תביעת חברות בנייה נגד מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 1157-07 שרביב בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' לפני כבוד השופט חיים טובי התובעת: שרביב בע"מ ע"י ב"כ עו"ד י. חורש ו/או א. אזולאי ממשרד ש. הורוביץ ושות' הנתבעים: 1. מינהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון - מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד י. מיוחס ו/או ע. עבר-הדני מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) 3. עריית חיפה 4. הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה חיפה שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד מ. גדות ואח' מהמחלקה המשפטית של עריית חיפה הצדדים השלישיים: 1. עירית חיפה 2. הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה חיפה ע"י עוה"ד מ. גדות ואח' פסק - דין

כתב שיפוי מטעם המינהל ניתן ביום 1/8/04 - במסגרתו התחייב המינהל לשלם "כל סכום בו תחוייב החברה בתביעה שתוגש כנגדה על ידי מי שמהם הופקעו המקרקעין ...". המינהל אף נעתר לבקשת התובעת ליתן בידה כתב שיפוי נוסף, זאת הפעם, בגין כל נזק שניגרם לאחרונה " ... בשל העובדה שהבעלות במקרקעין טרם נרשמה על שם המדינה, אם תתבע ע"י רוכשי דירות במקרקעין". ביום 17/8/05 פורסמה התוכנית המשביחה להפקדה ברשומות (י.פ 5427) והיא פורסמה למתן תוקף (י.פ. 5490) ביום 5/2/06.

עוד נקבע בתנאי המיכרז כי "ידוע לזוכה במיכרז כי מינהל מקרקעי ישראל אינו אחראי בכל צורה שהיא לתוכניות החלוקה או אישורן והזוכה במיכרז לא יבוא אל המינהל בכל טענה או תביעה שהיא בקשר לכך". בחוזה הבנייה שנחתם בין משב"ש לתובעת ביום 9/8/00 (לעיל ולהלן: "חוזה הבנייה"), התחייבה התובעת לבצע את בניית הפרוייקט במיגרש בשלבים, בהתאם ללוח זמנים מפורט.

זאת ועוד, בנגוד לטענת התובעת בסיכומיה – המהנדס רוט, טען גם טען, בתצהירו כי הסרוב לפתיחת תיק בנייה ולמתן היתר נבע ממספר נימוקים, בין היתר בשל "הוראות התקנות" [סעיף 12(א) לתצהיר ת/2], כאשר בסעיפים 2 ו-3 שבו, פירט מר רוט את הוראת תקנה 2(ג)(5) לתקנות ההיתר הקובעת "כי על הבקשה להיתר יש להחתים את מי שהוא "בעל זכות בנכס" כמו גם את תקנה 2א' בדבר הגדרת "בעל הזכות בנכס, שחתימתו על הבקשה להיתר דרושה לעניין תקנה 2 ...". הוסיף מר רוט בתצהירו והבהיר כי בעניינינו, ובהתאם לתקנות, נדרשה חתימתם של " ... מינהל מקרקעי ישראל, כבעלים, וכן חברת שיכון עובדים בע"מ (להלן: "שיכון עובדים"), שהייתה רשומה כחוכרת בחלקה 104 בגוש 11196 (להלן: "חלקה 104") (סעיף 4 לת/2).

...

התוצאה הינה, אפוא, כדלקמן - התביעה כנגד המדינה (הנתבעים 2+1) והנתבעות 2+3 – נדחית.

משנדחתה התביעה, דין ההודעה לצדדי ג' להידחות – וכך אני מורה.

התובעת תשלם לנתבעים 1+2 ולנתבעות 3+4, בחלקים שווים ביניהם, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ₪, כשסכום זה יישא הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד התשלום בפועל.

עדותו של מהנדס העיר לפיה הקמת עבודות מובל הנקוז בוצעו רק לאחר חתימת ההסכמים בין המשיבה לבין משרד הבינוי והשיכון לא נסתרה והיא מפריכה לחלוטין את עילת התביעה הראשונה.

השופטת מ' נדב קבעה בעיניין הרוש (בפיסקה 9), שעניינו תקיפת תחשיב חוק העזר לשצ"פים של עריית מודיעין: "בע"א 1711/02 עירית חולון נ' ארגון הקבלנים והבונים חולון (2.6.04) קבע בית המשפט כי "מתוך חובתה של הרשות לנהוג בהגינות ובסבירות נגזרת החובה המוטלת עליה לבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית ראויה...", משמע, טענות כנגד התשתית העובדתית שעליה התבססה הרשות בקביעת תעריפי ההיטלים, היא עניין של סבירות פעילותה של הרשות, ועל כן כפי שנקבע בעיניין אלפריח, התקיפה של חוק העזר במקרה כזה מקומה בתקיפה ישירה" (ההדגשה שלי- מ' ר').

"הסכם 2014", שכותרתו "הסכם שני אתר כורדני קרית מוצקין" (נספח 4 לתגובת המשיבה לבקשת האישור), נחתם בדצמבר 2014 בין משרד הבינוי והשיכון לבין עריית קריית מוצקין ותאגיד פלגי מוצקין ולפיו "מינהל מקרקעי ישראל הוציא למשרד הרשאה לתיכנון ופיתוח קרקע מיתחם כורדאני בקריית מוצקין... אשר מתוכננים בה כ-3,500 יח"ד לרבות שטחי מסר תעשיה ושטחים למוסדות ציבור (להלן "האתר", "מיתחם כורדני").

בסעיף 12(ה) להסכם 2014 נקבע כי בגין ביצוע עבודות מובל הנקוז יגבה משרד הבינוי והשיכון מהחברות והיזמים שיבנו בשכונת כורדאני הוצאות פיתוח על פי הכללים הנהוגים במשרד הבינוי, כאשר מנגד יופחת שיעור היטל התעול שתיגבה המשיבה מאותם יזמים וחברות ב-15%.

...

לפיכך, בהתאם לאמור בפסק הדין בעניין עיריית חדרה, דין בקשת האישור בעילת התביעה הראשונה להידחות על הסף, מכיוון שאינה נמנית על העילות שבגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית.

על כן, דין הבקשה לאישור להידחות משאינה עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.

הודעה של מבוטח לחברת הביטוח על תביעה או דרישה היא ההתנהלות הנכונה והסבירה.

לתמיכה בטענתה לפצוי על דרך האומדנא הנתבעת הפניתה  לפסק ע"א 2080/09 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נגד מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל(23.6.2013   באותו פסק דין מדובר היה בהפרת חוזה וביטולו בעקבות אותה הפרה.

...

משכך, דין תביעתה להידחות גם סיבה זו .

מכאן, שדין התביעה השטרית להתקבל במלואה.

אשר לתביעה שכנגד, וכפי שפירטתי לעיל בהרחבה, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכחת תביעה ודינה להידחות מסיבה זו. סיכום: אני מקבלת את התביעה במלואה ודוחה את התביעה שכנגד.

לאחר שמיעת ראיות, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, בגדריו חויבה המערערת לשלם למשיבה 1 סך של 1,925,197 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן לשלם הוצאות נילוות, לרבות שכר טירחת עורכי דין.

(ראו גם ע"א 2080/09 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל (23/06/2013);‏‏ ע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד מב(2) 793 (1988)).

...

שילוב כל אלו, הגשת מסמכים על התשלומים שבוצעו, והעדר כל ראיה מצדה של המערערת, מחייב את המסקנה כי לא נפל כל פגם בקביעות בית המשפט בדבר היקף התשלומים שהמערערת חייבה למשיבה 1.

סוף דבר לאור כל האמור, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

המערערת תשלם למשיבות הוצאות הערעור בסך כולל של 20,000 ₪.

הפסיקה הכירה במקרים בהם ניתן לפסוק פיצוי בגין אובדן רווח על דרך האומדנא, בשל הקושי להוכחת רכיב זה. אפנה לע"א 2080/09 אחים שרבט חברה לבניין בע"מ נגד מדינת ישראל –משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל(23.6.2013).

ראו את דברי כבוד השופט שמגר בע"א 628/87 יוסף חורי נגד חברת החשמל לישראל (4.12.1991): "..., כי "הבחירה ניתנת (בסעיף 15(ב)) לצד הנפגע לתבוע את הפצוי המוסכם ולהיות מוגבל בו, ללא הוכחת נזק, או לתבוע פיצויים, בלתי מוגבלים, על נזק שעליו להוכיחו" (.

...

מכאן אקדים ואציין כי אני דוחה את הטענה להפרת התובעת לחובתה להקטין את הנזק, בכך שלא לקחה ושיווקה את הסכינים שכן יוצרו.

כן ישלמו הנתבעים 1, 3 ו- 4 שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 30,000 ₪ .הסכום שנפסק כולל שכ"ט עו"ד על פי התעריך המינימלי בלשכה עורכי הדין, כמצוות תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן אגרה על פי הסכום שנפסק.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.