תביעת הפרת חוזה מכירת מכשיר סלולרי נגד סוכן מכירות של פלאפון

לפי התביעה, התובעת, חברת פלאפון תיקשורת בע"מ (להלן: "פלאפון" או "התובעת") הנה חברת תיקשורת העוסקת, בשיווק, מכירה, והתקנה של מכשירים סלולאריים, שירותים סלולאריים, ומוצרים משלימים, למנויה.

כעולה מהתביעה, התקשרו הנתבעים עם התובעת בהסכמים לרכישת מוצרים ו/או שירותים סלולאריים (העתקים מהתחייבויות הנתבעים צורפו כנספח א' לתובענה על סכום קצוב), במסגרתם התחייבו לשלם לתובעת בהתאם למוסכם ולחשבונות תקופתיים שיומצאו על ידה מעת לעת; הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם עפ"י תנאי ההיתקשרות עם התובעת, ונותרו חייבים לה, עובר למועד הגשת התובענה, סך של 23,430 ₪ (קרן בלבד), אשר בצרוף הוצאות גביה בסך 836 ₪, להן זכאית התובעת מכוח ההסכם ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק עד ליום הגשת התביעה, מסתכם בסך של 24,500 ₪.

ככל הנראה, חישוב התובעת בחודש 08/11 מתייחס לניוד שבוצע, אך אין כל הסבר כיצד בוצע החישוב; יהודה נאלץ להפסיק את ההיתקשרות עם התובעת ולבצע ניוד לחברה מתחרה לאחר שהתובעת לא נענתה לפניותיו בנוגע לחיובים השוטפים על מכשירי טלפון שאינם בשימושו, אך ללא הועיל; בין יהודה לסוכן מכירות מטעם התובעת סוכם כי במסגרת עסקת שידרוג יקבל יהודה מכשיר אייפון, אך עקבותיו של הסוכן נעלמו עד עצם היום הזה.

עפ"י המצוין במסמך שכותרתו "תקציר עסקה" וכן בעמ' 6 לנספח להסכם שכותרתו "נספח מנוי", העסקה בוצעה מול סוכן/נציג מטעם התובעת בשם "אביאל אדם". מסמכים אלה, אינם נושאים את חתימת מי מבנותיו של יהודה ו/או את חתימת יהודה עצמו, דבר התומך כשלעצמו בגירסת יהודה כי העסקה לכאורה לא הושלמה, ובעיקר שמעבר למסמכים הנ"ל, לא הוגשו ע"י התובעת מיסמכי היתקשרות ביחס לרכישת 5 המכשירים הסלולאריים המפורטים בתצהיר עדות ראשית רחלי מתאריך הפקה 16.1.11, החתומים ע"י מי מהנתבעים.

...

סיכום: אשר על כן, אני מקבל את התביעה בחלקה כמפורט להלן: אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 4,100 ₪ כאמור.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,047 ₪ (בעיגול), דמי שימוש בגין השירותים הסלולריים שסופקו להם על ידה במהלך שנת 2011 (הסכום הנ"ל מתקבל לאחר ניכוי מהסך של 8,809.48 ₪ את דמי היציאה בסך 1,363.86 ₪, כמפורט בתצהיר עדות ראשית רחלי ס"ק 8.1, מאחר והתובעת לא הוכיחה כדבעי את זכותה לחיוב הנתבעים בגינם, ולאחר זיכוי הנתבעים בסך 1,398.68 ₪, בגין החלק היחסי שגבתה התובעת מהנתבעים בגין המכשירים, ס"ק 8.2 לתצהיר עדות ראשית רחלי).

אני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) להשיב לתובעת- תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה - את מלוא הציוד שסופק להם בשנת 2011 (3 מכשירים מסוג נוקיה + 2 מכשירים מסוג סמסונג + מחשב נייד מסוג אל.ג'י), במצבם .as – is שני סכומי החיוב לעיל יהוו סכום הקרן בתיק ההוצל"פ. נתוני תיק ההוצל"פ יעודכנו בהתאם, לרבות עדכון הסכום שנגבה בפועל כאמור בסעיף 10 לעיל.

ת.א. 305907-12-13 תביעת מוטי כהן החזקות בע"מ נגד וידיומית בע"מ מרדכי כהן ווידיומית כהן בע"מ תביעה ע"ס 1,000,000 להלן "(התביעה השנייה)". בפס"ד זה: מוטי כהן מכהן החזקות (להלן: "מוטי מהחזקות") מוטי כהן מוידיומית (להלן: "מוטי מוידיומית") תמצית טענות התביעה בתביעה הראשונה - ת.א.28378-09-13 וידיומית נ' מוטי החזקות ודיומית עוסקת בתחום הסלולאר 24 שנים ומחזיקה מספר אולמות התקנת דיבורית לרכב היא, משווק ומתקין מורשה של חברת פלאפון תיקשורת בע"מ, עוסקת במכירות קוי סלולאר מכשירים והתקנות באולמות התקנה אליהם מגיעים הלקוחות.

הוא סיפר למוטי מוידיומית שפיתח שיטת מכירות באמצעות האנטרנט ללא הפעלת סוכן, שמתבססת על מכירה דרך הטלפון ושהוא התמחה במודעות פירסומת באנטרנט באתרים פופולאריים.

וידיומית טוענת שמוטי החזקות הפרה את חוזה הביטוחים, והיא לא מכרה ביטוחים למכשירים סלולאריים, למרות שמוטי החזקות הציג מצג של מכירת כ- 400 מנויים כל חודש בהתאם לבדיקת השוק.

...

מהמפורט באריכות בפסק דיני זה, אני מוצאת שדין התביעה שהגישה וידיומית ואח' נגד מוטי החזקות ואח' להידחות במלואה ודין התביעה שהגישה מוטי החזקות ואח' נגד וידיומית ואח' להתקבל.

משחויבה הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא התמורה בהתאם להתחייבויות ההדדיות של הצדדים, תביעתה לפיצוי בגין השימוש שעשתה הנתבעת בפעילותה, נדחית שכן , בהתאם לפסק דינה , על הנתבעת להשלים את כל התחייבויותיה על פי הסכמות הצדדים.

אני קובעת כי וידיומית בע"מ ווידיומית כהן בע"מ ביחד ולחוד, ישלמו למוטי כהן החזקות בע"מ את הסכומים כדלקמן: התמורה שלא שולמה – השיקים שחוללו סך 436,085 ₪ הפרש בגין שינוי מע"מ סך 3,727 ₪.

לפניי תביעה כספית על סך 21,199 ₪, שראשיתה בבקשה לבצוע תביעה בלישכת ההוצאה לפועל (תיק 01-27271-33-0), שעילתה בהסכם היתקשרות של הנתבעת עם התובעת לאספקת שירותי טלפון סלולארי ומכשירי טלפון מיום 7.4.2011.

הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע התביעה, ובו טענה להפרות שונות של הסכם ההיתקשרות, כך שתנאי היתקשרות אשר סוכמו בפגישת המכירה עם סוכן המכירות, מר אלעד גרגיר (להלן: "גרגיר") לא באו לידי ביטוי בהסכם ההיתקשרות ובפועל.

אלא שכאמור, הזכות לביטול חוזה אינה זכות אוטומאטית, ומאחר שהנתבעת היא תאגיד אשר התקשרותו עם פלאפון הייתה לתכלית עסקית, אין בעיניין זה תחולה להוראות סעיפים הביטול שבחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981, וחלים דיני החוזים הכלליים, אשר מאפשרים ביטול רק כתרופה על הפרה.

...

. לאחר שעיינתי בתביעה, ולאחר שמיעת ראיות בהליך, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה.

בענייננו, גרסתו של נציג הנתבעת עצמו בתצהיר התומך בהתנגדות (סעיף 18 לתצהיר) הייתה כי: "בשלב זה, 11 ימים לאחר ביצוע העסקה, ולאחר שהעסקה אותה ביקשתי לבצע ועליה הוסכם לא דמתה בכלום לעסקה שבוצעה בפועל על ידי המשיבה ללא הסכמת המבקשת – החלטתי לבטל את העסקה! וכך אף הודעתי טלפונית לנציג המשיבה ובהמשך גם בכתב." בחקירתו של מר יוני קורי מטעם הנתבעת התברר, שכבר ביום 15.4.2011, כשבוע ימים לאחר כריתת ההסכם, כבר דרשה הנתבעת את ביטול החוזה (וראו לעניין זה עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 21 – 28).

יוער, כי אף שהחתימה על גבי "פד" ממוחשב, תוך העתקת החתימות למקומות המתאימים בחוזה ההתקשרות היא פרקטיקה המעוררת שאלות ראייתיות שונות, בענייננו לא התעוררה, הלכה למעשה, כל מחלוקת בשאלת תוכנו של החוזה – שכן התובעת טוענת, ואני מקבל את עדותו של גרגיר מטעמה לעניין זה – כי הייתה נכונה לספק לנתבעת את השירות בהתאם להתחייבותו של גרגיר, אלא שלא ניתנה לה הזדמנות לעשות כן. הפועל היוצא מכל האמור הוא שאני מקבל את התביעה במלואה.

התביעה, טענות הצדדים והשתלשלות העניינים התובעת, חברה העוסקת במכירה, התקנה ושירות לטלפונים סלולאריים, עותרת לחייב את הנתבע בסך 16,600 ₪ עבור שרותים שספקה לנתבע בהתאם להסכם שביניהם ושלא שולמו עד היום ופצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם .

לטענת התובעת, ביום 5.10.10 או בסמוך לכך, חתם הנתבע על הסכמי היתקשרות עם התובעת כלקוח עסקי, במסגרתם רכש ציוד ומכשירי טלפון סלולארי חדישים והתחייב לשלם עבור הציוד ועבור השמוש בשרותים באמצעות הציוד הנ"ל. כך רכש שני כרטיסי SIM בעלות 99 ₪ לכרטיס ומכשיר אייפון 4, בסך 5,007 ₪ והתחייב לפרוע רכישתו ב-36 תשלומים שוים ורצופים.

לטענת הנתבע, בימים שלאחר העסקה (5.10.10) כשהוברר לו שבתו נותרה ללא טלפון ואילו הקו שלו מנותק, פנה שוב ושוב לסוכן המכירות וזה נפגש איתו ביום 12.10.10, או אז התברר כי המכשיר שברשות בתו אינו תומך ברשת פלאפון והוא ביקש לבטל את העסקה.

הטענה לפיה הובטח מטען לרכב, נטענה בחצי פה, אין לה כל אסמכתא בהסכם ההיתקשרות ובחשבוניות שפרטו את הציוד שקבל הנתבע, והנתבע לא העלה כל טענה בעיניין זה, אלא לראשונה בכתב ההגנה בהליך זה. בשים לב לאמור, אני דוחה טענה זו המהוה טענה בעל פה כנגד מיסמך בכתב, וקובעת שלא הורם הנטל להוכיחה.

...

מנגד, דין התביעה שכנגד להדחות, שכן בהחלטתי לדחות את העתירה לאכיפת הפיצוי המוסכם יש משום הבעת עמדה בדבר עוגמת הנפש של הנתבע שיש לקחת בחשבון ושמתקזזת עם דרישת התובעת.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 5,717 ₪.

התביעה הנגדית נדחית ללא צו להוצאות.

סכום התביעה הועמד על סך 15,925 ₪ עיקר טענות התובע: בחודש ינואר 2011, בהיותו לקוח של חברת "סלקום", פנה אליו סוכן מכירות של הנתבעת, מר אלכס וקסמן (להלן: "אלכס").

מאחר שגם התבעת לא נענתה לפניותיו, נייד את מכשיריו לחברה סלולרית אחרת והגיש את התביעה דנן.

"אני מאוד רציתי להשאר, היה לי מסלול שהובטח לי, נאלצתי לעזוב אחרי תלאות של מספר פעמים שהגעתי לכל מיני סניפים...לא מיהרתי להתנייד לחברה אחרת. התניידתי כי הם הפרו הסכם. היה הסכם שנקבע, הסכם חוזי לכל דבר והם לא עמדו בו" [פר' עמ' 5, ש' 2-6] התובע הוסיף כי על אף ששבוע לאחר הניוד לנתבעת, קיבל הצעה טובה יותר מ"סלקום", בחר להשאר אצל הנתבעת: "הם אומרים שחזרתי לחברה שהייתי וזה לא נכון, למרות שפנו אליי שבוע לאחר שעשיתי את הניוד, אמרתי שאני מכבד את הזמן של הסוכן שהיה אצלי בבית. למרות שקבלתי הצעה יותר טובה מסלקום נשארתי עם פלאפון." וכן : "יכלו לכבד את ההסכם והייתי נשאר בחברה. לא עברתי למסלול טוב יותר ממה שהובטח לי בפלפון." [ פר' עמ' 5, ש' 7-8] עוד טען התובע שחבילות התיקשורת שסוכמו עם אלכס כמפורט בנספח א', קיימות אצל הנתבעת.

הדבר הזה קיים בחברה, בזמן שישבתי עם הסוכן, יש לי מכר שעובד בפלפון עצמם, הוא עימת איתו ודיבר איתו לגבי ההסכם הזה.

"...הוא תיקן 3 מכשירים מתוך ה-4 ששנים מהם היו עם תצוגות שבורות, אחד מהם עם בעיות במקשים, זה לא מכשירים חדשים, על מכשיר אחד הוא ביצע תביעת ביטוח, אבד לו המכשיר ולאחר מכן הוא מצא אותו וקיבל זכוי על 75% מהסכום ששילם. המכשירים האלה לא חדשים, לא שוים את ערכם כפי שנמכרו לו ואנחנו לא מקבלים מכשירים כאלה חזרה, אנחנו מקבלים בד"כ מכשירים שהם חדשים". [פר' עמ' 4, ש' 14-18] לטענת הנתבעת החוב על ציוד הקצה הנו סך 14,108 ₪, מתוכם שילם התובע 1,500 ₪.

...

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

אני קובע שהעסקה בין התובע לנתבעת בגין מכשירי הרט"ן נשוא התביעה מבוטלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 2,402 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפעול.