תביעת חברה נגד לקוח על אי תשלום עבור סחורה שנרכשה

סעש 41932-06-18 בסעש 41932-06-18 החברה ודרדיקמן תובעים מדקל לשלם להם סכומים שונים בגין הלוואות שניתנו לדקל ולא ניפרעו, או לא ניפרעו במלואן, וכן פיצויים בגין נזקים שנגרמו בשל כך שדקל לא המציא חשבוניות עבור סחורות שרכש מהנתבעת, תשלום בגין שימוש מופרז בדלקן, פיצוי בשל עיכוב שלא כדין של רכב ומחשב של החברה, פיצוי בשל הוצאות לשכירת רכב חלופי, ופצוי בגין משאבי זמן של עובדים שהושקעו על ידי החברה בניסיון לידרוש השבתם, השבת סכומים שדקל שילם בגין הוצאותיו האישיות באמצעות כרטיס אשראי של החברה, תשלום עבור שירותי איחסנה שהחברה נתנה לדקל, תשלום בגין רווחים שהרויח דקל, תוך התעשרות שלא כדין, במכירת עודפי מוצרים שהזמין מספקים של החברה, ללקוחותיו הפרטיים של דקל, פיצוי בשל פגיעה במוניטין ובעד עגמת נפש.

גובה דמי ההבראה וההפרשות יהיו לפי הדרישות של החוק לפי גובה השכר המשולם (חורף/קיץ) נדגיש כי שאר הסכום שמשולם לא בתלוש, ובכלל זה התשלומים ששולמו על אירועים (לא בתלוש) ב-2016/7 לא מחוייבים בתשלום הפרשות אלה.

דקל הכחיש את טענת דרדיקמן בתצהירו, לפיה כאחראי על המטבח של העסק, דקל ניצל "הנחות כמות" שספקי החברה נתנו לה, והזמין כמויות גדולות של מוצרים, מעבר לנדרש לארועי החברה, במחירים נוחים, ומכר את הכמויות העודפות ללקוחותיו בריווח, וכי בין הצדדים היתנהלה היתחשבנות על כך. דקל טוען שיש לקבל את טענתו לפיה שכר ברוטו בגין שכר נטו בסך 20,000 ₪, עמד על 29,735 ₪, בהתאם לסימולציה שצורפה לתביעתו.

לתיק הוגשו שלוש חשבוניות שנתן דקל לחברה - אחת בשנת 2016 ושתי חשבוניות ב-2017 (בתאריך 2.7.17 - כנגד תשלום 10,000 ₪ בצרוף מע"מ "עבור הפקת אירועים", ובתאריך 19.9.17 – כנגד תשלום בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ עבור "ייעוץ לוגיסטי לאירועים לחודש אוגוסט 2017). לטענת דקל, אלו מקרים שיוצאים מן הכלל, הבאים ללמד על הכלל. לדבריו, הוא אולץ לתת חשבוניות אלו כי "הייתי זקוק בדחיפות להפקדה כספית לחשבון הבנק שלי" ודרדיקמן "היתנה .. את העברת התשלום בכך שאוציא לו חשבונית מס" (סעיף 75 לתצהירו של דקל).

...

לא מצאנו שמדובר במקרה חריג שמצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.

סוף דבר תביעת דקל בסעש 31887-05-18 מתקבלת באופן חלקי.

תביעת החברה ודרדיקמן מתקבלת חלקית.

לטענת התובעת, בעלי מניותיה הונו את התובעת ואיפשרו ביצוע תרמית של החברה כלפי התובעת, במסגרתה רכשה החברה מהתובעת סחורה ולא שילמה עבורה, והנתבעים, בתרמית, סגרו את פעילות החברה, הגישו בקשה לפרוקה מרצון סמוך לאחר ריקון קופת החברה, והותירו חוב של כ 1,129,809 ₪ (נכון ליום התביעה).

נוכח חשיבותו של פסק הדין בעניינינו, אביא את עיקרו: "התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה כספית לסך של 889,000 ₪ בטענה לאי תשלום חוב כספי עבור אספקת סחורות.

המחלוקת בין הצדדים היתמקדה בשאלה האם אכן הנתבעת הייתה הלקוח של התובעת, כפי טענת התובעת, או שמא הלקוח היה חברה רוסית והנתבעת שימשה כמתווכת בלבד.

הנתבעים ניצלו את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת שלא למטרות כלכליות טהורות אלא על מנת להוציא מהחברה כספים שלא כדין ולהותיר את התובעת מול שוקת שבורה.

...

לא הובא בפני תצהיר של החברה הרוסית באשר למעורבותה, וכלל טענות הנתבעים המבקשים להתבסס על החברה הרוסית ושיוך החוב לה, ולא לתובעת, נדחות על הסף.

ר' לעניין זה החלטתי בעמ' 98 לפרוטוקול ועצירת הדיון במהלך עדותו של הנתבע על מנת שבאת כוחו תסביר לו את השלכות עדותו בפרוטוקול פומבי והשלכות אפשריות של פסק הדין.

לסיכום: אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעים 1-2 במלואה, מבלי לגרוע מפסק הדין החלוט כנגד החברה.

התביעה נגד הנתבע מס' 2 (להלן "הנתבע"), שהוא מנהל ובעל מניות יחיד בחברה, הוגשה בעילה של הרמת מסך, במטרה לייחס לו באופן אישי את חוב החברה.

אציין, כי התובעת לא חזרה על טענה זו בתצהיר העדות הראשית של מנהלה ובסיכומיה ומשכך, היא נחשבת כמי שזנחה טענה עובדתית זו. השנייה - הגדלת הרכישות בסוף 2016, כאשר כבר בתחילת 2017 הפסיקה החברה לשלם עבור הסחורה.

נטען, כי הנתבע פעל להברחת כל רכושה של הנתבעת, מבלי לשלם תמורה עבור הסחורה שסופקה לה על ידי התובעת.

הנתבעים הדגישו, כי תנאי התשלום של החברה לא היו שונים מאלו של לקוח אחר ותאור הדברים על ידי התובעת נועד לחייב את הנתבע בחובות החברה.

מנגד, מאותה עת לא ספקה התובעת סחורה נוספת לחברה ולא חשפה עצמה לחוב גבוה יותר (טענת הנתבע לפיה, החל מחודש ינואר 2017 שינתה התובעת היתנהלותה וספקה לחברה סחורה רק כנגד תשלום מזומן לא הוכחה בראיה כלשהיא).

...

סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה נגד הנתבע, מורה על הרמת מסך ההתאגדות בינו ובין החברה וקובע כי עליו לשאת בחוב החברה כלפי התובעת.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 999,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.12.2016 ועד למועד התשלום בפועל (אבהיר, כי יש בסכום התביעה כדי לכסות גם את הפרשי הצמדה והריבית שזקפתי לחובת הנתבע ממועד המוקדם להגשת התביעה).

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את אגרת התביעה וכן, שכר טרחת עורך דין בסך של 55,000 ₪.

מכוח חוזה הסוכנות, Piermont סיפקה עבור התובעת סחורה ללקוחות שונים (הבולטת בהם היא רשת חנויות הצעצועים Toys R Us (להלן: Toys R Us)) וגבתה בעבורה תשלום בגין הסחורה.

לאור קביעות אלה, הורה בית המשפט האמריקאי על קזוז סכום הזכאות לעמלות מתוך חוב החברה, ופסק כי על החברה לשלם לתובעת סך של 531,998 דולר (קרי חוב החברה פחות הזכאות לעמלות), בתוספת ריבית של 9% לשנה החל מיום 9.12.2011 ועד למועד מתן פסק הדין (שניתן ביום 12.7.2016), המסתכמת בסך של 219,984 דולר.

משלא הצליחה התובעת לגבות מהחברה את החוב הפסוק, היא הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד בעלי החברה בטענה כי יש לראותם כאחראים לתשלום פסק הדין האמריקאי.

בנוסף, בכתב הערבות גופו נקבע כי לערבים תנתן אפשרות בחירה בין תשלום מחיר הרכישה של הסחורה שהתקבלה אצל החברה לבין השבת הסחורה לתובעת – בכך יש כדי לירמוז כי הערבות ניתנה ביחס לתשלומים המגיעים לתובעת בגין מכירת מוצריה לחברה, היינו לחוב החברה במסלול ההפצה; שנית, נסיבות כריתתו של כתב הערבות – בסמוך לחתימה על חוזה ההפצה – מלמדות אף הן כי כוונת הצדדים הייתה להבטיח באמצעות הערבות את החיובים שקומו מכוח חוזה זה בלבד; שלישית, העדות היחידה מזמן אמת שנשמעה ביחס לכתב הערבות – עדותו של ינובסקי, תומכת בפרשנות זו. ודוק, האפשרות שניתן למצוא בכתב הערבות ובחוזה ההפצה עגון לשוני גם לפרשנות אחרת מזו אליה הגיעה בית המשפט קמא, אינה מלמדת כי הוא היה מחויב לאמצה.

...

להלן אפרט בקצרה את נימוקיי: (-) הרמת מסך: על בסיס חומר הראיות שהוצג לפניו, ומשלא השתכנע בטענת התובעת כי בעלי החברה נהגו באופן פסול ורוקנו במכוון את החברה מנכסיה, מצא בית המשפט קמא כי לא קמה הצדקה להרמת מסך.

לאור דברים הללו, הגעתי למסקנה כי דין מרבית קביעותיו של בית המשפט קמא לעמוד בעינן.

רק בעניין אחד סבור אני כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, וזאת בסוגיה המשפטית הנוגעת לקיזוז העמלות.

סוף דבר: אם תישמע דעתי נקבל את הערעור באופן חלקי, כך שחלף החיוב שנקבע בפסק הדין קמא, נחייב כל אחד מהנתבעים בתשלום סך של 265,999 דולר, בצירוף ריבית והצמדה כמפורט להלן: (א) בגין התקופה שמיום 9.12.2011 ועד ליום 12.7.2016 (יום מתן פסק הדין האמריקאי) – ריבית בשיעור של 9% לשנה; (ב) בגין התקופה שמיום 13.7.2016 ועד ליום 31.12.2019 (יום מתן פסק הדין קמא) – ריבית בשיעור ריבית הליבור בתוספת 1%, מצטברת אחת לשנה; (ג) במועד סיום התקופה השנייה (31.12.2019) יתורגם החוב לשקלים חדשים על פי השער היציג באותו יום, והחל ממועד זה ועד ליום התשלום בפועל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

רקע לפניי תביעה על סך 142,940 ₪ בגין אי תשלום תמורה עבור סחורה שמכרה התובעת לנתבעת.

לשאלה מדוע המשיכה הנתבעת לרכוש ציוד מהתובעת, החל משנת 2017 ועד שנת 2019, אם התקבלו עשרות אלפי מוצרים פגומים, השיב: "החברה היא חברה גדולה, היא מעניקה ללקוחות שלה צלחות לדוגמא. הלקוחות סוגרים חתונות שנה שנה וחצי מראש, הם מתחייבים על סוג הצלחת, על הצבע שלה ועל הגודל שלה כלפי הלקוחות. הם כל הזמן הציגו לי כי האספקה הבאה תהיה בסדר. אני מחויב שנה וחצי לאספקה שלהם, כי אחרת יהיו לי תביעות" (עמ' 53, שו' 19-22 לפרו' מיום 18.10.22).

והינה, בדומה לכל טענותיהם של הנתבעים, גם במקרה זה אין, ולו קצה של ראיה, לתמוך את טענת הנתבע בחקירתו בדבר הסכם על אי הצגת השיקים.

במלוא הכבוד, לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו לפני, ולאחר שבחנתי, שוב, את טענות התובעת כלפי הנתבע, אני סבורה כי לא עלה בידי התובעת להרים את נטל הראיה והשכנוע בדבר חבותו של הנתבע, ואני מחליטה לדחות התביעה נגדו.

התובעת מבססת תביעתה על שמועות ב"שוק" ועל הפעילות העסקית של מישפחת הנתבע, כך למשל העיד הסוכן: "אני יודע שהוא קנה מנעמן סחורה בהמון כסף (גולן), המשיבה, קנה מארגמן שזו עוד חברה בשוק שלנו בעוד המון כסף ומזיו עוד, לשאר יש שמועות שלא שילם" (עמ' 11, שו' 29 לפרוט' מיום 8.12.19).

...

לא שוכנעתי כי זה המקרה כאן, לאחר בחינת היסטוריית הרכישות של הנתבעת מהתובעת, ולאחר שהוברר כי לאורך שנים שילמה הנתבעת לתובעת מאות אלפי שקלים.

אם מטרת הסוכן הייתה לאסוף סחורה שעלותה לא נפרעה, ואם איתר אותה בחצרי הנתבעת, לא ברור מה מנע ממנו ליטול אותה בו ברגע, ומדוע נעתר לבקשת הנתבע, לכאורה, להגיע שוב על מנת לאפשר לנתבעת להכין אותה למסירה (כאשר לדבריו המוצרים היו כבר ארוזים ומכונים לשינוע)? לשיטת הסוכן, בעדותו מיום 8.12.19, הנתבע הציע לו להגיע ביום ראשון כדי שיכין לו את הכל בצורה מסודרת.

סוף דבר נוכח האמור לעיל התביעה מתקבלת במלואה כנגד הנתבעת, ונדחית כנגד הנתבע.