תביעת חברה קבלנית נגד חברת בנייה בגין הפרת הסכם בנייה

לפני תביעה בסך 364,000 ₪ שהגישו התובעים, קבלן והחברה הקבלנית שבבעלותו, נגד הנתבעת, בגין אי תשלום יתרת התמורה על פי חוזה קבלות.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך 481,448 ₪ בגין הפרת חוזה הקבלנות, אי השלמת העבודה, ליקויי ונזקי בניה.

הראיות מטעם הצדדים: מטעם התובעים: מטעם התובעים הוגש נסח רשם החברות של התובעת 2; חוזה הקבלנות מיום 26.7.17; כרטסת חשבוניות וקבלות; חוות דעת המהנדס האזרחי אסדי נאסר מיום 5.12.18 לגבי טיב הבניה בדירה; תצהיר תשובות לשאלון מטעם הנתבעת.

...

בנסיבות דנן בהן התביעה שכנגד נדחתה בחלק הארי, ובשים לב כי הנתבעת/התובעת שכנגד קיבלה פיצוי מוסכם בסך 75,000 ₪ מכוח ההסכם, בעוד שהנתבעת טרם השלימה את תשלום היתרה לקבלן, לא שוכנעתי כי יש מקום לפיצוי הנתבעת בסכום נוסף בגין עוגמת נפש.

סיכומו של דבר: התביעה העיקרית התקבלה באופן חלקי כך שהנתבעת נמצאה חייבת לקבלן 121,604 ₪.

אשר על כן, ולאחר קיזוז כום התביעה שכנגד, אני מורה על חיוב הנתבעת בתשלום 22,374 ₪ לקבלן, התובע 1.

בפניי תביעת התובעת, חברת בנייה, לפיצויים עקב הפרת חוזה, שהוגשה כנגד הנתבע, חשמלאי וקבלן משנה של התובעת בפרויקט בנייה בנהריה.

...

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בהתאם לשומת הוצאות שתוגש ותאושר על ידי בית המשפט, וכן יישא בשכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.

הודעת צד ג' נדחית.

הנתבע ישלם לצד השלישי הוצאות משפט בהתאם לשומת הוצאות שתוגש ותאושר על ידי בית המשפט, וכן יישא בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

בתביעה זו עותרים התובעים לפצוי כספי מן הנתבעת וזאת בגין הפרות נטענות של הסכם המכר הנוגעות לליקויי בנייה; עיכוב במסירת הדירה; עיכוב במסירת עליית הגג שהוצמדה לדירה ואובדן שימוש בה; וכן אובדן זמן ועוגמת נפש שנגרמו להם.

בפסק הדין בעירעור הנתבעת על הכרעת הנאמן בתביעת החוב צוין כי הנתבעת דרשה מן הנאמן בהתייחס לדירה הספציפית של התובעים, "דירה 8 בבניין 1 ... החזר בגין אי ביצוע תיקרת בטון בסך של 40,000 ₪;" (פר"ק (מחוזי י-ם) 39470-04-13 אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' רו"ח תמיר סער, נאמן, פסקה 13 לפסק הדין (1.2.2017); צורף כנספח 9 לתצהיר התובע).

מעבר לכך, במערכת היחסים שבין התובעים-הקונים לבין הנתבעת-יזמת הפרויקט נראה כי הסיכון הנעוץ במתן צו הקפאת הליכים נגד קבלן המשנה בעקבות קריסתו הכלכלית, צריך להיות מונח לפתחה של הנתבעת.

זאת נוכח קביעתם המפורשת של הצדדים בסעיף האמור שלפיה "איחור מכל סיבה שהיא שלא יעלה על 3 חודשים בהשלמת הדירה ובמסירתה לקונה ... [ ]לא יהוו הפרה של התחייבות החברה בהסכם ולא יזכו את הקונה בפצוי כלשהוא ..." (ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 3584/09 קדרון נ' אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ, פסקה 22 לפסק הדין (30.7.2012)).

...

לעומת זאת איני מקבלת את טענות התובעים כי יש לחשב את העיכוב במסירת הדירה, ולו באופן חלקי, עד עצם היום הזה נוכח הליקויים שנמצאו בדירה.

מכל האמור עולה המסקנה כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין עיכוב של שמונה חודשים במסירת הדירה (11 חודשי עיכוב במסירה לעומת מועד המסירה החוזי, בהפחתת 3 חודשים לפי סעיף 7.2 להסכם).

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שעל הנתבעת לשאת בסכומים שבהם חויבה בסעיפים 4, 6, 18, 22 ו-25 לעיל.

השופט י. אטדגי: שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כב' השופט עדי הדר), במסגרתו נדונה תביעה שהגישו רוכשי דירות נגד החברה הקבלנית ובעליה.

אלה הם בתמצית ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא: נדחתה טענת הקבלן, לפיה, חברת החשמל היא שמנעה את קבלת טופס 4 ואת השלמת הבנייה; התקבלה גרסת הדיירים, כי הקבלן הוא שהנחה אותם לתפוס חזקה בדירות, למרות שטרם ניתן טופס 4, וכי הקבלן פעל כך, כדי לחסוך את תשלום עלות שכר הדירה בגין האיחורים במסירה; נקבע שהקבלן כשל בבצוע העבודות, וכי הדיירים הם שהשלימו ומימנו מכיסם את השלמת העבודות ואת התיקונים שנדרשו ברכוש המשותף, אך למרות זאת נדחתה תביעתם לפצוי עבור עלות התיקונים, משום שהדיירים לא הוכיחו עלות זו, וכן סירבו להצעת בית המשפט לאפשר למומחה גיל להעריך עלות זו; כן נדחתה תביעת הדיירים לתשלום דמי שכירות בגין האיחור במסירת הדירות, למרות שהאיחור הוכח, ולמרות שבהסכמים נקבעו פיצויים עבור כך, משום ש"לא נפרשה מלוא היריעה לגבי המועד בו כל אחד מהתובעים ניכנס לדירה" (סעיף 114); נדחתה תביעת הדיירים לקבלת זכוי בסך 30,000 ₪,כל אחד; הקבלן חויב בתשלום פיצויים מוסכמים בסכומים של 160,000 ₪, לכל אחד מהדיירים, למעט ארבעה מהם, לגביהם הועמד הסכום על 208,000 ₪, כל אחד, וזאת בשל הפרה יסודית של ההסכם, המתבטאת במחדלו להשלים את הבנייה במועד החוזי.

...

התוצאה המוצעת לאור כל האמור לעיל אני מציע לדחות את ערעור המערערים ב-ע"א 11122-06-21 (החברה ורושל) ולקבל חלקית את ערעור המערערים ב-ע"א 42313-11-21 (הדיירים), כך שחלף סכומי הפיצוי שנפסקו בסעיף 165 לפסק דינו של בית המשפט קמא, יבואו סכום פיצוי של 208,333 ₪ לכל אחד מ-12 הדיירים/זוגות הדיירים המפורטים בסעיף זה, וכן שחלף חיובו של רושל באבאדז'נוב בשליש מכל החיובים שנפסקו (סעיף 168 לפסק הדין) יבוא חיובו במלוא החיובים שנפסקו, יחד ולחוד עם חברת באבאדז'נוב רושל בע"מ. כן אציע לחייב את חברת באבאדז'נוב ואת רושל באבאדז'נוב (ביחד ולחוד) בהוצאות שני הערעורים בסך 40,000 ₪.

אף שלפי ההסכמים שנכרתו עם הרוכשים, אלו שהוצגו, המסירה הייתה אמורה להתבצע תוך 15 חודשים מיום קבלת ההיתר, קרי, ביום 24.03.2015, מקובלת עלי עמדת חברי השופט אטדגי לפי היום הקובע לחישוב יהא יום 01.01.2016, העושה חסד עם הקבלן, וזאת לאור טענת הרוכשים בכתב התביעה המפנה לדצמבר 2015, גם לאור מחדלם, כאמור, להציג את כלל החוזים.

אף אני סבורה כי יש להרחיב את היקף חיובו האישי למלוא חיובה של החברה ולו בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו וממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא באשר להתנהלותו האישית של רושל שגם לא הפריד בינו לבין החברה, וגם לא התנהג עם הרוכשים בתום לב: בית משפט קיבל את גרסת הרוכשים "לפיה הנתבע שכנע אותם להיכנס לדירות כדי לחמוק מתשלום דמי שכירות"; "בהזמנת התובעים להיכנס לדירות , פעולה שהוא ביצע באופן אישי"; "לנתבע היה מניע ברור לחסוך מעצמו עלות תשלום שכר דירה שעה שהוכח כי נקלע לקשיים כספיים..."; "הנתבע גרם לסיכון בטיחותי"; "טמנו פח לתובעים"; "ניצול חוסר הבנה של הרוכשים". די באלו כדי להקים חבות אישית (ראו ע"א (חיפה) 59608-07-17, עו"ד שי טויסטר נ' דוד פנחסוב, ע"א 10362/03 ברזני נ' בן רחמים, פסקה 20).

מבוא בפניי תביעת בעלי דירה בגין ליקויי בניה ותביעה שכנגד של החברה הקבלנית לפצוי מוסכם חוזי, בטענה כי התובעים הפרו הפרה יסודית של החוזה בסירובם לאפשר לנתבעת להכנס לדירתם לצורך תיקון הרטיבות המשפיעה גם על הדירה שמתחת.

הפרה יסודית מוגדרת בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 כ"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה.

...

אני סבורה שסכום זה מופרז ויש להעמידו על 20,000 ₪, בהינתן שמדובר בנזקי רטיבות ועובש, אך בהתחשב גם בעלות התיקונים.

נוכח הקבלות והחשבוניות, אני מאשרת סכום זה ומחייבת את הנתבעת לשלמו.

לסיכום אני מקבלת חלקית את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד.