תביעת השבת כספים ששולמו ביתר לחברות בנות של אגודת הסטודנטים בטכניון

השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב [הנשיא (כתוארו אז) מיכאל שפיצר ונציגות הציבור גב' תמי ברץ וגב' חלה לאה; עב 12272-08], שבו התקבלה תביעתה של המשיבה 1 (להלן – המשיבה), ונקבע כי הקצבה שמשלמת המשיבה למערער תופחת לסכום המינימלי בהתאם לשעור הקבוע בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן – הסכום המופחת); כי המערער ישיב למשיבה את כספי הקיצבאות ששולמו לו מעבר לסכום המופחת ממועד פרישתו ביום 30.11.2003, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום תשלומם למערער ועד למועד השבתם בפועל; כי המערער ישיב למשיבה תשלומים נוספים ששולמו לו עם סיום עבודתו – "פצויי פיטורים", "הודעה מוקדמת" וחודשי היסתגלות, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם ועד למועד השבתם בפועל.

יש להעביר מסר אשר ירתיע עובדים ועובדים בכירים שנגישותם לקופת המעסיק קלה בשל מעמדם והאמון הניתן בהם שלא ישלחו יד בכספים, ויבהיר כי מעילה שבאה מתוך ניצול לרעה של מעמדם אינה בת מחילה.

בהקשר זה המערער הוסיף כי בעת עריכת עסקת הטיעון הוטעה לחשוב שעם הסכמתו לענישה החמורה שהוטלה עליו הוא ישלם את מלוא חובו לחברה לרבות המשיבה, ולכן לא ייחס חשיבות רבה לכך שהודה בגניבת 10 מיליון ₪, ואילו היה מודע לכך לא היה מסכים לעיסקת הטיעון, והיה מבחין בין כספים שהגיעו לכיסו לבין כספים שלא הגיעו לכיסו.

כפי שקבע בית הדין האיזורי, אין מדובר בתביעה נזיקית לפצוי בגין מעשי הגניבה או להשבתם של הסכומים שגנב המערער.

שינוי גירסתה של המשיבה בין שלב הסעד הזמני לבין שלב ההליך העקרי חייב ביתר שאת הגשת ראיות בנוגע לטענה בדבר תחולת הוראות או עקרונות חוק הגימלאות על המשיבה ועובדיה.

אנו סבורים כי הדוקטרינה של "תקנת הציבור" אינה רלוואנטית לנסיבות המקרה הנידון, וכי אין להקיש למקרה הנידון מהפסיקה בעיניין מיפעל הפיס [ע"ע (ארצי) 1046/04 רחל גואטה - מיפעל הפיס (7.8.2005)] ובעניין ברמק [ע"ע (ארצי) אגודת הסטודנטים בטכניון עמותה רשומה ואח' – משה ברמק (16.4.2007)].

...

ככל שבעתיד יתרחש אירוע המקים לטענת רעייתו של המערער זכאות לפנסיה כלפי המשיבה, היא תהיה רשאית להגיש תביעה בעניין זה. סוף דבר הערעור מתקבל חלקית כמפורט להלן.

בכל הנוגע לשלילת זכאותו של המערער לפנסיה תקציבית בתקופת הפנסיה המוקדמת שעד הגיעו לגיל פרישה (67) – אנו קובעים כי המשיבה הייתה רשאית לבטל את הסכמתה לשלם למערער פנסיה בתקופה זו. עם זאת, עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי לדיון לקיום בירור לאחר להגשת ראיות ושמיעת עדויות בשאלת תוצאות הביטול, על פי סעיף 21 לחוק החוזים כמפורט לעיל, דהיינו שיעור הפנסיה שיש לשלם למערער, אם בכלל.

נוכח התוצאה, ובנסיבותיו של המקרה הנדון, אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו בערעור.

בעת כתיבת פסק הדין עמדו לנגד עיננו דברי כבוד השופט שמואל צור בעע (ארצי) 162/05 אגודת הסטודנטים בטכניון עמותה רשומה נ' משה ברמק: "גוף מאוגד, כגון – עמותה או חברה, אינו פועל בעצמו. הוא מופעל על ידי האורגנים שנקבעו לו ואלה מורכבים מנושאי משרה בשר ודם. נושאי משרה בגוף צבורי או דו-מהותי אינם פועלים למען עצמם ואין הם רשאים לעשות ככל העולה על רוחם. נושאי משרה בגוף צבורי או דו-מהותי הם משרתי הציבור ושליחיו. עליהם לפעול בנאמנות עבור ציבור שולחיהם. עליהם לפעול בצניעות, בזהירות, בחרדת קודש, ביושרה אישית ובראש מורכן. יאה להם דברו של שליח הציבור בתפילת יום הכיפורים "הנני העני ממעש..." עליהם לשאול עצמם השכם והערב אם הם ממלאים את תפקידם באמונה, האם לא נטלו לעצמם או לא העניקו לזולתם מעבר למידה והאם לא חטאו ביוהרה או בגאוות הלב.

בעדותו לא השיב רו"ח גור לשאלה אם חברי ההנהלה ידעו על "שכרו" הכפול של התובע, אם לאו, וזאת בנגוד לגילויים אחרים, שלגביהם רשם כי הופתעו, כך למשל ביחס להפרשות לחברת הביטוח "נתגלו חריגות חמורות בגביית כספים ... ע"י חברת הביטוח שלא היו ידועות ל-5 חברי ההנהלה" (עמ' 2 לדו"ח); השלמת הפרשות לפיצויים "הדבר נודע בתדהמה לחברי ההנהלה" (עמ' 3); הלוואות "הדבר נודע להנהלה רק במהלך הבקורת" (ע"מ 4) וכו'.

פסק הדין בעיניין עב (י-ם) 1457/07 אביטל משה נ' מש"י-מוסד שקום ילדים (פורסם בנבו) קובע: "יוער בענין זה כי לנתבעת הייתה אפשרות לפקח בזמן אמת על הוצאות הדלק והתשלומים אשר החזירה לתובע בגינם. העובדה שהנתבעת לא עשתה כן, יש בה להחליש את טענותיה בנושא שכן בבצוע התשלום הודתה למעשה בחבותה. דרישה להחזר כספים בדיעבד, ללא הוכחה חד משמעית וברורה כי הם שולמו כתוצאה ממעשה מרמה יש בה קושי והנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את האמור" (דגש שלי ש.ש.) ויפים הדברים לרכיב זה. נוכח כל האמור, טענות הנתבעת בעיניין זה נדחות.

התביעה שכנגד נדחית ביחס לרכיבים הבאים: תשלום גילומי מס, חלוקה למקורבים, עלויות השמוש ברכב, הפרישי שכר בשל תיקון הפרוטוקול שלא כדין, כספי מזומן לנזקקים, כספים שקבל התובע ללא דיווח, בשווי שכרו המדווח והוצאות בגין פריצת התובע למשרדי הנתבעת וההליכים המשפטיים.

...

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, כך שהתובע ישלם לנתבעת את הסכומים הבאים, בגין הרכיבים שיפורטו להלן: הלוואות שנטל התובע ולא השיב בסך 147,000 ₪.

סך הכל ישלם התובע לנתבעת סך של 306,805 ₪.

לאחר קיזוז הסכומים, תשלם הנתבעת לתובע סך של 127,772 ₪.

המערערות מס' 2 ו-3 הנן "חברת בת" ו"חברה נכדה" של האגודה, באמצעותן נותנת האגודה שירותים נוספים לציבור הסטודנטים בטכניון: המערערת מס' 3 (להלן – מכלול) הנה "חברה בת" אשר 90% ממניותיה שייכות לאגודה ו-10% ממניותיה שייכות לטכניון.

בתביעה שכנגד תבע ברמק לשלם לו סכומים שונים של שכר, תנאים סוצאליים, פיצוי בגובה השכר לו היה זכאי לתקופה החוזית בסכום כולל של 1,181,635 ש"ח. משיקולים של גובה אגרת בית הדין העמיד ברמק את תביעתו הכספית על סכום כולל של 600,000 ש"ח, ממנו – 100,000 ש"ח מן האגודה, 200,000 ש"ח מפלפל ו-300,000 ש"ח ממכלול.

שנית – לפי נתוני המחקר המופיעים בדו"ח רו"ח זיצר, שכר חדשי למשתכר גבר בעשירון ה-10 הוא 61,145 ש"ח ולאשה באותו עשירון הוא 13,125 ש"ח ולעשירון ה-9 שכר חדשי לגבר הוא 17,508 ש"ח ולאשה 8,515 ש"ח. נתונים אלה אכן משקפים פערים קצוניים ברמת השכר ואינם נותנים תמונה מאוזנת וראויה להשוואה לשכר מנהל כספים של אגודת סטודנטים.

משכך, לגישתו, על מר ברמק לבצע השבה מלאה של הסכומים אשר ניתנו לו מכוח אותם ההסכמים ובהמשך "ככל שלא תישא הסכמה בין הצדדים לעניין גובה ההחזר הכספי" שעל מר ברמק לשלם לידי המערערות, רשאיות האחרונות לפנות לבית-הדין האיזורי כדי שיקבע, במסגרת תיק התביעה המקורי, מהו הסכום המדויק שעל מר ברמק להשיב למערערות.

מר אלי מנחם, שבתקופה הרלוונטית לענייננו, כיהן כסגן יו"ר אגודת הסטודנטים והיה מעורב ב"מכלול" וב"פלפל" והוא אף חתום על ההסכמים שבמחלוקת, העיד: "אני לא חושב שהשכר ששולם לנתבע הוא חריג, וידוע לי שבאמצעות רו"ח רצקובסקי הוצעה לנתבע [מר ברמק] עבודה בחברת היי-טק, והתנהל משא ומתן, שבסופו סוכם מה שסוכם, וזה מה שנראה לנו כמקבלי החלטות" (עמוד 29 לפרוטוקול) (ראו גם: נ/8 עמוד 10).

על דעת השופטים צור ורבינוביץ ונציג ציבור מר פרבר – ובשונה מדעתם של השופט כהן ונציג ציבור מר בן הרוש – על מר ברמק להחזיר למערערות את סכומי הכסף שקבל ביתר ולשאת בהוצאות, הכל כאמור בסעיף 50 לחוות דעתו של השופט שמואל צור.

...

אני סבור, שבענייננו, מצויות נסיבות, שבהצטברותן, עושות את ההשבה כולה, לבלתי צודקת.

סוף דבר: מהטעמים שפירטתי לעיל, אני סבור כי יש לקבל את ערעורן של אגודת הסטודנטים בטכניון, "מכלול" ו"פלפל" ולהורות על ביטול חמשת ההסכמים שנערכו עם מר ברמק בשנת 1999.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב מתבטלים ההסכמים החריגים כאמור בחוות דעתם של השופט צור והשופט כהן.

עניינה של התביעה הוא השבת כספים ששולמו לטענת התובעות, ביתר לנתבע מר משה ברמק (להלן: "ברמק")-שעבד כמנהל הכספים של האגודה משנת 1996, של פלפל מיום היווסדה בחודש 3/98, וכסמנכ"ל כספים של מכלול-מחודש 11/99.

33,200 ש"ח ב) הסכום הכולל לו טוענת האגודה, מסתכם (כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית ליום הגשת התביעה המתוקנת)-497,331 ש"ח. ההסכמים בין פלפל לברמק: כזכור, פלפל הנה חברת בת של אגודת הסטודנטים, השולטת בה באמצעות מכלול, ואשר עיסוקה הוא מתן שירותים נוספים לציבור הסטודנטים בטכניון.

...

כל אלו מבססים את המסקנה שהתובעות פגעו שלא לצורך בברמק כעובד, והפגיעה בשמו הטוב, ובמקום עבודתו, הסבו לו נזק לא ממוני-שעליהם לפצותו בגינו.

זאת ועוד, לטעמנו, תצהיר שהוא פרי של משא ומתן בין עורכי דין, עלול לגרום לפגיעה בתקינות ההליך השפוטי.

סוף דבר: א) התובעות ישלמו לברמק את הסכומים הבאים: פיצוי בגין שנת השתכרות בשל הפרתן את חוזי ההעסקה-וזאת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.3.2000 ועד לתשלום בפועל-.