצבאי 2447-2485 לו.2.2 עדותו של שובכי בפניי 2486-2503 לו.3.2 פרשת שובכי – דיון בטענות הצדדים 2504-2515 לו.3 מרואן ברגותי והמימד הכספי 2516-2519 לו.4 מסמכי השלל 2520-2554 לו.5 חוות דעת המומחים 2555-2558 לו.6 פרשת מנטין 2559 המימד המעשי 2560-2648 לז.1 כללי 2560 לז.2 הכרעות דין פליליות 2561-2591 לז.1.2 כללי 2561-2565 לז.2.2 פרשת דמרה 2566-2577 לז.3.2 פרשת מרואן ברגותי 2578-2581 לז.4.2 פרשת עוויס 2582-2589 לז.5.2 סיכום 2590-2591 לז.3 מסמכי השלל 2592-2612 לז.4 חוות דעת המומחים 2613-2629 לז.5 התייחסות לטענות הנתבעים ולראיותיהם 2630-2647 לז.6 פרשת מנטין 2648 המימד התקשורתי – ההסתה לאלימות 2649-2674 מימון האסירים מבצעי הפיגועים ובני משפחותיהם, וכן משפחות השאהידים 2679-2758 לט.1 דברי חקיקה פלסטינאים 2679-2688 לט.2 חוות הדעת והראיות מטעם הרש"פ 2689-2717 לט.3 עמדת הנתבעים, ההסברים שניתנו על ידם וההתייחסות לכך 2718-2751 לט.1.3 עמדת פרופ' קליין 2718 לט.2.3 ההסבר הסוציאלי והדברים שהתגלו בחקירה הנגדית 2719-2720 לט.3.3 הנימוק של הרצון לאחד את העם הפלסטיני 2727-2728 לט.4.3 "המנטליות הפלסטינית" 2731 לט.5.3 מניעת חיבור לארגונים קיצוניים 2732-2735 לט.6.3 התשלומים לאסירים, לשאהידים ולבני משפחותיהם אינם מהווים תמריץ 2736-2741 לט.7.3 אי שחרור האסירים על ידי ישראל 2742-2748 לט.8.3 תשלומי הקנטינה 2749-2751 לט.4 החקיקה הישראלית 2752-2758 המסקנות העובדתיות העולות מחומרי הראיות ביחס לארבעת המימדים הנ"ל ולמימון האסירים ומשפחותיהם 2759 העוולות הנזיקיות 2760-2823 מא.1 כללי 2760-2763 מא.2 אחריות מכח סעיף 12 לפקודת הנזיקין 2764-2770 מא.3 אחריות מכח דיני הרשלנות 2771-2807 מא.4 הפרת חובה חקוקה 2808-2812 מא.5 תורת האורגנים 2813-2818 מא.6 תקיפה וכליאת שווא 2819-2821 מא.7 סיכום 2822-2823 חלק שלישי: דיון: הנושאים הפרטניים של 17 התיקים 2824-3827 מבוא לחלק הפרטני 2824-2826 הלינץ' ברמאללה (ת.א. 2538/00) 2827-3005 מג.1 כללי 2827-2835 מג.2 פסקי הדין של בתי המשפט הצבאיים 2836-2867 מג.1.2 פסקי הדין בעניינו של הנתבע 3 2836-2859 מג.1.1.2 הכרעת הדין בבית המשפט הצבאי יהודה 2836-2843 מג.2.1.2 פסק הדין בבית המשפט הצבאי לערעורים 2844-2847 מג.3.1.2 משמעות וניתוח פסקי הדין הצבאיים 2848-2851 מג.4.1.2 טענות הנתבעים והתשובה אליהן 2852-2859 מג.2.2 פסקי הדין בעניינו של הנתבע 4 2860-2867 מג.1.2.2 בית המשפט הצבאי ביהודה 2860-2863 מג.2.2.2 טענות הנתבעים והתשובה אליהן 2864-2867 מג.3 תמצית טענות התובעים 2868-2880 מג.4 תמצית טענות הנתבעים 2881-2891 מג.5 הראיות וניתוחם 2892-2976 מג.1.5 הדוח הפנימי של מפכ"ל המשטרה הפלסטינאית 2892-2976 מג.2.5 מסמכים נוספים מזמן האירוע (?) 2896-2901 מג.3.5 טענות התובעים כנגד דרך העריכה והחתימה של תצהירי הנתבעים 2902-2911 מג.4.5 אמינות המצהירים מטעם הנתבעים 2912-2915 מג.5.5 ניתוח דברי העדים 2916-2976 מג.6 סיכום 2977-3000 מג.7 התוצאה 3001-3005 הפיגוע באוטובוס הילדים בכפר דרום (ת.א. 3062/01) 3006-3052 מד.1 כללי 3006-3009 מד.2 עיקר טענות התובעים 3010-3022 מד.3 עיקר טענות הנתבעים 3023 מד.4 תשובות התובעים 3033-3037 מד.5 דיון והכרעה 3038-3049 מד.6 התוצאה 3050-3052 הרצח בטול כרם (ת.א. 3196/01) 3053-3092 מה.1 כללי 3053-3055 מה.2 תמצית טענות התובעים 3056-3063 מה.3 תמצית טענות הנתבעים 3064-3071 מה.4 תשובת התובעים 3072-3074 מה.5 דיון והכרעה 3075-3089 מה.6 התוצאה 3090-3092 החטיפה והעינויים של המשת"פ (ת.א. 4307/02) 3093-3164 מו.1 כללי 3093-3097 מו.2 תמצית טענות התובעים 3098-3106 מו.3 תמצית טענות הנתבעים 3107-3128 מו.4 תשובת התובעים 3129-3134 מו.5 דיון והכרעה 3135-3160 מו.1.5 מבוא 3135-3144 מו.2.5 כליאת שווא 3145-3154 מו.3.5 תקיפה 3155-3160 מו.6 התוצאה 3161-3164 רצח בני משפחת גביש בביתם באלון מורה (ת.א. 4421/02) 3165-3208 מז.1 כללי 3165-3169 מז.2 עיקר טענות התובעים 3170-3177 מז.3 עיקר טענות הנתבעים 3178-3190 מז.4 תשובות התובעים 3191-3195 מז.5 דיון והכרעה 3196-3205 מז.6 התוצאה 3206-3208 רצח שני הישראלים בצומת תקוע (ת.א. 1247/03 מספר של תיק תל אביב; מספר תיק ירושלים – 7083/05) 3209-3266 מח.1 כללי 3209-3211 מח.2 עיקר טענות התובעים 3212-3220 מח.3 עיקר טענות הנתבעים 3221-3227 מח.4 תשובת התובעים 3228-3230 מח.5 דיון והכרעה 3231-3261 מח.1.5 כללי 3231-3232 מח.2.5 פסקי הדין של בית המשפט הצבאיים 3233-3251 מח.1.2.5 ריאד דחאללה אחמד אלעמור 3233-3238 מח.2.2.5 עלי מוחמד עלי אל עביאת 3239-3251 מח.3.5 ראיות נוספות 3252-3261 מח.6 התוצאה 3262-3266 רצח בני משפחת דיקשטיין ורצח החייל אלעזר לייבוביץ' (ת.א. 1248/03 ו-ת.א. 5289/03) 3267-3327 מט.1 כללי 3267-3269 מט.2 עיקר טענות התובעים 3270-3279 מט.3 עיקר טענות הנתבעים 3280-3289 מט.4 תשובת התובעים 3290-3292 מט.5 דיון והכרעה 3293-3322 מט.1.5 כללי 3293-3293 מט.2.5 פסקי הדין של בית המשפט הצבאיים 3294-3306 מט.1.2.5 בכר חליל שחאדה נג'אר 3294-3300 מט.2.2.5 טאלב מוסא עיד שחאדה מחאמרה 3301-3306 מט.3.5 מימון כספי 3307-3311 מט.4.5 תשלום למחבל המבצע, בהיותו בכלא כאסיר 3312-3314 מט.5.5 חוות דעת ד"ר רוני שקד 3315-3322 מט.6 התוצאה 3323-3327 תביעת מורי הדרך (ת.א. 5271/03) 3328-3367 נ.1 כללי 3328-3330 נ.2 עיקר טענות התובעים 3331-3336 נ.3 עיקר טענות הנתבעים 3337-3351 נ.4 תשובת התובעים 3352-3354 נ.5 דיון והכרעה 3355-3364 נ.6 התוצאה 3365-3367 פיגוע התאבדות בגבעה הצרפתית בירושלים (ת.א. 5288/03) 3368-3421 נא.1 כללי 3368-3370 נא.2 עיקר טענות התובעים 3371-3378 נא.3 עיקר טענות הנתבעים 3379-3385 נא.4 תשובת התובעים 3386-3390 נא.5 דיון והכרעה 3391-3418 נא.1.5 מסמך ההודיה מארה"ב 3391-3397 נא.2.5 ראיות נוספות 3398-3400 נא.3.5 חוות דעת ד"ר רוני שקד 3401-3418 נא.6 התוצאה 3419-3421 רצח החייל בקבר יוסף (ת.א. 5345/03) 3422-3475 נב.1 כללי 3422-3424 נב.2 עיקר טענות התובעים 3425-3432 נב.3 עיקר טענות הנתבעים 3433-3442 נב.4 תשובת התובעים 3443-3445 נב.5 דיון והכרעה 3446-3472 נב.1.5 טענת ההתיישנות 3446-3452 נב.2.5 האם יש דין שונה לתובע שהוא חייל? 3453-3459 נב.3.5 נסיבות האירוע 3460-3472 נב.6 התוצאה 3473-3475 המכונית הממולכדת ופיצוץ האוטובוס בצומת מגידו (ת.א. 7498/05) 3476-3516 נג.1 כללי 3476-3479 נג.2 עיקר טענות התובעים 3480-3488 נג.3 עיקר טענות הנתבעים 3489-3497 נג.4 תשובת התובעים 3498-3501 נג.5 דיון והכרעה 3502-3511 נג.6 התוצאה 3512-3516 חטיפה, רצח בירי ושריפת גופה על ידי אנשי הביטחון הפלסטיני של אזרח ישראלי ליד סנור (ת.א. 8262/06) 3517-3559 נד.1 כללי 3517-3519 נד.2 עיקר טענות התובעים 3520-3523 נד.3 עיקר טענות הנתבעים 3524-3528 נד.4 תשובת התובעים 3529-3532 נד.5 דיון והכרעה 3533-3556 נד.6 התוצאה 3557-3559 תיק הירי מן המערב כלפי נוסעים ברכב לעבודה (ת.א. 2079/08) 3560-3602 נה.1 כללי 3560-3562 נה.2 עיקר טענות התובעים 3563-3567 נה.3 עיקר טענות הנתבעים 3568-3577 נה.4 תשובת התובעים 3578-3582 נה.5 דיון והכרעה 3583-3598 נה.1.5 כללי 3583-3584 נה.2.5 פסק הדין של בית המשפט הצבאי בעניינו של פרג' אסעד סאלם עדואן 3585-3592 נה.3.5 ראיות נוספות ותשובה לטענות הנתבעים 3593-3598 נה.6 התוצאה 3599-3602 שני פיגועי ירי של שלושה ישראלים סמוך לגבעת זאב (ת.א. 2301/08) 3603-3679 נו.1 כללי 3603-3606 נו.2 עיקר טענות התובעים 3607-3616 נו.3 עיקר טענות הנתבעים 3617-3627 נו.4 תשובת התובעים 3628-3631 נו.5 דיון והכרעה 3632-3676 נו.1.5 כללי 3632-3676 נו.2.5 פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין מרואן ברגותי 3637-3650 נו.3.5 פסקי הדין של בית המשפט הצבאיים 3651-3667 נו.1.2.5 פראס צאדק מחמד ע'נאם (המכונה "חיטאווי")[נתבע 9 בתיק זה] 3651-3659 נו.2.2.5 חוסאם עקל רג'ב שחאדה 3660-3667 נו.4.5 ראיות נוספות והתייחסות לטענות הנתבעים 3668-3676 נו.6 התוצאה 3677-3679 רצח אזרח ישראלי בהתפוצצות מחבלים מתאבדים במדרחוב ברחוב בן יהודה בירושלים (ת.א. 2526/08) 3680-3745 נז.1 כללי 3680-3682 נז.2 עיקר טענות התובעים 3683-3691 נז.3 עיקר טענות הנתבעים 3692-3700 נז.4 תשובת התובעים 3701-3703 נז.5 דיון והכרעה 3704-3742 נז.1.5 כללי 3704-3705 נז.2.5 פסק הדין של בית המשפט הצבאי בעניין עבדאללה ע'אלב עבדאללה ברגותי (ג'מל) המכונה "כאמל" "המהנדס" 3706-3708 נז.3.5 חוות דעת רוני שקד 3709-3730 נז.4.5 עדות עבדאללה ברגותי בבית המשפט 3731-3742 נז.6 התוצאה 3743-3745 רצח ישראלית בפיגוע ירי בציר כיסופים שברצועת עזה (ת.א. 3258/09) 3746-3827 נח.1 כללי 3746-3748 נח.2 עיקר טענות התובעים 3749-3758 נח.3 עיקר טענות הנתבעים 3759-3765 נח.4 תשובת התובעים 3766-3769 נח.5 דיון והכרעה 3770-3824 נח.1.5 כללי 3770-3774 נח.2.5 פסקי הדין של בית המשפט הצבאיים 3775-3791 נח.1.2.5 ניזאר חאדר מחמד דהליז (נתבע 5) 3775-3778 נח.2.2.5 נעים ג'יהאד נעים מוצראן (נתבע 6) 3779-3791 נח.3.5 חוות דעת ד"ר רוני שקד 3792-3816 נח.4.5 התייחסות לטענות הנתבעים 3817-3824 נח.6 התוצאה 3825-3827 חלק רביעי: סיכום ותוצאה 3828-3875 סיכום 3828-3841 התוצאה 3842-3863 שכר טרחת עורך דין והוצאות 3864-3874 לפני חיתום 3875-3883 פסק דין והחלטות חלק ראשון: כללי מבוא 17 תביעות שונות נגד הארגון לשחרור פלסטין (להלן – "אש"ף"), הרשות הפלסטינית, המועצה הפלסטינית (להלן – "הרש"פ") ויאסר ערפאת (להלן – "ערפאת"), ונגד נתבעים רבים נוספים שהיו מעורבים בביצוע פיגועים שבהם נהרגו ונפצעו התובעים, אוחדו לצורך הכרעה בשאלת האחריות והחבות (במסגרת 17 התיקים הללו יש שני תיקים נוספים בעלי אופי שונה שאתייחס אליהם בנפרד, הכוונה לת.א. 4307/02 תביעה לנזקי גוף שגרמה הרש"פ למשתף פעולה עם ישראל שנחטף, נעצר שלא כדין ועונה על ידי אנשי הרש"פ, ות.א. 5271/03 שעניינו תביעה כלכלית של מורי דרך על נזקים ואובדן רווחים, בשל האינתיפאדה כאשר התביעה היא לחייב את הרש"פ בפיצויים בשל כך).
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה, כפי שהוגשה.
החלטתי שלא להיענות לבקשה זו, ואותיר את פסיקת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד להחלטת החבות, לגופה, כאשר תהיה לי התמונה המלאה ואדע מה התוצאה, לאור סיכומי הצדדים, שרק חלקם הוגש.
סוף דבר: הבקשה להגשת הפרוטוקול של ע"א 1206/14 של בית המשפט העליון – נידחת.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המערערות השיגו על כל קביעה וקביעה של בית משפט קמא, החל מאלו המטילות עליהן את האחריות לנפילתה של המשיבה, המשך בדחיית טענתן בדבר סיווג התאונה כתאונת דרכים, לרבות דחיית ההודעה לצד ג' שהוציאו כנגד המשיבים 1 ו-2, וכלה בסוגיית שיעור הנכות וגובה הפצוי.
טענת המערערות לפיה הייתה המשיבה עסוקה בסידור הרוכסן בתיק שהיה תלוי על כתפה אינה מעוגנת בכל ראיה ולא הובהר מה מקורה, מה גם שהראיה היחידה שהייתה קיימת בעבר באשר לרגעי הנפילה – סירטון האבטחה – הושמד משום מה על ידי המערערות.
היחיד שצפה בסירטון, קצין הבטחון של המקום, לא העלה טענה מעין זו על דל שפתיו.
לא למותר לציין כי טענה המטילה אשם, אף "מכריע" על המשיבה לאור גילה- מעוררת קושי, שכן היה זה מתפקידן של המערערות להבטיח כי חניון הדיור המוגן, ביחוד בקטע השביל המוביל לכניסה, יהא בטוח למעבר גם למבוגרים, ביחוד עת כל דיירי הבית הנם "אנשים לא צעירים". ראויים לציטוט הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון (כבוד השופטת ד' ברק-ארז) בהקשר לטענה דומה שנטענה על ידי רשות מקומית, לפיה ניסתה להטיל את האשם לקרות תאונה על תובע בעל לקות, משהיה אמור להכיר את הסביבה ואת מפגעיה: "המשיבה טענה שהמערער היה בעל לקויות שונות, ובכלל זה לקות ראיה ואפילפסיה ולכן היה עליו להמנע מבחירה בדרך שבה הלך. טענה זו הייתה בעייתית ואף מטרידה... רשות הרבים אמורה להיות בטוחה וכשירה לקראת בואם של כלל בני החברה – הבריאים והחסונים שבהם, אך גם מי שבריאותם וחוסנם הגופני נגרעו. אף אנשים בעלי מוגבלויות אמורים לצאת את ביתם ללא חשש וללכת בדרכים שאינן רצופות מהמורות, בורות ושאר סכנות לנפש. אכן כל ההולך בדרך צריך להביא בחשבון את חולשותיו, להערך בהתאם ולהזהר. אולם, בלא הוכחה ספציפית באשר לדרך חלופית שיכול היה המערער לבחור בה אין כל ממש בטענה המשלימה שנדרשה למוגבלויות שונות שסבל מהן לכאורה" (ע"א 1952/11 אבו אלהווא נ' עריית ירושלים, ניתן ב-06.11.2012).
...
בית משפט קמא אימץ את חוות דעתו של המומחה, כפי שזו תוקנה על ידו בחקירה הנגדית וקבע כי "מקובלת עלי דעת המומחה בחקירתו כי הקרע בכתף שמאל הינו קרע ניווני אשר הוחמר במידה מסוימת בגין החבלה, וכי נכון יהיה לקבוע כי תרומה זו הינה בשיעור של 10%. לסיכום: מצאתי לקבוע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 32.5%". לא מצאתי ממש בהשגות שמעלות המערערות הטוענות כי המשיבה לא נחבלה כלל בכתף שמאל.
יונה אטדגי, שופט התוצאה שני הערעורים נדחים.
המערערות ישלמו לכל אחד מהמשיבים 2 ו-3 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

התובעת היא חברה, העוסקת בהתקנת מערכות אזעקה ומתן שירותי מוקד סיור ואבטחה למוסדות ואתרים שונים בארץ.
התובעת טוענת בבקשה כי במהלך עדותו של הנתבע 3 התגלה לה לראשונה כי לנתבע, במקביל להיותו קצין הביטחון של הנתבעות, גם הייתה חברה פרטית, שבאמצעותה סיפק שירותי מוקד ליישובים ג'סר א זרקא וזמר.
לטענתו, דין הבקשה להדחות מכמה טעמים: משום שלא הוגש תצהיר לתמוך בה, משום שאין הליך המכונה "עיון חוזר" והכלל הוא שהיה על התובעת להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ככל שהייתה מעוניינת בכך, והטעם השלישי שטוען הנתבע 3 הוא, שההחלטה הדוחה את התביעה נגדו מהוה מעשה בית דין והיא מקימה מחסום מפני היתדיינות נוספת בעיניינו.
מתשובותיו עלה שהתובעת ככל הנראה הייתה מודעת לקושי שמקורו בכך ששירותי המוקד סופקו ליישובים ג'סר וזמר, בעוד שהיא מבקשת לחייב בגינם רשויות מקומיות אחרות.
...
בבקשה טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה נגדו, לנוכח סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין שקובע כדלקמן: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין. הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשיוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". המועד להגשת בקשה לחסיון למתן חסינות לעובד ציבור נקבע בתקנה 9 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006, לפיה: "בקשת רשות ציבורית או עובד רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודה, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש לבית המשפט בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא כתב התביעה לרשות הציבורית או לעובד הרשות הציבורית..." סעיף 7ג(ג) לפקודת הנזיקין, קובע כי בית המשפט יכריע בבקשה למתן חסינות לעובדי רשויות ציבוריות לאלתר.
מהטעם הזה, ומשלא פורטו בבקשה או בתשובה טעמים לסתור, אני סבורה שדין הבקשה להדחות.
יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי, לפיה התובעת כבולה להתחייבותה כלפי הנתבע 3.
סוף דבר, שלנוכח הסכמתה המפורשת של התובעת, והתחייבותה כלפי הנתבע 3 שלא להגיש ערעור על ההחלטה מיום 21.10.2018, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה שבפני, וכך אני מורה.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

עוד קיבל התובע העתק אישור בדיקת מערכת צפייה והקלטה מיום 9.02.22 מאת חברת מוקד מודיעין אזרחי בע"מ, המפרטת כי במערכת הצפייה וההקלטה המצויה במרכז הלוגיסטי של הדואר, המידע נשמר למשך כ- 20 ימים ועל גבי דיסק מקומי, כאשר סרטונים חדשים דורסים את הסרטונים הישנים, ואלה לא ניתנים לשיחזור.
לשיטתו, משלא עשו כך, הפרו שתיהן את חובותיהן על פי חוק הגנת הפרטיות וכן הוראות משרד המשפטים לעניין זה. התובע הוסיף וטען עוד, כי המישטרה עצמה לא ביצעה את החקירה בעיניינו באופן הראוי, כך שהשוטר החוקר הסתמך על דבריו של קצין הבטחון של חברת הדואר, ולא ביצע בעצמו תפיסה וצפייה בסרטוני מצלמות האבטחה.
להלן נימוקיי; התביעה כנגד חברת הדואר: התובע מלין, כי חברת הדואר לא מסרה לעיונו את סירטוני האבטחה המבוקשים, תוך שהוא טוען, כי היה עליה לעשות כן עוד טרם ניתן הצוו השפוטי מיום 3.02.22.
מתצהיר התובע (סעיף 29 לתצהירו) והפנייתו שם לאתר משרד המשפטים – הרשות להגנת הפרטיות, לדף שעניינו "מצלמות אבטחה ומעקב – שאלות ותשובות" (נספח י' לתצהירו), עולה כי הנו מסתמך על ההנחיה - הנחית רשם מאגרי מידע מס' 4/2012 "שימוש במצלמות אבטחה ומעקב ובמאגרי התמונות הנקלטות בהן". עיון בהנחיות רשם מאגרי מידע מלמד כי מטרתן – "להבהיר את עמדת רשם מאגרי מידע (להלן – הרשם) ביחס לתחולת הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 (להלן – החוק) על שימוש במצלמות מעקב במרחב הצבורי, אשר הצילומים הנקלטים בהם נאגרים במאגרי מידע ממוחשבים" (סעיף 1.2 להנחיה).
...
" (ההדגשות אינן במקור – צ.כ) המסקנה המתבקשת היא, כי סירובה של חברת הדואר לאפשר לתובע לצפות בסרטוני האבטחה ממצלמותיה, עובר להמצאת הצווים השיפוטיים לידיעתה, הייתה כדין.
סוף דבר: תובענתו של התובע כנגד שתי הנתבעות נדחית, שכן לא מצאתי בה ממש.
אני מורה, כי התובע יישא בתשלום הוצאות משפט של חברת הדואר בסך של 7,500 ₪ (כולל) וכן בהוצאות המשטרה בסך זהה של 7,500 ₪ (כולל), אשר ישולמו להן בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום אילת נפסק כדקלמן:

" על פי ההסכם התחייבו התובעים כלפי נתבעת 3 להיות אחראים לכל נזק שייגרם לסירות שבבעלותם על פי העניין לפטור את עריית אילת ואת החברה הכלכלית אילת (להלן-חכ"א) מכל אחריות, והתחייב לשפות את הנתבעות 3 ו- 4 על כל תביעה שתוגש נגדן.
נתבעת 5 טענה בכתב הגנתה שאין כל יריבות בינה לבין התובע ודינה להדחות מטעם זה. נתבעת 5 טענה שלוחמי האש מילאו תפקידם על פי חוק ונקטו בפעולות בשטח "...בתום לב במידה סבירה וללא רשלנות" הם פעלו "...במסירות רבה וללא לאות תוך כדי חירוף נפשם, לכיבוי השריפה ולמנוע התפשטותה לסירות סמוכות נוספות, תוך גלויי תעוזה אומץ וגבורה". צפייה בצילומים של מצלמות האבטחה במרינה מיום הארוע מלמדת ש "...נראה כי הושלך חפץ אל כלי השיט של התובע ונראתה התפתחות מהירה של שריפה. ...בחקירת הארוע נשללה אפשרות של שריפת חשמל מאחר שבמוקד אין מתח, למעט שתי מנורות 12 וולט... העובדה שהתפתחות השריפה הייתה כה מהירה, מעידה על שימוש בחומר מאיץ" ועל כן "...המסקנה העולה מניתוח פרטי הארוע היא שהשריפה בכלי השיט של הנתבע 1 פרצה כתוצאה מהצתה, על ידי שימוש בחומר מאיץ בחרטום הסירה (במרפסת)... תיק החקירה של המישטרה ניסגר מה הסיבה-עבריין לא נודע." השריפה התפשטה במהירות רבה לעבר 4 כלי שיט נוספים שעגנו צמוד למוקד השריפה ההודעה על השריפה התקבלה "...בתחנת כיבוי אש אילת 02:44 וצוותי הכבוי הגיעו למקום הארוע... 2:49:53 והם פעלו" במהירות ובמקצועיות הראויים לשבח" ההגעה למקום הארוע נעשתה על פי "...פק"ל רכבים 3 רכבי כיבוי סער, אשד ונץ-בהתאם לנהלים שהיו מקובלים בזמנים הרלבאנטיים לתביעה ולהודעה ... במהלך כיבוי השריפה הוזעק למקום השריפה רכב נוסף ולוחם אש עם ציוד נוסף... במקום הארוע פעלו 4 צוותי כיבוי שפעלו לפי הנהלים ולפי לוחות הזמנים המקובלים" בשל עוצמת האש במקום הארוע שהייתה גבוהה מאוד, נאלצו כוחות הכבוי לפעול בשלוש גזרות וכן מה הגובה על ידי מנוף כיבוי ובעשותם כן עלה בידם למנוע את התפשטות האש לסירות נוספות.
עידכנו את כל הגורמים שעשויים להיות נפגעים / בעלי עניין ובכלל זה את קצין הבטחון של מלון דן פנורמה, חיל הים, אנשי מניעת זהום הים.
השנייה, שסורסקי המבקר את אוחנה על קביעות ללא ראיות שוגה, לשיטתו, לכאורה, באותה שגיאה – ומניין ידע סורסקי על קיומם של חפצים ורהיטים שלכאורה בערו והבעירו את הסירה?! עוד ראוי להפנות לעדותו של אוחנה בבית המשפט בקשר עם תזה זו. אוחנה נישאל "יש אפשרות שהאש הזו פרצה כתוצאה משימוש במנגל או נרגילה?" והשיב: "באנו לארוע, וגם אם זה היה גחלים כפי שמציג חברי אני הייתי מתייחס לזה והייתה התפתחות אש של שריפה מקומית בלבד ולא התפשטות של שריפה כפי שהייתה, לכן התייחסתי לזה בארוע עצמו. לכן אני אומר גם לך, התייחסנו להכל, זו לא שריפה של מנגל" (פרוטוקול מיום 11/1/2023 עמ' 47 ש' 20-9).
יוער שהתהייה מדוע אין היתייחסות להיעלמותן 35 שניות בחוות הדעת של אוחנה מעידה על תוכנה כאשר אם עורכי חוות הדעת העלימו 35 שניות בעריכת הסירטון מה להם להתייחס לכך? הינה כי כן אין ממש בטענה זו שחוות הדעת הוכנה לצורך חפוי על אי מי. אגב כך היעלה על הדעת שאוחנה שמסר את חוות דעתו לעיון משטרת ישראל יערוך את הסרטונים? אגב כך יאמר שקיבלת גישה זו מביאה לכדי מסקנה משוללת הגיון לפיה כל חוות דעת של מומחה מטעם רשות כיבוי אפריורי חשודה כמוטה לטובת רשות הכבוי.
...
משהגעתי למסקנה זו אין צורך גם בניתוח עדותו של רב רש"פ אדרי שתמך במסקנות של אוחנה, ועדותו נותרה קוהרנטית גם לאחר חקירתו.
אחרית דבר: לאור המובא לעיל אני קובע שחוות הדעת של אוחנה עדיפה בעיני ואני מקבלה.
משכך אני קובע שמדובר בהצתה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו