תביעת חברה לביצוע עבודות קונסטרוקציה בגין אי-תשלום תמורה

רקע בין הצדדים נחתם, בשנת 2015, חוזה לבצוע עבודות תיכנון, קונסטרוקציה, כלונסאות ודיפונים בפרויקט של המבקשת, שנועד להקמת מבנה מסחרי ברחוב פאולוס הששי בעיר נצרת (להלן: "החוזה").

המשיבה סירבה להשיב את הכספים, בטענה, שהסכומים ששולמו הם עבור עבודה שכבר בוצעה והתוכניות והחישובים כבר נימסרו למבקשת, והתשלום שבוצע מהוה תמורה בגין אותה עבודה שבוצעה.

מכאן הוגשה התביעה מושא תיק זה בעילה חוזית ועשיית עושר ולא במשפט, בגדרה עתרה המבקשת להחזר הכספים ששולמו על ידה למשיבה, לטענתה, בגין עבודות תיכנון שלא בוצעו בשטח ופקוח שלא נעשה בפועל עקב פטירתו של המהנדס אבי ליאור; וכן לנזקים נוספים המוערכים בסכום של 25,000 ₪ שנגרמו לה, לטענתה, בשל אי עמידת המשיבה בלוח הזמנים המוסכם בחוזה לסיום עבודת התיכנון והבניה.

שמיעת עדים לא פגמה בהליך הבוררות, אלא, נתנה למבקשת היזדמנות מלאה להוכיח את טענותיה באמצעות זימון עדים וחקירתם (סעיפים 6-11 לתגובה); אשר לטענה שבורר לא הכריע כמומחה – טענה המשיבה, כי הבורר הכריע בפסק הבוררות בשאלה אם התכניות שספקה המשיבה "היו נכונות מבחינה הנדסית" או "לקויות והיה צריך לתקנן". הבורר קבע, כי ניתן להתבסס על החישובים והתכניות שהוצאו על ידי המשיבה, וכן היתייחס לטענת המבקשת לעניין "גובה ראש" בחניונים, תוך שהוא קבע, כי אי ההתאמה בגבהים אינה מהוה ליקוי חמור הדורש הוצאת תכניות קונסטרוקציה חדשות (סעיפים 12-15 לתגובה); אשר לטענות של המבקשת בדבר טעויות של הבורר בפסיקתו בהתייחס לחוק החוזים, להיות המשיבה חברה בע"מ ובהתייחס לביטול החוזה – ציינה המשיבה, כי טענות אלה אין להן עגון ברשימת העילות שבסעיף 24 לחוק הבוררות, ואין זה מקומן להשמע (סעיפים 16-21 לתגובה); אשר לטענה שהבורר לא פעל על פי הדין המהותי – טענה המשיבה, כי הבורר דן בסוגיית הפרת החוזה וקבע, כי המשיבה עמדה בכל התחייבויותיה, כך שהחוזה לא הופר ולא בוטל, אלא, הופסק בנסיבות טראגיות, וכל החומר נשלח למזמין העבודה.

...

לגופם של דברים לאחר שבחנתי את הבקשה וטענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה להידחות משלא מצאתי, כי נפלו בהליך הבוררות פגמים המצדיקים ביטולו על פי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

בהקשר זה, יפים הדברים שנקבעו ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2003), לענייננו: "אין בית המשפט רשאי להתערב בפסק הבורר אפילו סבור הוא כי טעה טעות מהותית, בין עובדתית ובין משפטית, וגם אם על פי תפיסתו הפעיל הבורר את שיקול דעתו בצורה בלתי שקולה. הצדדים קיבלו על עצמם מראש את הכרעת הבורר גם אם יטעה, וגם אם צד זה או אחר לא ישבע נחת מההחלטה". (עמ' 623) (ההדגשה שלי נ' ד' מ') ועוד נקבע: "... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול". (עמ' 616) (ההדגשה שלי נ' ד' מ') אשר לטענה שהבורר הוציא שני פסקי בוררות – טענה זו גם דינה להידחות.

בפסק הבוררות התמציתי הבורר סיכם את המסקנות אליהן הגיע, ואין כל שינוי לגופם של דברים, ובתאריך 24.12.2020 נערך עדכון ביחס למועד התשלום של ה-5,000 ₪, שנקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה: הבורר הוסיף בסעיף ח – "התשלום יועבר תוך 30 יום". ב"כ המבקשת לא הוכיח, כי התקבלו שני פסקי בוררות שונים ולא הציג לפני בית המשפט כל ראיה או מסמך המעידים על כך. סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין הבקשה להידחות, והנני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר אינג' שטרנברג רונן, בתאריך 22.12.2020, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בכתב התביעה נטען כי לאחר שחברת נפאפעה החלה בבצוע העבודות, התברר לה שחברת כוכב חמש אינה עומדת בהתחייבותה, בכך שהאחרונה תידאג, שחברת נפאפעה תוכל לרכוש מוצרי יסוד במחירים נמוכים, אלא שחברת כוכב חמש גרמה לכך שחברת נפאפעה תאלץ לרכוש מוצרים במחירים גבוהים, מאלו שיכלה לרכוש בנסיבות רגילות.

חברת כוכב חמש טוענת בכתב הגנתה כי יש לדחות את התביעה על הסף, בשל אי צירוף ההסכם שנכרת בין הצדדים בכתב התביעה.

בהסכם עצמו הוסכם כי חברת נפאפעה תבצע את העבודה, בהתאם לכתב הכמויות שצורף, וכי התמורה תשולם בהתאם למחירים הנקובים בכתב הכמויות שהוסכמו מראש.

פסק הדין נשען על קונסטרוקציה מכוח דיני הנאמנות.

חברת כוכב חמש טוענת כי אין לשלם בגין סעיף זה, מאחר והעבודות נקבעו בגין כמויות ביצוע וכי על פי הסכם עבודות מסוג רג'י צריכות להיות מאושרות בזמן אמת ביומנים.

...

לכן אני דוחה את הדרישה.

סיכום לסיכום האמור לעיל התובעת זכאית לסכום כולל של 166,312 ₪ בתוספת מע"מ וסה"כ כולל מע"מ סכום של 196,248 ₪.

כן אני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט (אגרות בימ"ש בכ- 18,000 ₪) ושכר טרחת עו"ד בסך של 45,000 ₪.

בקליפת אגוז ייאמר כי עניינה של התביעה טענות לגבי המנעות המועצה מתשלום מלוא התמורה המגיעה לחברה בגין ביצוע עבודות בפרויקט, בעקבות סרוב חברת הפיקוח לאשר עבודות נוספות שבוצעו, קזוז שלא כדין ואי השבת הערבות הבנקאית שנמסרה בזמנו למועצה, במסגרת ההיתקשרות בין הצדדים.

המועצה מצדה הגישה תביעה שכנגד על סך 4,913,565 ₪ בגין אי עמידת החברה בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם בין הצדדים, אי השלמת העבודה והוצאות ותשלומים שהחברה חבה בהם כלפי המועצה.

עוד הוסיפה הנתבעת כי קונסטרוקציית הגג הקשתי תוכננה, בוצעה והותקנה לפני שהקבלן ניכנס להקפאת הליכים מבלי שנדרשה תוספת תשלום בגין צורת הגג, עד למועד החשבון הסופי.

...

הואיל ודחיתי את הקיזוז שנקבע בסך 80,000 ₪ בגין אי העסקת מהנדס, יוצא שיש לחייב את המועצה לשלם לתובעת סך 319,500.42 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ומע"מ. אשר על כן, אני מחייב את המועצה לשלם לתובעת תוך 30 ימים סך 319,500.42 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.10.2014 ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת מע"מ כדין.

אני דוחה את התביעה כנגד חברת הפיקוח – הנתבעת 2.

התובעת תשלם לנתבעת זו תוך 30 ימים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪ אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

משיבה 2 היא חברה העוסקת בבצוע עבודות קונסטרוקציה ובניה, הרשומה על שם המשיב (להלן: "החברה"), והיא אינה חברה פעילה, נכון למועד הגשת בקשת רשות העירעור.

המבקשים טוענים מנגד, כי החברה הוקמה ע"י המשיב, בבעלותו והוא זה שניהל ושלט בה. המשיב גם טען כי עד מועד פטירת האב המנוח בשנת 2016, הוא ייצג את המנוח בתביעה כנגד שני מזמינים שלא שילמו תמורת עבודה שביצעה עבורם החברה.

טענת המשיב, לפיה ההחלטה קמא נופלת בגדר סעיף 1(8) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות של תנתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, ולפיכך אין ליתן רשות ערעור על ההחלטה קמא, היות שעוסקת בעיניין השתת הוצאות משפט, איננה מדויקת; כפי שהובא בסעיף 17 לעיל, ההחלטה קמא עוסקת בהבטחת הוצאות, הן למומחה והן למשיב, ולא בהשתתן בפועל.

...

משכך, אינני רואה כל הצדקה להעמיד את הסכום שעל המבקשים להפקיד לטובת הוצאות המומחה על סך כה גבוה כפי שהורה בית משפט קמא, וניתן להסתפק בנדון בהפקדת סך של 5,000 ₪ להבטחת עדותו של המומחה, וכך אני מורה.

נראה כי בית משפט קמא הכניס רכיב זה להחלטה קמא ביוזמתו המלאה (וכך אף ציין המשיב בתשובתו, בסעיף ה' עמ' 3), מבלי שהתבקש לכך, ומבלי שנתן למי מהצדדים לטעון בעניין זה. משכך דין רכיב זה בהחלטה קמא להתבטל, וכך אני מורה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור בחלקו, כמפורט לעיל בסעיפים 18 ו- 19.

סעיף 10.6 להסכם קובע כי כל שינוי תוספת שפוץ או תיקון שנעשו על ידי השוכר בתקופת השכירות וכל המחוברים למושכר יישארו במושכר ויעברו בתום תקופת סיום ההסכם לרשות ובעלות המשכיר וכי המושכר לא יהיה זכאי לתשלום כלשהוא בגין החומרים או ביצוע העבודות "והנו מוות על כל טענה ו/או דרישה ביחס אליהם". דמי השכירות הועמדו על 625 דולר ואז 700 דולר, בתוספת מע"מ, וזאת לתקופה של שנתיים.

דיו-יו הייתה משלמת עבור חניה לפני "כניסות" והחל מיולי 2017 שכרה מקום חניה בתמורה לתשלום חודשי בסך של 700 ₪ (כולל מע"מ).

המושכר הוחזר לולנסיה במצב קטסטרופאלי שאינו ראוי להשכרה, כשעל קירותיו נותרו מדפים וקונסטרוקציה וחורים רבים, לרצפה חובר דלפק, בכל הנכס הועברו כבלים באופן פרוביזורי, השירותים היו בלתי שמישים.

ההסכם המקורי נחתם מצד השוכרים על ידי בי-די ואילו התוספת להסכם נחתמה על ידי הנתבעת 1, חב' דיו-יו. פלדמן עצמו אישר שהוא ניהל את העסק, הן תחת בי-די והן תחת דיו-יו, ושהוא היה דואג לשלם את דמי השכירות בין אם בשיקים שהיו של בי-די ובין אם בשיקים שהיו של דיו-יו (עמ' 42-43 לפרוטוקול).

ניתן להעריך את ההוצאה על הניקיון בכמה מאות שקלים, וודאי לא 10,000 ₪ בצרוף ריבית וכיו"ב. מכל האמור לעיל יוצא שאני דוחה את התביעה לפצוי בגין הצורך להשיב את המצב לקדמותו, למצער בשל כך שלא הוגשה חו"ד בעיניין זה. בתוך כך מצאתי לנכון לדחות את דרישת ולנסיה לתשלום שכירות לחודשיים.

...

אשר על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3.

לפיכך יש לשלם את הסכומים בתוספת מע"מ. סוף דבר דיו-יו תשלם לתובעות את הסכומים כפי שפסקתי לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעות ועד למועד התשלום על ידי דיו-יו בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% על סכום פסק הדין (ללא הוצאות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבעים 2 ו- 3 , נדחית.