השאלות העומדות לדיון:
לאחר שמיעת הראיות והגשת הסיכומים, השאלות שיש צורך בהכרעה בהן כוללות את התקופה בה החזיקו הנתבעים וקודמיהם במקרקעין, והאם יש בכך משום רישיון מכללא להחזיק בהם, שאלת השהוי של התובע בהגשת התביעה משך עשרות שנים, ומשמעות שהוי זה, הפעולות שבוצעו , ככל שבוצעו, ע''י התובע משך שנים אלו, ושאלת ביטול הרישיון, ככל שהשתכלל רישיון להחזיק במקרקעין, וכל זאת בהנתן העובדה כי עסקינן במקרקעי ציבור שהם בבעלות המדינה.
הנתבעים בהגנתם ובראיותיהם סומכים טענותיהם על השנים הממושכות בהן לא בוצעו כל פעולות ע''י התובע לשם סילוקם מהמקום, מצב בו לטענת התובעים יש בו כדי להביא לכך שהתגבשה להם הזכות להחזיק במקרקעין, או להביא לגיבוש זיקת הנאה במקרקעין הנ''ל המונעת את האפשרות לפנותם מהמקום, או לחלופין, לזכאותם לקבלת פיצוי על השקעותיהם במקרקעין .
הסכמי פיתוח, וכידוע, מוגבלים מבחינת תוקפם, וככל שעבודות הפיתוח לא בוצעו, הרי שתוקף הסכם הפיתוח פג, והסכם חכירה נחתם אך ורק לאחר השלמת עבודות הפיתוח, ובמקרה דנן בית המגורים ובור הסיד.
עקרונית, רשות שנלמדת מכללא אינה מונעת את בעל המקרקעין מלהביא לסיומה בכל עת על ידיד גילוי דעתו כלפי פלוני שאין הוא מוכן עוד להמשיכה.
...
לעניין זכאות הנתבעים לפיצוי בגין ההשקעות שלהם במקרקעין, הרי שמדובר בבנייה שבוצעה ללא היתר בנייה כדין, והתניית הפינוי בתשלום פיצוי על ההשקעות במקרקעין, בנייה ללא היתר, תהיה בגדר מתן פרס לחוטא כך שחוטא ייצא נשכר, ואין להשלים עם תוצאה זו.
לטעמי, כדי להגיע לתוצאה אם מדובר ברישיון להחזיק במקרקעין, יש להתחשב בעובדה כי עסקינן במקרקעי ציבור שהנתבעים מחזיקים בהם משך שנים רבות ללא תמורה, הם הגדילו לעשות עת פלשו לשטח נוסף הכשירו אותו, ללא היתר בניה כדין, והשכירו אותו לנתבעת מס' 3, אך משך שנים רבות, עשרות בשנים, התובע ישב בחיבוק ידיים ולא עשה דבר לשם סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, וכי לצורך הסקת המסקנה, כאמור, יש לשקול את העניין מבחינה ערכית ציבורית, עת מדובר במקרקעי ציבור, כשאדם פרטי מפיק מהם רווחים ומחזיק בהם משך שנים רבות, תוך הפקת רווחים.
