בתביעה שבפניי נטען על ידי התובעת כי הכסף שהועבר לחשבון הבנק בהונג קונג הוא כספו הפרטי של המנוח שהועבר מחשבון בנק של המנוח בשוויץ; כי הנתבע היה איש אמונו של המנוח והמנוח ביקש ממנו, כנאמן, לפתוח את חשבון הבנק בהונג קונג מאחר שבאותה עת מצבו הבריאותי של המנוח היה ירוד והוא לא יכול היה לצאת מישראל; כי הנתבע היתנה תנאים להעברת הכסף לתובעת שעניינם הסדרת המחלוקות בנושא השותפות; כי הנתבע הפר את חובותיו כנאמן וכי קמה לתובעת עילת תביעה הן מכוח חוק החוזים והן מכוח הפרת חובת הנאמנות.
בסוף המכתב מתייחס הנתבע לחשבון הבנק בהונג קונג וכותב כך:
"ולסיום, עלינו להסדיר החזרת הסכום מהונג קונג. אני ערוך להחזירו מיידית לידיכם על פי הפרטים שהעברתם לי, בקיזוז עלויות פתיחת החברה וסגירתה. ממתין לאישורכם בדבר חוב החברה לאישתי, בסך 75 אלף דולר. סכום שיקוזז או מחלקי ביתרת החובה של החברה או מההחזר מחו"ל, לבחירתכם"
ניתן לראות שבמכתב זה מודה (שוב) הנתבע שאין לו זכות בכסף בחשבון הבנק בהונג קונג.
...
בשים לב לאמור ולשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לפסוק הוצאות ובכלל זה שהתביעה התקבלה כמעט במלואה, למשך ניהול ההליך ולכך שהנתבע האריך את הדיון שלא לצורך וכן בשים לב לתעריף המינימלי המומלץ בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינמלי המומלץ), התש"ס - 2000, אני סבור שיש להעמיד את פסיקת שכר הטרחה על סך של 65,000 ₪ וזאת בנוסף להוצאות (אגרה) בסך של 10,700 ₪.
אציין שהנתבע טען ששילם לבא כוחו שכר טרחה בסך של 50,000 ₪ (נספח 10 לתצהירו) כך שהסכום שנפסק לחובתו אינו חורג משמעותית מהסכום שהנתבע עצמו טען לו.
התוצאה
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 391,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הגשת התביעה (27.3.19) ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 65,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל וכן הוצאות בסך של 10,700 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הגשת התביעה (27.3.19) ועד התשלום במלא בפועל.