תביעת זכויות עובד זר נגד חברות בנייה וניהול כוח אדם

התובע, עובד זר, אשר הועסק באתרי בניה שונים, הגיש תביעה זו לקבלת זכויות המגיעות לו, לטענתו, ממעסיקיו.

כך, שבסופו של יום, נותרנו עם תביעת התובע כנגד הנתבע מר צאיג נאור (להלן- "מר צאיג ו/או הנתבע 2"), חברת עידן השמת עובדים זרים בענף הבניה (להלן- "הנתבעת 5") ומר סולמי - בעל השליטה ודירקטור בנתבעת 13 ובנתבעת 5 והנתבעת 12.

בנוסף טען התובע, כי "חובת הפרשה כספים עבור גמול או קרן פנסיה הנה קוגנטית, ואי הפרשה בהתאם לדין מהוה הפרת חוקי המגן בעבודה ומצביעה על ניהול שלא כדין של כספי החברה, כמו גם הפרת חובת תו"ל. הפרה זו לבדה מקימה עילת תביעה אישית נגד הנתבעים 8,6,4,2 ו10 בשל אלו" (סעיף 11 לכתב התביעה).

עוד נקבע, כי הנתבעת 13 - כקבלן, היא זו שתהיה אחראית להעסקת העובדים לרבות, "תשלומים סוצאליים החלים עליו ועל עובדיו בין על פי דין, לרבות ההסכם הקבוצי החל על ענף הבניה בישראל ובין על פי נוהג" (סעיף 9.6 להסכם מסגרת לבצוע עבודות מיום 13.11.2014) עוד באותו עניין, מצאנו כי, התמורה שנקבעה בהסכמי ההיתקשרות מצביעה בהכרח, כי התשלום נעשה בהתאם לקצב היתקדמות הפרויקט, ללא קשר לביצועי העובדים באתר הבניה, כפי שטען מר סרפר בתצהירו – "התמורה שנקבעה לתשלום היא תמורה פואשלית גבוהה במיוחד, המסתכמת בעשרות מיליוני שקלים, תמורה זו נקבעה על פי קצב היתקדמות הפרויקט" (סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת 12) ועל כן, טענת התובע, כי יש לראות בנתבעת 13 כחברת כוח אדם ועל כן חלה על הנתבעת 12 חבות משתמש לזכויות התובע– דינה להדחות.

...

בהתאם לאמור ובהסתמך על הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו במהלך ההליך, אנו סבורים, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל לפתחו לצורך הוכחת חבותה של הנתבעת 12, כמעסיקה במשותף, כלפיו.

לפיכך, דינה של התביעה כנגד הנתבעת 12 הינה להידחות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אנו קובעים, כי התביעה כנגד הנתבע 2, הנתבע 5, הנתבע 6 והנתבעת 12 - דינה להידחות.

"עילת התביעה קיימת אם יש במכלול העובדות כדי לבסס זכות תביעה מהותית, כך שקמה לתובע זכות לקבל את הסעד המבוקש" (ע"א 7589/13 Establishment Adoka נ' מכון ויצמן למדע, פסקה 7 (8/6/2015), או בלשון אחרת "המועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע" (ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, פסקה 18 (19/4/2012); ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (22/12/2014); ראו גם ט' חבקין הנ"ל, עמ' 113).

בעיניין פיסגת אשדוד, אשר הוזכר על-ידי בית משפט קמא, יצר בית משפט זה מעין מסגרת עיונית כללית לאותם מקרים שבהם במועד שבו נולדה עילת התביעה, אשר העניקה בידי התובע 'זכות תביעה מושגית', לא היה בצידה של זכות זו גם 'כוח תביעה מהותי', שמשמעותו היא שהיה בידי התובע להביא את עניינו להכרעה 'הן מן הבחינה המושגית והן מן הבחינה הדיונית והמעשית' (שם, פסקה 18; וראו בעיניין זה גם ט' חבקין היתיישנות 85-84 (2014); להלן: חבקין-היתיישנות).

הלכה היא כי "ניתן לייחס ידיעה לתאגיד כאשר אורגן שלו - ובכלל זה, דרקטור, נושא משרה בכיר, או כל נושא משרה אשר ניתן לראות את פעולתו כפעולת התאגיד עצמו - ידע או יכול היה לדעת על העובדות המקימות את עילת התביעה" (רע"א 4828/19 שמם נ' עו"ד זאב דסברג, פסקה 12 (19/12/2019); ראו גם ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364 (1991); חבקין הנ"ל, עמ' 188).

יתכן שחלק מהעילות התגבשו אף זמן רב קודם לכן, בעת קבלת ההחלטות בדבר ביצוע ההנפקה או בעת אישור הפעולות השונות על ידי הדירקטוריון, אולם לא יכול להיות חולק כי החל מיום מינוי הנאמנים ניטלו מנושאי המשרה הסמכויות לניהול החברה, ועל כן זהו המועד המאוחר ביותר שבו קמה עילת התביעה.

על כן, בעוד שבתביעה כנגד צד ג' זר די בידיעת נושאי המשרה על העובדות המקימות לחברה זכות תביעה כדי להתחיל את מירוץ ההתיישנות; בתביעה כנגד נושאי המשרה עצמם יש לאתר גורם אחר שידיעתו תיחשב כידיעת החברה.

...

דיון והכרעה כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את טענות המשיבים וכי דין הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות להידחות.

מסקנה זו מייתרת את הצורך לברר מתי נעצר מרוץ ההתיישנות.

סוף דבר לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף.

. אני קובע ישיבת קדם משפט לצורך מתן הוראות לבירור שאר הטענות לרבות לעניין הבקשה להעברת התביעה לפסים רגילים ליום 10.11.2020 שעה 09:30.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 41814-10-20 סע"ש 42743-08-16 07 פברואר 2022 לפני: כב' הרשמת רעות שמר בגס התובע: HABTERMRIAM KABAB הנתבעים: 1. אמל אלנור לבנייה ושיפוצים בע"מ 2. אחמד אגאבריה 3. שג'ראוי - ליבוביץ בניה בע"מ החלטה

לטענתה התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ומבלי שהתובע הבהיר מהן הפעולות שנקט לגביית הסכומים מהנתבעת 1 וכי ככל זו אינה פעילה הרי שממילא לא יוכל התובע לנהל את ההליך נגדה.

אשר לקיומה של ראשית ראייה טוען התובע כי עבד בחצרי הנתבעת 3 באמצעות חברה קבלנית וכי מהות ההיתקשרות בין הנתבעות אינה רלוואנטית להליך בשלב זה נוכח טענת התובע לאחריות משותפת של הנתבעים לזכויות התובע.

" בנוסף טען התובע כי כתב התביעה הוגש נגד הנתבעת 3 ולא נגד חברת "אקו סיטי", וכי הנתבעת 3 לא שמה לב לכך שהתובע הגיש בשעתו תביעה נגדה ולא נגד חברת "אקו סיטי": "לכל היותר כתב ההגנה נכון בהחלט, פשוט הנתבעת לא שמה לב שהחברה הראשית נתבעה ולא חברת הבת. חוץ מזה הכל בדיוק אותו דבר. ובל נשכח, העובדה שבשני הליכים הנתבעת הודתה בהתקשרות (רק הכתירה אותה פעם כוח אדם ופעם פאושלי) גרמה נזק לתובע, ושינוי הגרסה עתה (בודאי לגירסה שמהוה עוות מציאות) שכן לכל היותר חברת הבת של הנתבעת היתקשרה עם קבלן לצורך ביצוע הפרויקט בו התובע עבד." התובע לא נימק מדוע לא הגיש את התביעה נגד חברת אקו סיטי, זאת הגם שלכאורה הוא מודה כי העבודות בפרויקט שבו עבד בוצעו על ידי חברת "אקו סיטי" שהיא ישות משפטית נפרדת מהנתבעת 3.

לא למותר לציין כי בפסק דין שניתן בהליך אחר נדחתה תביעה שהגיש עובד זר נגד חברת "אקו סיטי" לאחר שנפסק כי ההסכם שחתמה עם הנתבע 2 הוא הסכם פאושלי (ד"מ 21098-05-18 אדם חסן טאגוב אדם נ' אקו סיטי ומוחמד אגבארייה (3.5.2020).

...

לאחר שעיינתי במסמכים שצירף התובע לא מצאתי כי יש בהם כדי להצביע על ראשית ראייה להוכחת התביעה נגד הנתבעת 3 ולא מצאתי כי יש בכתב התביעה, התצהיר או בחקירתו במסגרת העדות המוקדמת כדי להוות ראשית ראייה להוכחת התביעה.

משכך לא שוכנעתי כי יהיה באפשרותו לעמוד בתנאים שנקבעו לצורך קיום הליך חקירה בדרך זו בתקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 וממילא לא ניתן לדעת בשלב האם ייעתר בית הדין לבקשה שכזו, ובאילו תנאים.

לאור כל האמור והמפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה שהגישה הנתבעת 3 לחיוב התובע בהפקדת ערובה להתקבל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 831/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן העותרות: 1. קו לעובד 2. המוקד לפליטים ולמהגרים נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. שרת הפנים 4. שר הבינוי והשיכון 5. שרת הכלכלה והתעשייה 6. הממונה על זכויות עובדים זרים 7. רשות האוכלוסין וההגירה 8. מתאמת המאבק לסחר בבני אדם משרד המשפטים 9. יילמזלר אינטרנשיונאל חברה לבנייה בע"מ 10. איגוד החברות הסיניות בישראל המבקשות להצטרף: 1. היתאחדות תאגידי כח אדם זר בענף הבניין 2. הסתדרות העובדים הלאומית עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ב בסיון התשפ"ב (21.6.2022) בשם העותרות: עו"ד מיכל תג'ר; עו"ד אלעד כהנא בשם המשיבים 8-1: עו"ד ערין ספדי-עטליה; עו"ד נועה רוזנברג; עו"ד יצחק ברט בשם המשיבה 9: עו"ד נאוה צבאן בשם המשיבה 10: עו"ד אילן בומבך; עו"ד מירי בומבך בשם המבקשת להצטרף 1: עו"ד דורון טאובמן; עו"ד יעל גל; עו"ד יאיר דוד בשם המבקשת להצטרף 2: עו"ד בטי מצר-לוי ][]פסק-דין

בהקשר זה, נזכור גם את דבריו של השופט י' זמיר בבג"ץ 5167/00 וייס נ' ראש הממשלה, פ"ד נה(2) 455, 480-479 (2001): "יש מקרים שבהם הסעד החלופי הוא תביעה בבית-משפט אחר או ערר לבית-דין מסוים, ויש מקרים שבהם הסעד החלופי הוא טפול בעיניין הנידון בממשלה או בכנסת, לפי מהות העניין. בעניינים כאלה גוף אחר נחשב ראוי ומתאים יותר מבית-המשפט לטפול בעיניין. יחסי החוץ של המדינה הם מאז ומתמיד דוגמה מובהקת לעניין כזה. כך, ככל הידוע, בכל בית-משפט ובכל מדינה". כמו כן, אפנה לדבריה של השופטת ד' ביניש (כתוארה אז) בבג"ץ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5) 456, 497 (1999): "בית-המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות להתוויית מדיניותה של הממשלה ולקביעת סדר העדיפויות הכלכלי והחברתי שלה, ואין הוא מורה לממשלה כיצד לנהוג בעניינים כגון אלה."; וראו גם, מיני רבים: בג"ץ 1255/94 בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התיקשורת, פ"ד מט(3) 661, 689-688 (1995); בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר, פ"ד ס(3) 464, 489 (2005); בג"ץ 434/09 דוידוב נ' שר הבריאות, פסקה 41 (3.5.2009); בג"ץ 4140/95 סופרפארם (ישראל) בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נד(1) 49, 69 (1999).

לזאת אוסיף את המובן מאליו: אין בידנו לשנות את חוקי ההגירה ולאפשר לעובדים זרים ניידוּת תעסוקתית בלתי מוגבלת בשטחה של מדינת ישראל – החלטה כזאת נתונה לשיקול דעתה של רשות האוכלוסין במסגרת סמכויותיה ובהתאם לנהלים הקבועים.

באשר לעתירה להורות על ביטול החלטה 1321 – הרי אני מבקשת להוסיף כי נגד ההחלטה ויישומה הוגשו כבר בעבר שלוש עתירות לבית משפט זה (בג"ץ 2385/16 הסתדרות העובדים הלאומית נ' ממשלת ישראל; בג"ץ 4090/16 היתאחדות בוני הארץ נ' ממשלת ישראל; ובג"ץ 5741/16 היתאחדות תאגידי כוח אדם זר בענף הבניין נ' ממשלת ישראל).

...

דין העתירה להידחות אפוא.

הבקשה להצטרף שהונחה לפנינו, ובה עיינו לפני הדיון בעתירה, נדחית אף היא.

בית המשפט קבע כי אף שהנושא שהן מעלות אינו מבוטל "בסופו של יום החלטנו שלא להיעתר להן", וזאת בכפוף למספר הערות שהוספו באותו פסק דין.

הנתבעת 1 היא חברת בנייה (להלן - החברה), ולטענתה, היא לא מכירה את התובע ואין כל ראשית ראיה לכך שאכן עבד בחצריה.

אשר לאחריות החברה, טען שיש לראות בה כמעסיקתו במשותף כיוון שהוא עבד בחצריה, נימנה הלכה למעשה על עובדיה, והיה כפוף למנהליה.

בנוסף, יש לראותה כמעסיקתו במשותף מטעמים של מדיניות משפטית והגשמת תכלית דיני העבודה, וכי מש"הועסק ע"י חברת כוח אדם הרי שבתום 9 חודשים הנו מוחזק כעובד הנתבעת 1 לכל דבר ועניין" (פס' 54 לתביעה); משום שהחברה "התרשלה בפקוח על הקבלן ועצמה עיניה מההפרה הבוטה של חוקי העבודה והמגן" (סעיף 58 לתביעה); ומשום שהחברה היתקשרה עם מסראוה בחוזה הפסד.

תמצית טענות מסראוה מסראוה לא הכחיש שהוא העסיק את התובע אך טען כי העסיקו כקבלן עבודות ביניין ולא כקבלן כוח אדם; בסעיף 13 לכתב ההגנה מטעמו טען שהתובע הועסק אצלו מ-9/17 עד 1/19 (כולל), ובסעיף 19 - טען שהתובע הועסק אצלו בשתי תקופות: מ-4/17 עד 12/17 ומ-4/18 עד 6/18; עוד טען כי העבודה התבצעה באתרים שונים, לאו דוקא באתרים השייכים לחברה; תלושי השכר שיקפו את מלוא השכר והקף העבודה, התובע סרב לחתום על הודעה על תנאי עבודה, העבודה התבצעה עד 15:30 ובימי ו' כ-2-3 שעות בלבד; התובע אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות וקיבל את מלוא זכויותיו; ב-7/18 התובע נטש את עבודתו ולכן יש לקזז מכל סכום שייפסק, דמי הודעה מוקדמת.

בחקירתו הנגדית הציג התובע גרסה שלישית – "אני מקבל 4,000 ₪ בשיק ו-5,000 ₪ במזומן... זה היה כל חודש ככה". כן, בתחילת חקירתו התובע העיד שהתשלום מחוץ לתלוש הוא הנוהג בתחום עם עובדים זרים בכל מקומות העבודה, וכי הוא ביקש שכך יעשה (עמ' 11, ש' 7-10 לפרוטוקול), ובהמשך הוא העיד שהוא נידרש לקבל ככה את שכרו (עמ' 13, ש' 5-14 לפרוטוקול).

בנסיבות התיק דנן כשהתביעה נגד לא הייתה מבוססת, התובע ישלם לנתבעת 1 בנוסף הישתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ (סה"כ 5,000 ₪).

...

בנסיבות העניין, בהינתן הסוגיות שבמחלוקת שנגרמו, בין היתר, עקב מתן התלושים הפגומים ותקופת ההעסקה, אנו מקבלים את רכיב תביעה זה במלואו.

כאמור לעיל, טענתו של מסראווה מקובלת עלינו.

סוף דבר התביעה נגד נתבעת 1 נדחית ואנו מורים על חילוט הערבות בסך 2,000 ₪ שהתובע הפקיד לטובתה.

בנסיבות התיק דנן כשהתביעה נגד לא הייתה מבוססת, התובע ישלם לנתבעת 1 בנוסף השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ (סה"כ 5,000 ₪).