תביעת השבת הלוואות וזיוף חתימות

במסגרת התביעה העיקרית, על פי עסקת היסוד, אדרש להכריע האם הנתבעת היתה צד להסכמי ההלוואה, כלומר: האם היא, יחד עם דוד, לוותה כספים מהתובע, והאם היא חייבת להשיב לו את הכספים שלוותה ואת הריבית הנתבעת בגין אותן הלוואות? במסגרת התביעה השטרית אדרש להכריע, האם הנתבעת חתמה על השיקים הנדונים והאם הם נימסרו לתובע בידיעתה ומרצונה? מובן, שהתובע לא יוכל לגבות אותם כספים על פי שתי העילות, שכן מדובר בתביעות חופפות בחלקן.

כיוון שכך, ובהיתחשב בנטל הראיה המוטל על התובע להוכחת החתימה, אינני מוצא צורך להכריע בשאלת אמתות/זיוף חתימת הנתבעת על השיק בסך 1,200,000 ₪, ודי בכך שקבעתי שהנתבעת חייבת להשיב סכום זה על פי עסקת היסוד, כלומר: על פי הסכם ההלוואה, שהיא חתומה עליו.

...

ח) לא הוכח שהנתבעת התחייבה לשלם את הסכום של 1,155,000 ₪ בגין "מרכיב הרווח" הנטען ולא הוכח שהיא חתמה על השיק בסכום זה. ט) התביעה לתשלום הריבית הנתבעת על ידי התובע – נדחית.

י) התביעה לתשלום הפיצוי המוסכם בגין שני ההסכמים – נדחית.

תוצאה אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת כדלקמן: לשלם לתובע סך של 1,200,000 ₪, בצירוף הפרש הצמדה וריבית כחוק מיום 9.8.09 ועד התשלום בפועל; לשלם לתובע סך של 231,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.6.09 ועד תשלום בפועל; לשלם לתובע סך של 1,080,000 ₪, בצירוף, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.7.09 ועד התשלום בפועל; לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪.

דאוד פסק דין התביעה, והנפשות הפועלות וטענות התובע עניינה של התביעה לפניי, בתמצית, היא תביעתו של התובע להשבת סך 474,000 ₪, שהעביר לנתבע 1, אברהם אליקשוילי (להלן: "אליקשוילי") במסגרת הסכם הלוואה בינהם ביום 31/05/05 ושלא הוחזר לו עד היום, בנגוד להסכם.

הנתבע 4 – עו"ד ויסאם אלטואפשי (להלן: "עו"ד אלטואפשי"), עו"ד מחיפה, שאישר בחתימתו, לפי הטענה, חתימת מזויפת שנחזתה להיות חתימת התובע על בקשה לביטול הערת האזהרה שרשם פלדמן על דירתו כבטוחה להלוואה.

רב הנסתר על הגלוי במערכת היחסים העסקית בין פלדמן לאליקשווילי, ערפל מכוון הפועל לרעתו של פלדמן, אך אין ספק שפלדמן, היה מעורב בהלוואה, אישר את הערת האזהרה שנרשמה על דירתו (בין אם חתם בעצמו ובין אם עצם עין לכך שאליקשווילי חתם במקומו, ואף קיבל תמורה עבור תפקידו בסך 50,000 ₪, הוא אפשר לאליקשווילי לנהוג מנהג בעלים בחשבונו, חתם על שיקים והתחייבויות במהלך השנים לרישום הערות אזהרה על ביתו, והוא אחראי ביחד עם הנתבעים 1 ו-3 להחזרת ההלוואה שניתנה ע"י התובע.

...

אשר על כן אני מקבלת את התביעה נגד נתבעים 2,3 ומחיבת אותם יחד ולחוד לשלם לתובע סך 474,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (10/6/2010) ועד התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבעים 4,5 נדחית והתובע יישא בשכ"ט עו"ד של כל אחד מהם בנפרד בסך 10,000 ₪.

אני קובעת כי ככל שאכן קיים נכון להיום צו כינוס נכסים במסגרתו ניתן צו לעיכוב כל ההליכים מכל סוג שהוא נגד נתבע 2, בהתאם לסעיפים 20(א) ו-22(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 הרי שדין התביעה נגדו להמחק באופן שנתבע 3 יישא בכל החיוב במלואו.

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים: התובע הגיש תביעה נגד להשבת כספים ששילם לנתבע בתור הלוואה.

אשר לטענת הנתבע בדבר זיוף חתימתו על מיסמך ההיתחייבות – השוואה ויזואלית בין החתימה המיוחסת לנתבע על גבי מיסמך ההיתחייבות לבין חתימתו על התצהירים שצורפו מטעמו, מראה אומנם כי מדובר בחתימות שונות.

זה המקום להעיר, כי עו"ד מג'יד חגאזי שחתום אף הוא על מיסמך ההיתחייבות כמי שאישר את שאר החתימות בפניו, הוא שייצג את הנתבע בהליך של החזרת התפוס, והוא זה אשר שלח ביום 18.12.2012 מכתב התראה בשם התובע לנתבע אודות חובו לתובע.

...

למעלה מן הצורך אציין כי לא שוכנעתי כי הכספים שניתנו לנתבע שימשו כפיצוי בגין תפיסת הטרקטורים בעטיו של מחדל כזה או אחר מצד התובע בכך שלא יידע את הנתבע בדבר המחלוקת עם מנהל מקרקעי ישראל בקשר לזכויות בקרקע בה החל הנתבע לבצע את העבודה.

על יסוד האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובע בדבר מתן הלוואה ואי פירעונה במועד שנקבע לכך במסמך ההתחייבות, ודוחה את גרסת הנתבע בדבר קבלת הסכום כפיצוי בגין תפיסת הטרקטורים.

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.3.2013 ועד התשלום המלא בפועל.

השיק, טענת הזיוף, והכרעתנו לטענת יורם טל בסעיף 11 לתצהירו: "בשנת 2004 פנה אלי כודדה וסיפר לי שהעסק שלו נמצא במצב לא טוב והוא מבקש הלוואה בגובה של כמה מאות אלפי שקלים. כודדה טען שיש לו חובות לספקים וכי יש לו בעיה בבנקים ולכן ביקש את הכספים במזומן. באותה עת, היה לאבי ז"ל כספים במזומן, ואני הסכמתי לתת לכודדה הלוואה בגובה של 450,000 ₪ בכפוף לכך שיינתנו לי צ'קים להבטחת ההלוואה לרבות ערבות אישית של כודדה עצמו. וכך היה. אציין כי כודדה איננו מיתכחש לכך שקבל את ההלוואה ואף איננו מיתכחש לכך שהוא חייב את הכספים". לאחר הגשת התביעה אף הוגש השיק לבצוע בלישכת ההוצל"פ. בהתנגדותו טוען כודדה שחתימתו זויפה, ולחיזוק טענתו אף גייס מומחית מטעמו, הגב' ליאת חיימוב שנחקרה על חוות דעתה בבית המשפט.

בנקודה זו, אין דעתי כדעת ב"כ טל מסעיף 35 לסיכומיו: תביעה להשבת הלוואה, מעולם לא הוגשה, ולא תמיד נכונה ההנחה, שבהכרח יש בהליך שנועד לאכיפת שטר, כדי "להקפיץ את הדיון" לעיסקת היסוד.

...

ולמרות כל האמור לעיל, ניחא, הטענה למיזוג: שותפות היתה? הגם שעל פני הדברים, בעל דין ככודדה, שנעדר כל מהימנות, ושלא היה בידיו להוכיח דבר מטענותיו, דין תביעתו שתידחה, סברתי לנכון לשקף במעט את שבפני אשר לתמונה הכללית, לאחר שהונחו על שולחני סיכומי הצדדים, ובתוכם גם הטענה העיקרית עליה שם ב"כ כודדה את יהבו (כדלהלן).

לפיכך, ללא כל קשר להסכמי מכר החנויות, על הבעיות שבאופן הגשתן וכמפורט, בהיעדר כל ראיות לשותפות, על רקע הקריסה הכללית במהימנות כודדה, תוך שאזכיר את התפרצותו לחנות, ולפני שהזכרתי גם את מאמציו לתאם גרסאות עם עדיו, שממילא לא יודעים כלום, המסקנה הסופית – מתבקשת, ותביעתו – נדחית.

ובפשטות הדברים, מכאן לנו חיזוקים נוספים למסקנה, שבמשך שנים לאחר מתן ההלוואה ופרעונה, אף טל לא סבר שמגיעים לו כספים מכודדה.

לשאלת ההוצאות במרבית המקרים מקום בו על הפרק טענות נגדיות שנדחות בשני הכיוונים, נכון להימנע מפסיקת הוצאות.

מסקנה זו נסמכה על היתרשמות בית המשפט מהעדים שהעידו לפניו ועל הראיות שהוצגו לו, ובכלל זה – דחיית טענת הזיוף של המערער וההוכחה שחתם על ההמחאות ואף כתב את שם המשיב כמותב; מציאת ההמחאות המקוריות שהיו בידי המשיב; ראיות כי המשיב העביר 165,000 ₪ לחברת ר.מ ראובני למסחר בע"מ (להלן – חברת ראובני), שבבעלות מישפחת המערער ובניהולו של דרור, ו-85,000 ₪ נוספים (שלא הוצגו ראיות לייעדם), בהעברת זהב באותו מועד; ראיות לכך שהמערער נהג לסייע כספית לחברת ראובני ופרע את חובותיה לבנקים; העובדה שאחת ההמחאות ניפרעה בידיעת המערער והוא לא השיג על כך; העידר ראיות לקשר בין המשיב ובין דרור שתכליתו להוציא כספים מהמערער; וההכרות הקרובה בין הצדדים שהסבירה את ההתנהלות לאורך השנים, לרבות מתן הלוואה שאינה מגובה במסמך בכתב והסכמת המשיב להמתין עם פרעון ההלוואה.

נטען כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לעובדה שאין הסכם הלוואה, ולשינויים משמעותיים בגירסת המשיב בנוגע להלוואה ולמטרת ההמחאות, לכך שלא הגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר ובעיקר לכך שלא פנה למערער במשך כל השנים אף שידע על מצבו הכלכלי של דרור ואישר כי הוא סבור שדרור לא אמור להשיב את ההלוואה משום שאין לו כסף.

...

מסקנה זו סבירה ביותר, שכן ההמחאות נועדו לפרוע את ההלוואה, בוודאי כשהמערער לא הציג טענה אחרת.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל נמצא כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, התומכים הן במסקנות העובדתיות והן במסקנות המשפטיות, וכי לא נמצא בפסק הדין כל טעות שהיא ביישום החוק והדין או בדרך התנהלותו.

לפיכך, הערעור נדחה.