תביעת חברי קיבוץ נגד החלטות שיוך דירות

אף אם הועד מוסמך להמשיך לעכב את החלטת השיוך, הרי שהוא אינו מוסמך לעשות כן בנוגע לתובעים: פסק הבוררות אינו מורה כי הקצאת המיגרש לתובעים תדחה עד להשלמת השיוך "הקנייני"; החלטת הועד מפלה את התובעים ביחס ליתר חברי הקבוץ אשר קיבלו מגרשים או דירות לחזקתם, וכן מפלה את התובעים ביחס לחברי קבוץ שבנו באזור הבנייה הפעיל.

עוד נקבע כי ככל שיחליט הקבוץ להעמיד לתובעים מיגרש, העמדתו כפופה להחלטות הקבוץ בעיניין יישום שיוך דירות, ככל שתתקבלנה, ולתובעים תעמוד זכות להישתתף בהגרלת מגרשים בקבוץ.

גם כאן פרשנות הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם הפסק; ס' 2 לפסק הבוררות מורה כדלקמן: "באם "הקבוצה" מעוניינת לקבל לרשותה ולשימושה את "הדירה", היא תעמיד כנגדה ל"יורשים" זכות למגרש בלתי מבונה באזור בניה פעיל לצורך בניה וכן לשיוך דירות, אם יופעל שיוך כזה בקבוצת שילר" (הדגשה שלי – ח.ק.).

...

הנתבעת טוענת בסיכומיה כאילו בהבהרה הנ"ל "חזרו הבוררים על העיקרון הבסיסי, לפיו ככל שהקיבוץ יבחר שלא לשייך לתובעים את הדירה, אזי תעמוד לזכות התובעים הזכות להשתתף בהגרלת מגרשים בקיבוץ". יש לדחות מסקנה זו שאינה עולה בקנה אחד עם הדברים שנכתבו.

חיזוק למסקנה זו ניתן לראות אף בהחלטות ההבהרה של הבוררים.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום להידרש לשאלה זו. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הדברים נכונים בדרך קל וחומר בעניינינו משחלפו למעלה מ- 10 שנים ממועד קביעת התנאים המתלים עד להגשת התביעה דנא, כאשר במשך שנים אלה מכר הקבוץ חלק ממניותיו באבן קיסר, חילק רווחים לחבריו, מבלי שהתובעים העלו טענות נגד פעולות אלה, וכאשר לא היתקיים מעולם אף לא אחד מן התנאים המתלים שבהחלטת 2006, ואף לא יתקיים בעתיד מפני שהחלטת 2006 נכרכה, כאמור, באישור המודל שעמד אז על הפרק ונדחה.

התובעים טענו כי הוצגה לחברים באסיפות ההסברה תמונה לפיה, החלטת 2006 היא החלטה עקרונית שיכול שתיושם אופראטיבית רק לאחר שנים רבות; ולראיה, הקבוץ ממשיך לנסות ולקדם את נושא "שיוך הדירות" גם כיום על אף שחלפו להן למעלה מ- 16 שנים ממועד קבלת ההחלטה על "היום הקובע לשיוך דירות"; והקיבוץ אף לא טען שההחלטה על שיוך דירות היתבטלה נוכח הזמן הרב שחלף.

...

סוף דבר: לאור התוצאה שאליה הגעתי, אין לי צורך לדון ביתר טענות הקיבוץ בסיכומיו לעניין שיהוי, לעניין ההלכה הפסוקה בעניין מיעוט ההתערבות בהחלטות האסיפה הכללית של חברי הקיבוץ, וכן לעניין ההבחנה בין מועד קובע לעניין מימוש מניות לעומת מועד קובע למימוש כספים.

תביעת התובעים ליהנות מפירות המימוש של החלטת 2014 כמו חברי קיבוץ חיים, לאור המועד הקובע שנקבע בהחלטת 2006, נדחית על ידי.

בקביעת סכום זה, נתתי דעתי גם להתנהלותו הכוחנית של הקיבוץ, בתחילת הדרך ותוך כדי ההליכים המשפטיים - מהלך שבסופו של דבר, חזר בו ממנו - אשר ביקש לחסום את התובעים מלנהל את תביעתם המשפטית באמצעות קביעת מועד אחרון לקבלת המענק נשוא החלטת 2014 או חתימה על כתבי ויתור.

המשיבים, חברי הקבוץ, הגישו תובענה למתן פסק דין שיצהיר על בטלות החלטות מסוימות שהתקבלו בקבוץ וקשורות לתנאים הכלכליים בהם יתבצע הליך שיוך הדירות לחלק מחבריו.

עוד נטען על ידי הקבוץ, בין היתר, כי המשיבים היו מנועים מלטעון כנגד ההחלטה, נוכח הסכמות קודמות שאליהן הגיעו עם חלק מהתובעים או בני זוגם של התובעים.

...

המכתב מזכיר את הרוב הנידרש לשינוי תקנון הקבוץ, שהינו תקנון של קבוץ שיתופי שמזה שנים לא נוהגים החברים בהתאם לו; ומפנה לכך שבעשור האחרון התקבלו בקבוץ מספר החלטות שלא תואמות את תקנון הקבוץ , ואף נוגדות עיקרון השויון: מכירת נכסים לצורך חלוקת כספים, מודל תגמולים, לגיטימציה לחברים לנהל תיקי השקעות, להחזיק דירות להשכרה ועוד.

(ב) קבוץ מתחדש – אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של שתוף הכלל בקנין, של עבודה עצמית ושל שויון ושתוף בייצור, בצריכה ובחינוך, המקיימת ערבות הדדית בעבור חבריה, בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקבוץ מתחדש), התשס"ו-2005, ואשר בתקנונה קיימת הוראה באחד או יותר מהענינים האלה: (1) חלוקת תקציבים לחבריה בהתאם למידת תרומתם, לתפקידיהם או לוותקם בקבוץ; (2) שיוך דירות בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקבוץ מתחדש), התשס"ו-2005; (3) שיוך אמצעי הייצור לחבריה, למעט קרקע, מים ומכסות ייצור, ובילבד שהשליטה באמצעי הייצור לא תועבר לידי החברים, וקיימות הוראות בתקנון בדבר הגבלת הסחירות באמצעי הייצור, באופן שהשליטה בהם לא תעבור לידי החברים, הכל בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך אמצעי ייצור בקבוץ מתחדש), התשס"ו-2005.

המשיב הפנה בסיכומיו לשלוש החלטות בהן נידונה בקשה של חברי קבוץ לצוו מניעה כנגד ישום החלטות לשינוי אורחות חיים במעבר מקיבוץ שיתופי למתחדש.

מאזן הנוחות נטה לצד הקבוץ לטעמו של בית המשפט, ובעיקר: הטענה שהיא לב לבה של הבקשה בפני (שההחלטה בדבר קבלת המודל החדש לא התקבלה ברוב הדרוש בתקנון) לא הועלתה לא בתביעה העיקרית ולא בבקשה.

...

לא ראיתי להיעתר לבקשה כמות שהוגשה, מטעמי שיהוי ומטעמים מעשיים (שכן אלמלא זכתה ההצעה לרוב, ולחלופין לו זכתה לרוב תומכים העולה כדי 75% מבין החברים, הייתה ההכרעה מתייתרת, על פי נימוקי הבקשה עצמה).

לו במהלך הפיך עסקינן - הייתה מתחזקת המסקנה שמאזן הנוחות נוטה לכיוון הקיבוץ.

אך לא הייתה משתנה המסקנה שהשינוי מצריך רוב מיוחס לשם אישורו, ולכן אין להתחיל ביישומו שלא כדין, מתוך הצגתו כשלב ניסיוני.

אני מקבל הבקשה וקובע שצו המניעה הזמני יעמוד בעינו ויעכב מימוש החלטת האסיפה הכללית מיום 13.5.2022 בדבר מודל שינוי אורחות החיים.

כנגד ההחלטה, בדבר הפסקת חברותה בקבוץ, הגישה התובעת, ביום 3.5.98, תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א. 622/98), בה עתרה לסעדים הבאים: הצהרה על בטלות ההחלטה על הפסקת חברותה בקבוץ ועל זכאותה כחברה לכל הזכויות מהם נהנים יתר חברי הקבוץ; זכאות למימון הוצאותיה המשפטיות על ידי הקבוץ; וצו מניעה קבוע האוסר על הקבוץ לפנות אותה מדירתה.

לטענת התובעת, החלטה 751 שותקת לעניין "היום הקובע" באשר ליישום תחולת הזכויות הקנייניות המוקנות בה. לעומת זאת, טוענת התובעת כי בדו"ח בעיניין הקיבוצים, של הוועדה הציבורית קיימת התייחסות לכך; לגישת הועדה, החברים הזכאים לשיוך דירות, הם אותם אנשים שהם חברי קבוץ במועד קבלת ההחלטה על שיוך הדירות באספה הכללית של קיבוצם.

...

לטענת התובעת יש למנוע את פינויה מכוח עקרון תום הלב ועקרונות הצדק הטבעי; כאמור מקובלת עליי טענת התובעת לפיה עד עתה לא היתה קביעה שיפוטית לעניין זכויותיה הקנייניות בנכס.

לאור זאת ולאור קביעתי דלעיל לפיה אין לתובעת זכויות קנייניות בנכסי הקיבוץ, הרי שדין התביעה שכנגד להתקבל ועל התובעת לפנות את המקרקעין, וזאת ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה בדבר כריתת הסכם בדבר שכירות ו/או כל הסכם אחר אשר יתיר לתובעת להשאר בדירת מגוריה.

לאור התוצאה, אני מורה כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין, וזאת בהיתחשב במצבה של התובעת ובאופי הסיכסוך, הגם שהיה ראוי לפסוק שכר גבוה יותר.