תביעת חברה הנדסית ויועצים נגד חברה לפיתוח ומנכ"ל

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 66917-07-20 ונונו דני בע"מ נ' ש.י.כ. תשתיות מים בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטים יהודית שבח, סג"נ, יונה אטדגי, שלומית יעקובוביץ מערערת ונונו דני בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד פז רימר ורובי בר משה משיבות 1. ש.י.כ. תשתיות מים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד עידן איידן וחן פלג 2. יוסי פניני מהנדסים יועצים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד חן בן-און פסק דין

בין ונונו, כקבלן ראשי, לבין חברת גלובוס סנטר גולד, כמזמינה, נחתם הסכם לבצוע עבודת פיתוח במושב מבקיעים, בעקבותיו נחתם בין ונונו לבין שיכ ההסכם נושא ההליך, לפיו הועברו לשיכ אותן העבודות הקשורות לתעול, נקוז ומים, כקבלנית משנה, ובמיוחד אותה "מערכת למדידת מים", על חלקיה, סביבה נסב הדיון בבית משפט קמא.

בפסק הדין המפורט והמנומק, המחזיק לא פחות מ- 46 עמודים, והנסמך על שלל ראיות ועדויות, קבע בית משפא קמא כי "מלבד התקנת מערכת ראשית למדידת מים, ביצעה חברת ש.י.כ עבודות נוספות... בין אם יוגדרו כחלק ממערכת המדידה פרט 2, ובין אם יוגדרו כהכנות או זקפים שאינם חלק מהפרט הנ"ל"; כי חברת שיכ "לא ביצעה את העבודות על דעת עצמה אלא בהתאם לתוכניות הבצוע ועל פי דרישה מפורשת של מפקח הפרויקט, משרד אמינוב ובידיעתה ולפי דרישתה המפורשת של חברת ונונו..."; כי טענת ונונו לפיה עבודת ההכנות הן חלק מעבודות החוזה ונכללו בסעיפים אחרים בכתב הכמויות הנה בבחינת שינוי חזית; כי מדובר בשתי מערכות נפרדות; כי נושא עבודת ההכנות או הזקפים "כנראה פשוט נשמט מכתב הכמויות בהיסח הדעת" עת אלו מופיעות, כגירסת מנכ"ל שיכ, בתוכניות הבצוע.

לאחר שדחה את התימחור שבחוות דעתו של המומחה מטעם ונונו -מר ברנס- שנסמך על מחירון משכ"ל אף שאישר שההסכם בין החברות מפנה למחירון דקל; לאחר שדחה את התימחור שערך המומחה מטעם בית המשפט -המהנדס נווה- שהיה גבוה יותר "בצורה משמעותית" מדרישת שיכ, בשל שיחה חד צדדית שקיים עימה; ולאחר שהוסיף ודחה גם את התימחור הראשון שנערך על ידי שיכ משנסמך על פרט 2, קיבל בית משפט קמא את התימחור השני והמעודכן שנערך על ידי שיכ ביום 15.11.2014 (עלות זקף בקוטר של 10 צול- 11,248 ₪ ועלות זקף בקוטר של 6 צול- 7,783 ₪) בהיותו "תמחיר הגיוני וסביר בנסיבות העניין", ותמחור זה היוה את הבסיס לחיוב המערערת בגין העבודות.

בית משפט קמא דחה את תביעת ונונו נגד שיכ עת קבע ש"ההסכם בוטל כדין" על ידי שיכ משונונו כבר הייתה חייבת לה בעת הביטול "סכומים נכבדים של מאות אלפי שקלים שלא היו כלל שנויים במחלוקת...", ומשכך לא הייתה מחויבת לבצע את "העבודות מושא תביעת חברת ונונו". בית משפט קמא הוסיף ודחה את ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגד פניני עת קיבל את גירסתה לפיה האישור שניתן על ידה לתימחור שיכ היתייחס לסבירות המחירים בתימחור ותו לא; ולאחר שקבע כי שיכ לא יכולה הייתה לראות באישור שניתן על ידי פניני אישור לבצוע העבודות או לקבלת תשלום; וכי "אין קשר סיבתי בין העובדה שמר פניני אישר את התימחור לבין קיומה של עילת תביעה לחברת ש.י.כ נגד חברת ונונו בנושא זה". ונונו לא השלימה עם פסק דינו של בית משפט קמא, הן בכל הנוגע לקבלת תביעת שיכ, והן בכל הנוגע לדחיית ההודעה לצד ג' נגד פניני, והגישה את העירעור המונח לפנינו.

...

כן לא מצאנו כל ממש בטענה המתייחסת לקבלת התמלילים, בהיעדר התנגדות של ונונו בזמן אמת להגשתם, מה גם שכלל לא נטען על ידה כי הדוברים שזוהו אינם אלו שנשמעים בהקלטה, שלא לדבר על אי העדת הדוברים שזוהו על מנת שיכחישו כי אמרו את שנכתב בתמלול.

עם זאת, מצאנו לנכון לקבל טענה אחת ויחידה, זו שנטענה בשולי הערעור, ביחס לטעות אריתמטית שנפלה בחישובו של בית משפט קמא.

הערעור נדחה אפוא על שני חלקיו למעט תיקונו של פסק הדין כמובא בסעיף 12 לעיל.

בפנינו תביעתה של אוניברקול צבעים בע"מ (להלן: "החברה") כנגד הנתבע (להלן: "מר אלפסי"), בגין הפרת חובותיו לשמירה על סודותיה המסחריים של החברה ושיפויה בהתאם, ותביעתו הנגדית של מר אלפסי עקב הליך פיטוריו ואי תשלום זכויותיו.

מר אלפסי השיב לו כי הוא מחפש לעבוד בפתוח עסקי שיווקי.

אומנם תפקידו של מר אלפסי היה משמעותי לחברה, במסגרתו היה בקשר עם מהנדסים ויועצים וניסה להרחיב את פעילות החברה, ניתנה לו אחריות ספציפית על מערך השיווק, אך אין די בחשיבות זו כדי להוכיח שקמה לחברה עילה להגבלת עסוקו ויש להוכיח כי נחשף למידע סודי וכי עשה בו שימוש שלא כדין, בהתאם לקריטריונים אשר נקבעו בהלכה הפסוקה.

אשר לדעתנו וכאמור - התמונה המצטיירת מכל האמור לעיל מובילה למסקנה שמר אלפסי לא נשא ב"תפקיד הנהלה", אלא נימנה על שכבת הביניים בחברה לכל היותר; לא קיבל שכר או תנאים גבוהים במיוחד; לא הייתה לו סמכות לקבוע מדיניות; מרבית ההחלטות החשובות אותן היה מקבל היו נתונות לבקורת ופקוח של מנכ"ל החברה; לא שכר או פיטר עובדים ולא קבע את גובה שכרם; לא היה מורשה חתימה; לא נחשף לחשבון הבנק של החברה; לא קיבל החלטות כלכליות.

...

בנסיבות אלה, אנו דוחים את תביעתו ברכיב זה לתשלום בגין שעות עבודה נוספות.

אם כך, יש לדחות את תביעתו של מר אלפסי גם ברכיב זה - פיצוי בגין לשון הרע.

סוף דבר: תביעת החברה כנגד מר אלפסי - נדחית במלואה.

תביעתו הנגדית של מר אלפסי - נדחית במלואה.

בין הצדדים התנהלו חילופי מכתבים, ומשהדבר לא הסתייע, הגישה התובעת תביעה ע"ס 46,779 ₪, אשר עיקרה חוב נטען של הנתבע כלפי התובעת ע"ס 35,638 ₪ וכן פיצוי מוסכם בסך 11,141 ₪.

כן העיד מר צחי לנגר, מנכ"ל חברה "אי.די.סי חברה להנדסה ופיתוח יועצים בע"מ", אשר ביצעה את הפיקוח על העבודות שבוצעו בפרויקט מטעם המזמין (להלן: "המפקח").

בנגוד לשיטה זו של כתב כמויות קיימת השיטה של הסכם פאושלי במסגרתו כנגד ביצוע והשלמה של עבודה מסוימת נקבע מחיר מראש.

...

מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

סוף דבר לאחר שעיינתי בחשבונות שהוגשו ע"י הצדדים, בנספחים שצורפו אליהם, במכתב הדרישה של התובעת (ראו סעיף 2 לסיכומים), במכתב התגובה של הנתבע (ראו סעיף 3 לסיכומים), בעדויות שנשמעו, לרבות עדות המפקח שצוינה לעיל, בחשבון הסופי אשר הומצא לתיק בית המשפט בחודש ינואר 2018, ובסעיפים המפורטים בו לעניין כתבי כמויות ולעניין עבודות נוספות, ובשים לב לתשלומים שבוצעו ולכל האמור לעיל ולהנחה בשיעור 10% לה זכאי הנתבע על פי ההסכם אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 25,500 ₪ בתוספת מע"מ. לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים מוסכמים, כפי שדרשה התובעת.

בנסיבות העניין, לצורך סילוק מלא וסופי של ההתחשבנות בין הצדדים בנוגע להסכם ביניהם, ישלם הנתבע לתובעת, תוך 30 יום מהיום, סך של 25,500 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן, ישלם הנתבע, תוך 30 יום, סך של 4,000 ₪ (כולל מע"מ) עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

עוד טוען התובע כי הוא ופולק התנהגו כלפי כולי עלמא כשותפים במקרקעין ואף הצהירו על כך בכתב: כך למשל בשנת 1999 נפגשו התובע ופולק עם מנהל עבודה בחברת בניה מנרב ועם המפקח במקרקעין וערכו סיור בשטח וסיכמו עם נציג הקבלן על ביצוע עבודות במקרקעין, ובסיכום הפגישה, שנערך לאחריה, צוינו התובע ופולק כבעלי הקרקע; בדו"ח שיחה בין חברת חג.מ מהנדסים יועצים ומתכננים (1980) בע"מ לבין מנכ"ל החברה הכלכלית לפיתוח רמת השרון, נעשתה היתייחסות לתובע כבעלים; בהסכם עם הקבלן מוטי ליבמן מיום 23.2.2000 לשם בניית חממה על המקרקעין הוגדרו התובע ופולק כבעלים.

לטענת התובע, בהליכים קודמים, שנקט נגד פולק עוד טרם הגשת תביעה זו (ה"פ 34232-11-09, ת"א 51232-11-12, להלן : ההליכים הקודמים, אשר נמחקו בטרם התבררו לגופם) גילה התובע, כי ביום 14.11.2006, עשור לאחר מכירת הזכויות לתובע, חתמו הנתבעים על תצהירי מעביר - נעבר ביחס למקרקעין, במסגרתם העביר פולק לחתנו, הנתבע 2 (להלן: קופרמן), את הזכויות במקרקעין, כאשר העברת הזכויות דווחה למיסוי מקרקעין ביום 20.11.2006.

די במוצג ת/1 ממנו עולה כי מי שעתיד היה להיתקשר בהסכם עם פולק הייתה חברת א.ע. בירון השקעות אנרגיה בע"מ, כדי לדחות את תביעתו של התובע.

...

נוכח האמור לעיל, תביעתו של התובע למחצית השנייה של המקרקעין, נדחית.

שנית אעיר, כי אין מנוס מלציין שבתיק זה גם בסיום כתיבת פסק הדין עדיין יש לא מעט מן הנסתר ולכן ההכרעה בתיק זה נעשתה לפי הראיות והעדויות, שהונחו בפני בית המשפט, שכן אין לו לבית המשפט אלא את אשר הונח לפניו.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, ואני קובעת כי בין התובע לבין פולק נחתם הסכם באשר למחצית המקרקעין, כאשר התובע נותר חב לפולק את יתרת התמורה על פי ההסכם בסך של 15,000 דולרים ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הקבוע לתשלום בהסכם ועד לתשלום בפועל.

בית משפט השלום בנצרת תא"מ 31776-06-20 אוסאמה פרח מהנדסים יועצים בע"מ נ' דן והילה ישראלביץ אדריכלים בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת הבכירה, שרונה צור גינור תובעת אוסאמה פרח מהנדסים יועצים בע"מ נתבעת דן והילה ישראלביץ אדריכלים בע"מ פסק דין

בעדותו אמנם עמד מר פרח מנהל התובעת על טענתו כי הנתבעת היא אשר שכרה את שירותיו והכחיש כי משרד אל עוקה העסיק אותו (בפרוטוקול בעמ' 5, שורה 29-31), הכחיש כי מר גיא עברון העסיק אותו בפרויקט זה אך לא הביא ראיות לתמוך בעדותו היחידה וזאת בסתירה למכתב בחתימת מר מאיר ואזנה, מנכ"ל החברה לפיתוח בקרית גת (בתצהיר הנתבעת בנספח 12) בו אישר כי כלל היועצים בפרויקט הועסקו ע"י מר גיא עברון.

מכאן, יש להפעיל כלפי התובעת את החזקה בעיניין אי הבאת עדים רלוואנטיים, לפיה לו היה מוזמן העד הייתה עדותו פועלת כנגד התובעת (ע"א 620/74 מור נ' פלונית (פורסם בנבו)).

...

לסיכום, התביעה ביחס לפרויקט 305 תדחה מאחר והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבעת שכרה שירותיה.

לסיכום, התביעה בגין מגרש 308 תדחה.

לסיכום, התביעה מתקבלת ביחס לפרויקט גני הילדים במגרש 144 ופרויקט מקווה בקרית ים ובסה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך 5,850 ₪.