תביעת חברה למחזור סביבתי נגד מועצה מקומית לתשלום תמורה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 23994-05-18 מגדניית אנג'ל בע"מ נ' מועצה מקומית מטה יהודה תיק חצוני: בפני כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין תובעים מגדניית אנג'ל בע"מ נתבעים מועצה מקומית מטה יהודה פסק דין

רקע עובדתי ומשפטי: לתובעת, חברת מגדניית אנג'ל בע"מ (להלן: "אנג'ל") היה ,במועדים הרלבאנטיים לתביעה, מיפעל באיזור התעשייה הר טוב שבשטחי המועצה האזורית מטה יהודה (להלן: "המועצה").

מוסכם שמוטלת על המועצה חובה לפנות אשפה בתחום השיפוט שלה ומוסכם שהדבר כלול בסל השירותים שמעניקה הרשות המקומית לתושב בתמורה לתשלומי הארנונה.

חובתה של המועצה להכנס לחצרים ולאכוף את חוק העזר איננה כלפי אנג'ל כי אם כפי הציבור ובאופן עיקרוני כל זמן שאין מפגעים סביבתיים או תברואתיים המועצה לא חייבת (לא כלפי הציבור ולא כלפי אנג'ל) להכנס ולבדוק מה קורה בתוך כל מיפעל ומפעל והאם במקרה ישנה דחסנית הממתינה לפינוי.

...

שאלת הקטנת הנזק לאור התוצאה אליה הגעתי ממילא מתייתר הצורך לדון בשאלה זו. עם זאת ובבחינת למעלה מן הצורך אומר שמחדלה של אנג'ל הוא כה חמור בעיני עד שאני סבורה שגם אם היה מקום לקבל את התביעה (נניח, אם היה מוכח שהדחסנית הכילה רק אשפה בסיסית), הרי שהיה נכון להשית על אנג'ל אשם תורם משמעותי.

נוסף לאשמה התורם של אנג'ל אני סבורה שבכל מקרה הפיצוי לא יכול להיות בגובה העלויות הממשיות שנשאה בהן אנג'ל אלא היה נכון להגביל אותו לגובה העלות שהייתה נושאת בה המועצה לוּ פינתה את האשפה בעצמה שכן במחדלה הגדילה אנג'ל את הנזק.

סוף דבר התביעה נדחית, ובשים לב לסכום התביעה והיקף הדיונים בה הרי שאני קובעת כי התובעת תשלם לנתבעת סך של 45,000 ₪ בגין שכר טרחה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 28568-03-23 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה מקומית מנשה בפני כבוד השופטת תמר נאות פרי העותרת מקורות חברת מים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אריה כהן המשיבה מועצה מקומית מנשה ע"י ב"כ עו"ד איתם לוי – ממשרד קרמר שפירא שניידר ושות' פסק דין

טענה נוספת של העותרת, אשר עלתה רק במסגרת הדיונים שהתנהלו בתיק, היא כי היתנהלה בעבר תובענה ייצוגית נגד המשיבה בנושא פינוי האשפה - ת"מ (מחוזי חיפה) 14833-09-14 בריל פאשן בע"מ נ' מועצה אזורית מנשה (30.10.2017) (להלן: "התובענה הייצוגית").

כפי שציין בית המשפט קמא, ישנה אפשרות שבמסגרת התובענה הייצוגית יתברר כי מפעלים אלו לא שילמו למועצה אגרה ביתר ואולם, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי מדובר באפשרות סבירה וזאת נוכח מחדלה של המועצה לקבוע באופן ברור מה כמות הפסולת הבסיסית שכל מיפעל זכאי כי תפונה משטחו ללא תשלום אגרה .

בהקדמה לנוהל, תחת הסעיף שכותרתו "מהי תכלית החקיקה?", נכתב כי בפסק הדין שניתן בעיניין חולון נקבע כי אין מניעה במישור העקרוני לכך שרשות מקומית תיגבה אגרת פינוי פסולת מחוץ לארנונה הכללית, ובילבד שמדובר בפנוי פסולת הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר לרמת בסיס מסוימת שתיקבע, וכי הדבר נובע בין היתר מעקרון של צדק סביבתי, המטיל את מימון הטיפול והמחזור של פסולת על יצרניה.

באומרי "שוב", כוונתי להלכה שנפסקה על ידינו, פה-אחד, בעע"מ 6525/17 זנלכל נ' המועצה האזורית עמק יזרעאל (‏8.11.2018) (להלן: הילכת זנלכל), אשר קבעה כי בטענה כאמור אין ממש כל אימת שהרשות המקומית פועלת על-פי חקיקת עזר תקפה שעושה הבחנה בין אשפה בסיסית או ביתית (להלן: פסולת בסיסית) שאותה חייבת הרשות לפנות על חשבונה, כחלק מהשירותים הניתנים על ידיה לתושבים תמורת תשלומי הארנונה, לבין אשפה הנוצרת אגב פעילות של מיפעל או עסק (להלן: פסולת מיפעל) שאותה חייב המפעל או העסק לפנות בעצמו ועל חשבונו שלו.

...

העובדה שהעותרת הייתה חלק מהתובענה הייצוגית, אשר הנחת הבסיס שלה הייתה שהיא מוגשת בשם "מפעלים" בתחומה של המשיבה, מחייבת אף היא את המסקנה כי העותרת עונה על הגדרת "מפעל", בחוק העזר בו עסקינן (ולדעתי היא אף מושתקת מלטעון טענה סותרת).

עם זאת, וכפי שעולה מהפסיקה, העובדה שטרם הושלם הליך "ההטמעה" או התיקון – אינה מחייבת את המסקנה שהעותרת מבקשת להסיק.

סיכום - אשר על כן, לאור כל האמור מעלה במקובץ, העתירה נדחית.

בית משפט השלום בבאר שבע תאד"מ 37960-02-21 מועצה מקומית ערערה בנגב נ' מ. ד. עבודות עפר תשתיות ופיתוח בע"מ תיק חצוני: בפני כב' הרשם הבכיר אורי הדר התובעת מועצה מקומית ערערה בנגב ע"י ב"כ עוה"ד אדמית בכר הנתבעת מ. ד. עבודות עפר תשתיות ופיתוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ג'מיל מטאלקה ועו"ד שמעון נחמני פסק דין

הנתבעת הנה חברה בע"מ. בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 21.05.2017 נחתם בינה לבין הנתבעת הסכם (להלן: "ההסכם") לפיו הנתבעת התחייבה לפנות פסולת משטחי התובעת בעלות של 56.75 ₪ לטון פסולת.

ס' 19 להסכם קובע התמורה בגין "שירותי פינוי, טפול ומחזור של מיצבורי הפסולת ומילוי יתר התחייבויותיו לפי הסכם זה" היא סך של 585,000 ₪ כולל מע"מ. בחקירתו אישר מר אלשאמי כי "זו תמורה פאושלית כפי שרשום בהסכם ובמכרז" והוא עצמו הפנה לס' 19 להסכם.

אין גם מחלוקת כי הנתבעת לא המציאה לתובעת אישורים על קליטת הפסולת כמתחייב מההסכם כפי שאישר מר מטאלקה בחקירתו (עמ' 9) אך עניין זה אינו מעלה ואינו מוריד שכן המחלוקת אינה ביחס למקום בו הוטמנה הפסולת אלא ביחס לחובתה של הנתבעת לשלם עבור ההטמנה וליתר דיוק ביחס לזכותה של התובעת לשלם במקומה של הנתבעת ולתבוע מהנתבעת את הסכום ששולם.

...

בנסיבות אלו הרי שגם אם הייתה התובעת מוכיחה כי הנתבעת היא זו שהייתה צריכה לשלם עבור ההטמנה וגם אם הייתה משכנעת כי פעלה באופן סביר בכך ששילמה במקומה של הנתבעת את התשלום למטמנה עבור אותם 550 טון ברי כי יש לדחות את התביעה בהיעדר ראיות ביחס לתשלום בפועל.

לנוכח כל האמור לעיל סבורני כי התובעת לא הוכיחה את מרכיביה השונים של התובענה.

סיכומו של דבר לנוכח האמור אני דוחה את התובענה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל מע"מ של 5,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת ת"א 70381-12-20 אורוז שרותים בעמ ואח' נ' מועצה מקומית כפר-כנא תיק חצוני: לפני כבוד השופט ערפאת טאהא התובעות .1 אורוז שרותים בע"מ .2 אמיר חברה למחזור פסולת וגריסת גזם בע"מ ע"י ב"כ עו"ד תמי אבשלום, עו"ד ליעד מור יוסף ועו"ד יהב בטיטו הנתבעת מועצה מקומית כפר-כנא ע"י ב"כ עוה"ד זאהי טאהא ועו"ד ריחאן נג'אר פסק דין

בשנת 2009 הגישה מדינת ישראל, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל, לבית משפט השלום בנצרת תביעת פינוי משטחי תחנת המעבר, בין היתר נגד המועצה, נגד אורוז ונגד חברת אמיר חברה למחזור פסולת וגריסת גזם בע"מ, היא התובעת מס' 2 בתביעה שלפניי (ת"א 18490-10-09).

ראשית, ההסכם משנת 2001 הוא הסכם בלתי חוקי, שהתייחס להקמת תחנת מעבר על מקרקעין שאינם בבעלות המועצה בידיעת התובעות ובשיתוף פעולה עמן ועל כן, האפשרות שהתחנה תפונה הייתה צריכה להיות בידיעת התובעות כבר עם הקמת התחנה; שנית, ההסכם משנת 2001 הוא הסכם בלתי חוקי שלא קיבל את האישורים הדרושים לשם כניסתו לתוקף ועל כן, לא ניתן לבסס על פיו תביעה לתשלום בגין מוניטין; שלישית, התחייבות המועצה לשלם פיצוי בגין מוניטין הותנתה, בהתאם להסכם עצמו, בכך שמתקני התחנה יימסרו לידיה בתום תקופת ההסכם כשהם ניתנים להפעלה.

בין היתר נתבעה המועצה להשיב לתובעות דמי השכירות שהן שילמו לה לאורך השנים, תשלומי הארנונה שהן שילמו בגין פעילות התחנה, כספי ההנחות והתמורה המופחתת מהן נהנתה המועצה בשל קיומו של ההסכם, וסכומי חוב שעליהם מחלו התובעות לנתבעת במסגרת הסדרי חוב שגובשו בין הצדדים בשל קיומו של ההסכם.

...

נוכח כל האמור, התביעה בגין מוניטין דינה להידחות, גם בשל העדר הוכחה.

סוך דבר על יסוד כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

מכל האמור לעיל, אני מחייב את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם למועצה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 150,000 ₪.

התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה חוזית, לתשלום 653,333 ₪ בגין יתרת תמורה המגיעה לה על-פי הסכם לבצוע עבודות נקוי מפגעי פסולת שנכרת ביניהן ביום 21.5.2019, בעקבות זכיית התובעת במיכרז ועל-פי סיכום מאוחר שהושג במשרד הנתבעת.

* ההסכם מיום 21.5.2019 - בסעיף 2 להסכם הוגדרה "העבודה" – "פינוי וניקוי מוקדי מפגעי פסולת, בעלות טפול של 70 ₪ לטונה, הסכום המאקסימאלי להסכם זה הנו עד 650,000 ₪ וזאת על (פי) הנחיות ודרישות המיכרז להגנת הסביבה". עוד נכתב: "הסכום ישולם לאחר קבלת האישור הסופי של המשרד להגנת הסביבה על ביצוע העבודות כפי שנידרש בתנאי ודרישות המיכרז והעברת הסכומים מהמשרד להגנת הסביבה למועצה מקומית ג'דידה-מכר". בנספח תנאים מיוחדים נכתב כי "התמורה תשולם לנותן השירותים, בהתאם לחשבונות הוגשו על-ידו וכפי שיאושרו ע"י נציג המשרד ונציג המועצה, בתוך 10 ימי עבודה ממועד קבלת הכספים בחשבון המועצה מהמשרד להגנת הסביבה" (ההדגשה הוספה - א"ג).

לסיכום זה חשיבות רבה, מאחר והמחירים שנקובים בו שמשו בסיס לחשבונית המס מושא תביעה זו. על-פי הסיכום, נכחו בו מטעם הנתבעת נציגים רבים: ראש המועצה סוהיל מלחם, עביד עביד ראש ועדת סביבה, וג'די עאבד מנהל מחלקת תברואה, נמר דבס חבר מועצה, אדהם ממחלקת הנדסה ונאדר זועבי יועץ סביבתי ומלווה תפעולי.

הוא העיד על אותה ישיבה: "הם הוציאו את הסיכום. הם דרשו את זה. המחיר סוכם, הכל היה כתוב, הכל היה מאושר, ראש הרשות, גזבר, מפקח .. גם המשרד היה מעודכן וגם המשרד להגנת הסביבה אישר את השינוי הזה". "אני דברתי עם ראש הרשות. אני הסברתי לו את העלויות .. זה לא מה שהיה במיכרז". ובחקירה הנגדית היתייחס לחיוב הכספי בגין פינוי פסולת גושית בסיכום בכתב מיום 5.7.2019: "סוג העבודה שם (במיכרז - א"ג) היה של מחזור של פסולת ביניין ומחזור של פסולת גושית. מה שבפועל המועצה ביקשה פה זה פינוי לאתר החוצה. זה מייקר את מחיר הכניסה לאתר ... רצו לפנות את זה עכשיו וכרגע ועד הובלה חיצונית לאתר רחוק". "הסעיף הראשון בחשבונית זה היה פסולת ביניין שפינינו ברשות לפי המיכרז. רק הבקשה החריגה של המועצה להמיר את יתרת המיכרז לפנות את השטח הבעייתי הזה ... זה הייתה הבקשה של המועצה, לא שלי". "הסעיף שעשינו של ה-240 שקל הוא לא קשור למכרז. זו עבודה שלא קשורה למכרז. במיכרז זה המחזור, פה זה הפינוי". זה המקום לציין כי גזבר המועצה, רואה חשבון ג'מאל כיאל, לא נכח באותה ישיבה, ועל-פי עדותו - נודע לו על תוכן הסיכום רק לאחר שהוגשה התביעה הנוכחית.

...

לסיכום זה חשיבות רבה, מאחר והמחירים שנקובים בו שימשו בסיס לחשבונית המס מושא תביעה זו. על-פי הסיכום, נכחו בו מטעם הנתבעת נציגים רבים: ראש המועצה סוהיל מלחם, עביד עביד ראש ועדת סביבה, וג'די עאבד מנהל מחלקת תברואה, נמר דבס חבר מועצה, אדהם ממחלקת הנדסה ונאדר זועבי יועץ סביבתי ומלווה תפעולי.

אני דוחה את טענת הנתבעת כי הסיכום מיום 5.7.2019 איננו מחייב.

על אף שלא היה לגזבר בסיס לקבוע אילו בדיקות עשו ראש המועצה ומנהל מחלקת התברואה בטרם הסכימו לסיכום באותה ישיבה, הוא קבע נחרצות: "הם אישרו את העבודות, אבל לא בדקו שהמחירים שאתה שמת בחשבון נוגדים למחירים בחוזה בינינו ומחירי המכרז שאתה ניגשת אליו" (עמ' 16, שם).

לאור כל זאת, אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 650,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, 18.5.2020, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק.