תביעת חברה קבלנית בגין התקנת מעקות כבלים

בעדותו חזר התובע על גירסתו כפי שהובאה בכתב התביעה ובתצהירו (עמ'4, ש' 5-10 לפרוטוקול ובעמ' 7 ש' 29 ואילך): "משה בא ואמר לי שהוא רוצה לסגור את החלון שם ולעשות פתח לדלת. החזקתי את הקונגו שהוא שוקל 2 קילו בערך, רגל אחת הייתה על הבלוק והרגל השנייה על מעקה שהיה בנוי עוד קודם, הרמתי ומרוב שהוא כבד הוא הדף אותי אחורנית. מדגים עם תנועות מעל הראש. המעקה היה מבלוק 7. לא אנחנו בנינו אותו, הוא היה חלק מהבנייה הישנה והגובה שלו היה 40-50 ס"מ." התובע נישאל מדוע ביצע את העבודה מהצד החצוני של המבנה ולא מתוך הדירה, והשיב כי עשה כן משום שהנתבע סימן לו על הקיר בחוץ עד היכן עליו להרחיב את הפתח (עמ'4, ש' 26 ואילך): "ש. מסוכן לעמוד על הבלוקים.

הנתבע הפר את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו כלפי התובע, כאשר לא סיפק לו הדרכה לעבודה בגובה, לא הקפיד על יישום נוהלי בטיחות שיבטיחו את מניעת נפילתו של התובע, ובפרט לא דאג כי התובע יעשה שימוש ברתמה ולא התקין מעקה בטיחות, בעת העבודה בגובה - דבר שהיה מונע את התאונה.

נפסק כי אשם תורם יוטל על העובד כאשר אשמו בולט וברור (ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז [פורסם בנבו] (27.12.10)).

(ע"א 9703/10 סאמר נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ ( 12.6.11); ע"א 7871/10 חורי נגד כלל (לא פורסם, 22.5.11); ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (12.6.2011); ע"א 516/86 אררט נגד אזולאי פ"ד מ' (4) 690; ת"א(חי') 966/06 אולגה פינקלשטיין נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (3.12.13).

לטענת הנתבע, התובע יכול לחזור לעבוד כפי שעשה בפועל, שכן במהלך עדותו הודה כי השאיל מהנתבע כלים לאחר התאונה, לצורך עבודות פרטיות, ועבודות אצל קבלנים אחרים בתקופת ההחלמה ולאחריה.

...

בשקלול מלוא הנתונים הנ"ל ולאור גילו של התובע כיום (57 שנה) החלטתי להעמיד את בסיס שכרו של התובע, לצורך חישוב הפסד השתכרות בעתיד על 6,000 ₪.

על כן, איני מוצאת מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. לסיכום: נזקיו של התובע, כפי שפורטו לעיל, מסתכמים ב- 413,739 ₪ ולאחר הפחתת 20% בגין אשם תורם, מסתכם הנזק ב- 330,991 ₪.

לפיכך אני מורה כדלקמן: הנתבע ישלם לתובע 211,144 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 49,408 ש"ח ובצירוף הוצאות הכוללות האגרה ששולמה עם הגשת התביעה ושכר טרחת המומחה בתחום האורתופדי בסכום של 2,500 ש"ח. הסכום ישולם תוך 60 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1, מעסיק התובע במועדים הרלוואנטיים לתאונה (להלן: "המעסיק"); כנגד הנתבעת 2, חברת דניה סיבוס בע"מ, הקבלנית הראשית באתר העבודה בו ארעה התאונה (להלן: "הקבלנית הראשית") וכנגד הנתבעת 3, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, מבטחת הקבלנית הראשית במועדים הרלוואנטיים בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות (להלן: "הכשרה").

חובת זהירות מושגית של מעביד כלפי עובדיו הוכרה זה מכבר בפסיקה באופן גורף, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי "על המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. בתוך כך, על המעביד לספק סביבת עבודה בטוחה, להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובתהליך העבודה, להנהיג שיטות עבודה נאותות ולפקח על ביצוען" [ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 27.12.10)].

משלא תיתכן מחלוקת, כי אילו הייתה הקפדה על כללי הבטיחות; הייתה לתובע הכשרה לעבודה בגובה והיו ניתנים לו אמצעי מיגון מתאימים ובעיקר רתמת בטיחות, המונעת נפילות מגובה; הפיגום מושא התביעה היה מוצב על שטח ישר והיה יציב ומגודר במלואו במעקה גבוה דיו; היה פקוח נאות, וממילא שבהיעדר הכשרה מתאימה, התובע מלכתחילה לא היה מיועד לבצע את העבודות ולמצער, הייתה ניתנת הוראה על הפסקה מידית של העבודות, הרי שהנפילה בהכרח הייתה נמנעת וממילא ניתן לקבוע, כי קיים גם קשר סיבתי בין הפרת החובות של המעסיק והקבלנית הראשית לבין קרות התאונה.

חלוקת האחריות בין המעסיק לקבלנית הראשית בנסיבות העניין אני סבורה, כי מירב האחריות נופלת לפתחה של הקבלנית הראשית, המהוה מטבע הדברים מונעת הנזק הטובה ביותר, זאת בהיותה מבצעת הבנייה ובעלת השליטה באתר העבודה לרבות בפיגום מושא התביעה ומששומה עליה להשכיל לקדם פני סכנות באתר באמצעות נקיטת אמצעי בטיחות נאותים, לרבות בין היתר, לוודא שכל עבודת הבניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שמינתה ולנקוט בצעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו, ובכלל זה, לוודא שלעובדים בגובה קיים אישור תקף על קבלת הדרכה לעבודה בגובה; לספק את כל הציוד והאמצעים הנדרשים לבצוע העבודות לרבות רתמת בטיחות, למניעת נפילה מגובה; לוודא שהעובד עושה שימוש בציוד למניעת נפילה; לבדוק כל פיגום לקביעת יציבותו עם התקנתו ובטרם החל השמוש בו וכן לקיים רישום על כל בדיקת פיגום.

...

עם זאת, מקובלת עליי טענת הקבלנית הראשית והכשרה, לפיה אין מקום להישען על נתון השכר הממוצע במשק, כפי שהתפרסם לאחרונה, אלא להיזקק לשכר ממוצע במשק הנמוך ממנו והמשקף את הממוצע לאורך זמן ולא את הממוצע לתקופה מוגדרת של מצב חירום, זאת בשים לב לעובדה שנתון השכר כפי שהתפרסם לאחרונה גבוה ב- 14% לעומת השכר בחודש שלפני כן, כאשר הגורם לעלייה זו הוא ההנחה ששכרם של העובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת בשל מצב החירום הוא נמוך מהממוצע [ראו ת.א. (מחוזי ירושלים) 24237-02-15 פלונית נ' אלמוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 12.8.20)].

לפיכך, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות את התובע בראש נזק זה לעבר ולעתיד בפיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר מכאן שנזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 1,309,008 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 192,540 ₪ הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 906,468 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 150,000 ₪ _____________________ 1,309,008 ₪ בניכוי תגמולים- 659,379 (-) _____________________ 649,629 ₪ הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך כולל של 649,629 ₪ מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי, כמפורט לעיל, כל אחד בהתאם לשיעור חלקו היחסי באחריות לתאונה, זאת בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 129,925 ₪, אגרה, שכר-טרחת המומחים מטעם התובע וחלקו של התובע בשכר-טרחת המומחים מטעם בית-המשפט, כפי ששולמו בפועל ובכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות.

במקרה דנן עלה בידי הנתבעת להוכיח כי סופקה לתובעים דלת תקנית בעלת מנגנון נעילה שווה ערך וכי תקנה מספר 2.92 אינה דורשת מהקבלן המבצע להתקין דלת כניסה עם מנעול בעל ארבעה כיוונים אשר פונים לכיוון הריצפה (ראה : ע"א (מחוזי ת"א) 38629-08-18 יעקב והודיה ווכניש נ' משהב חברה לשיכון ביניין ופיתוח בע"מ מיום 18.2.2019) ולפיכך הנני מאמץ את מסקנות מומחה בית המשפט ולפיה לא הוכח קיומו של ליקוי במנגנון הנעילה של דלת הכניסה.

על פי עמדתו של מומחה ביהמ"ש לא עלה בידו להבחין בשלב ה"ביקור במקום" לצורך שלב הכנת חווה"ד כי ארונית התיקשורת הותקנה בצורה רשלנית ולכן לכל היותר על התובעים להלין על דרך התקנת הכבלים בפני חברת התיקשורת .

זאת ועוד, בהתייחס לתקן ת"י 1752.1, שאין נפקות לשאלה האם מדובר בתקן רישמי או אם לאו (ראה : ע"א (מחוזי תל-אביב) 66378-12-15 משהב חברה לשיכון ביניין ופיתוח בע"מ נ' אמיר ושני פרדי מיום 12.11.2017), ובמיוחד לתקנה מספר 5.36 לתקנות התו"ב, הרי ששתיהן מתייחסות לצורך בהתקנת אמצעים למניעת חדירת מים בהנתן מקרים שבהם קיימת הגבהה של מעקה בנוי או במקרה של קיר הנמשך ועולה על פני הגג.

על פי עמדת מומחה הנתבעת מדובר בדלת שאינה נכללת במסגרת המפרט הטכני אלא בתוספת בנייה שבוצעה ביוזמת התובעים ומשכך יש מקום לדחות את התובענה בגין רכיב תביעה זה. מומחה הנתבעת אמנם מסכים כי הדלת אינה נסגרת וכי קיים מרווח של סנטימטר בתחתית הדלת ברם לשיטתו ככל שייקבע על ידי ביהמ"ש כי הדלת לא הותקנה על ידי קבלן אחר הרי שלכל היותר יש לנסרה ולהתאימה לגובה ריצפת הפרקט.

...

משכך התובענה בגין ראש תביעה זה נדחית.

סוף דבר : התובענה מתקבלת באופן חלקי.

הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 41,660 ₪.

במיפרט נקבע כי על הנתבע לספק "תריס גלילה לחניה". השער שקיים בבית הצמוד, אשר התובעת הציגה תמונות שלו, ולבסוף התקינה שער דומה באופן עצמאי בבית, אינו תריס גלילה, כעולה גם מהצעת המחיר של חברת טרלידור, שאותה צרפה התובעת לכתב ההגנה בתביעה שכנגד, המתייחס ל"שער פאנלים".

סדקים בחומות (סעיף ד'): אין מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים כי יש לתקן את הסדקים הקיימים ואת החיבור בין שער הכניסה למעקה הבנוי, וכי עלות התיקונים הנדרשים היא בסך כולל של 1,000 ₪.

במיפרט, שאותו הכין הנתבע, נכתב כך: "דרוש מהקבלן לפנות לחברת חשמל לבקשת הגדל מ-25AX1 ל-40AX3. תשלום אגרת הגדלת חברת חשמל ל3 פאזה ישולם ע"י מזמין העבודה (הלקוח). דרוש על הקבלן להזמין את חברת החשמל למתן אישור בדיקה מקיפה של כל עבודת החשמל מתחילה ועד סופה של העבודה". מהאמור עולה כי האחריות להזמנת החיבור (להבדיל מהתשלום עליו) הוטלה בהסכם על הנתבע, שלא כטענתו.

בנוסף הוסכם במסגרת הנספח להסכם כי יקוזזו מהנתבע סך 333 ₪ בגין נזק לכבלים ומצלמות חצר של הבית אך בכתב התביעה העמידה התובעת את התשלום בגין כך בסך 250 ₪ בלבד.

...

עובדה זו, בצירוף עדותו של הנתבע, המקובלת עליי, כי התריע בפני התובעת שעליה לבצע ריצוף של אזור הכניסה לחניה, וכי לא ניתן לסגור את התריס עד סופו כל עוד הרצפה אינה ישרה, מובילים למסקנה שאין מדובר בליקוי בתריס עצמו, אלא בשימוש לקוי.

לאור כל האמור עד כה, זכאית התובעת לפיצוי מן הנתבע בסך כולל של 14,449 ₪.

לאחר קיזוז הסכומים, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע סך 24,468 ₪.

נטען כי הנתבע ביצע התקנת צלחת לויין על קיר ביתה של התובעת תוך כדי יצירת חורים ונזקים בקירות ביתה ורק לאחר פניה של התובעת לחברת יס באמצעות עורך דינה, הוסרה הצלחת.

נטען כי בשנת 2014 הנתבע צבע את ביתו בלבד ולא שיפץ אותו ולא הצמיד את גגו לקיר התובעת היות וביתו ניבנה מספר שנים לפני שהתובעת בנתה את ביתה ולכן הגג שלה הוצמד לבית הנתבע ע"י הקבלן מבצע העבודה, כיוון שבתים אלה ניבנו מראש כדו משפחתיים באופן שהם צמודים זה לזה עפ"י תכניות הבניה.

נטען כי הצנרת המוצגת בנספח ה' לכתב התביעה היא צנרת של צלחת הכבלים של התובעת והצנרת היא צנרת של תיקשורת כבלים ולא צנרת מים.

בכתב התביעה שכנגד מבוקש להורות לתובעת לתקן את המעקות מעל המרפסות כך שלא יגלשו לשטח הנתבע, להסיר את המחיצה השקופה מעל חלקו של הנתבע בגדר המשותפת, לתקן את הקיר אותו הרסה התובעת עם פטיש ולהסיר כל בניה שאינה חוקית ע"פ היתר מאושר ולהפסיק לידפוק על הקירות במשך כל שעות היום והלילה.

...

בהקשר למינוי המודד ע"י המומחה אני קובעת כי הדבר היה בסמכותו לצורך הוצאה לפועל של חוות הדעת, ואיש מהצדדים לא התנגד מול המומחה למינוי, ולא העלה את הנושא בפני בית המשפט, בין לפני ובין אחרי המדידה.

רק במועד חקירת המומחה העלה ב"כ התובעת לראשונה טרוניה בעניין זה. משויתרה התובעת על העיון בתשריט המדידה של המודד ממועד עריכתה ועד למועד ההוכחות, פרק זמן של שנה וחצי, ואף לא ביקשה מהמומחה להביא אותה עמו לדיון ההוכחות, או להזמין את המודד לחקירה, אני דוחה את הטענות בעניין זה. המומחה הגיש את חוות דעתו מתאריך 17.8.21, בה קבע כי לא מצא כל ליקוי או הוכחה לטענות התובעת.

ממצאי המומחה ומסקנותיו מקובלים עלי, ועל כן אני קובעת כי לא הוכח שהנתבע הסיג גבול למגרש התובעת או גרם נזק לקירות או תשתיות אחרות בביתה.

לפיכך אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.