תביעת הפרת חוזה בגין תעודת אחריות לרכב מאזדה משומש

בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב שבבעלות התובעת, שהינה חברת השכרה, מסוג פיאט מ.ר. 8848024 (להלן: הפיאט), בתאונת דרכים מיום 4.8.02 עם רכב מסוג מאזדה מ.ר. 9329423 (להלן: הרכב), שבבעלות הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת), שהנה חברת ליסינג.

סעיפים דומים בחוזי השכרת רכב פורשו בפסיקה כמהווים חוזה לטובת צד ג', ובכך מקימים אחריות כלפי הרכב הנפגע.

ו. לנספח נאמר, כי "מובהר במפורש כי על הלקוח לשלם בעצמו את תעודת החובה של הרכב ולדאוג בכל עת לכיסוי ביטוחי מלא בין אם החברה משלמת את דמי הביטוח המקיף ובמקרה כזה תחייב את הלקוח בהוראת קבע ובין אם המשתמש, מכל סיבה, משלם בעצמו". הנתבעת נמנעה מהבאת עדויות מטעמה בעיניין טיב ההתקשרות בינה לבין הנתבע ובדבר השינוי הנטען מהסכם שכירות להסכם מכר בליסינג.

אינני סבורה שחובתו של בעל רכב חדש יחסית (הפיאט היה על הכביש שנתיים) שניפגע בתאונה, או של השמאי מטעמו, לכתת רגליו בין מגרשי החלפים המשומשים כדי למצוא חלפים משומשים להתקנה ברכבו.

שנית, הנתבעת ידעה אודות התאונה מדיווחו של הנתבע (בהתאם לסעיף 21 לחוזה השכירות, שהינו תנאי יסודי בחוזה ולא נטען כי הופר), ואילו רצתה לשלוח שמאי לבדיקת הפיאט, יכולה היתה לפנות אל התובעת בנדון.

...

המסקנה היא כי מלכתחילה היה מדובר מדובר בשכירות לתקופה ארוכה עם אופציה לרכישה בתום התקופה, נעשה שינוי כלשהוא בתנאי התשלום, ואולם החוזה לא שינה את מהותו כחוזה שכירות ובהתאם לכך גם התשלומים החודשיים המפורטים בנספח א' הוגדרו כדמי שכירות חודשיים.

לפיכך, ובהתאם לפסיקה שצוטטה לעיל, אני קובעת כי הוכחה חבות הנתבעת לנזקי התובעת.

לפיכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה בצרוף הוצאות המשפט (אגרות, הוצאות השמאי פרום כפי שנפסקו) וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ. ניתן היום כ"ט בכסלו, תשס"ז (20/12/2006) בהיעדר הצדדים.

לפניי תביעה כספית אשר הגישה התובעת נגד הנתבעים בשל ניהול משא ומתן בחוסר תום לב והטעייה עקב הצגת מצג שווא או אי גילוי עובדות, טרם כריתת הסכם לקניית רכב מסוג מזדה 3 מס' רישוי 7713057 (להלן:"הרכב").

עוד טוענת שי סחר רכב, כי טרם מכירת הרכב, הסתיר מר חכם ממנה ו/או ממוסך דוד, כי הרכב עבר תאונה קשה נוספת עובר לתאונה אשר בעטיה בקש למכור את הרכב, הסתרת מידע המהווה הפרת חובת הגילוי אשר נדרשה ממר חכם במסגרת חובת תום הלב בעת מו"מ ע"פ ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973(להלן:"חוק החוזים"), וכן מהוה הטעיה תוך הצגת מצג שוא כלפיה.

לחילופין טוענת שי סחר רכב, כי מוסך דוד אף הוא לא דיווח לה כי הרכב עבר תאונה ונגרמו לו נזקים קשים, בניגוד להוראות חוק מכירת רכב משומש.

עניין זה אושר בעדותו של שי אשר העיד, כי התמורה הועברה לידי גיל על מנת שיעביר אותה למר חכם וכן, כי העברת הבעלות ברכב הייתה ללא נוכחות מר חכם ובעזרת צילום תעודת זהות של מר חכם אשר ניתנה לו מגיל.

משלא עשה כן ולא גילה את העובדות שהיה צריך לגלותן, שי הוטעה לחשוב כי הוא רוכש עבור שי סחר רכב, רכב עם טיב ערך ותכונות אחרים מזה שקיבל והתקשר בחוזה עקב ההטעיה.

סבורני, כי במסגרת האיזונים בין חוסר תום ליבו של המוכר לבין האחריות אשר מוטלת על הקונה עצמו בעיקר שעה שמדובר באדם אשר עוסק בקנייה ומכירה כבדרך עיסוקו, ליתן פיצויי הסתמכות בלבד על הרווח אשר היה צפוי להתקבל ממכירת הרכב ע"י שי סחר רכב מבלי להביא בחשבון את התיקונים אשר בוצעו על ידי שי סחר רכב לפני מכירתו.

...

מנגד טוען מר חכם, כי דין התביעה להמחק משמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית אשר אינה מגלה כל נזק.

זהות הצדדים לאחר עיון בכלל הראיות שהובאו בפניי ושמיעת עדויות הצדדים שוכנעתי, כי ההסכם למכירת הרכב נעשה בין מר חכם לבין שי סחר רכב כשגיל,מנהל מוסך דוד, שימש רק כמתווך בין הצדדים לבצוע העסקה, תוך רצון לעזור לצדדים ומבלי שקבל תמורה עבור שירותיו, ואפרט: אין חולק בין הצדדים, כי גיל ניסה לעזור לצדדים מתוך הכרות עמם ועל כן פנה לשי אשר בעיסוקו הינו סוחר כלי רכב לאחר תאונות והציע לו לקנות את רכבו של מר חכם.

סבורני, כי במסגרת האיזונים בין חוסר תום ליבו של המוכר לבין האחריות אשר מוטלת על הקונה עצמו בעיקר שעה שמדובר באדם אשר עוסק בקנייה ומכירה כבדרך עסוקו, ליתן פצויי הסתמכות בלבד על הרווח אשר היה צפוי להיתקבל ממכירת הרכב ע"י שי סחר רכב מבלי להביא בחשבון את התיקונים אשר בוצעו על ידי שי סחר רכב לפני מכירתו.

סוף דבר 1.

התביעה נגד הנתבע 2, נדחית.

<#6#> גזר דין ביום 29/05/22 הורשע הנאשם, במסגרת הסדר טיעון, שאינו כולל הסכמה לעניין העונש, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום – עבירות בנשק בצוותא, עבירה לפי סע' 144(ב) רישא וסיפא + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להן: "החוק"), ירי מנשק חם בצוותא, עבירה לפי סע' 340א(ב)(1) ו-(2) + 29 לחוק, שינוי זהות של רכב בצוותא, עבירה לפי סע' 314ט + 29 לחוק, הסתייעות ברכב לבצוע פשע בצוותא, עבירה לפי סע' 43 לפקודת התעבורה + 29 לחוק, שבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סע' 244 לחוק והפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סע' 287(א) לחוק.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי התביעה תעתור להטלת עונש ראוי של 62 חודשי מאסר בנכוי ימי מעצרו של הנאשם בגין תיק זה, מיום 24/10/21 ועד יום 06/01/22, וכן לענישה נלווית, מאסר מותנה, קנס ופצוי לשק"ד ביהמ"ש, ואילו ההגנה תטען באופן חופשי לעונש, לרבות סוגיית ניכוי ימי המעצר של הנאשם בתיק זה. עובדות כתב האישום: אישום ראשון: ג'מאל חכרוש (להלן: "המתלונן") משרת במשטרת ישראל בדרגת ניצב ומתגורר בכפר כנא, מקום מגוריו של הנאשם.

מוחמד ניווט למיקום ששלח אליו הנאשם והגיע ליער, כשהוא נוהג ברכבו מסוג מאזדה ל"ז 67643102 (להלן: "הרכב").

כמו כן, העידו אשת הנאשם, נמארק חטיב, ועו"ד חסן חטיב, קרוב מישפחה של הנאשם, אשר בעיניינו הוגשו מסמכים המעידים על תפקידיו המקצועיים – כתב מינוי לסגן יו"ר פורום נזיקין, רישיון נוטריון, תעודת הוקרה מטעם לישכת עוה"ד והסמכה כמאמן לשני מתמחים.

עוד נתתי דעתי לעובדה שלאחר הארוע נחתם בין אביו של הנאשם לבין המתלונן הסכם "סולחה", במסגרתו הצהירו הצדדים כי השלימו ביניהם וסלחו אחד לשני על הארוע וכי יחסי החברות, הקרבה והשכנות הטובה ביניהם חזרו לתקנם.

עם זאת, נפסק כי: "הסולחה אינה חזות הכול, לא בשלב הענישה... ולא בשלב המעצר..." (בש"פ 1925/22 מדינת ישראל נ' פלוני, סע' 7 (מיום 22/03/22)) עוד ראו, "אין חולק כי אקט הסולחה מקדם את השכנת השלום בין הנאשם לבין קורבנו וכי הוא מלמד על נטילת אחריות מצד הראשון תוך פיצויו של האחרון. אולם הסולחה, הנערכת במסגרות פרטיות, אינה יכולה לשמש תחליף לענישה על-פי חוק בידיהן של רשויות האכיפה." ע"פ 6340/11 איאד זחיאקה נ' מדינת ישראל סע' 11 (16.02.2012)‏‏ לפיכך, אין בטענת הנאשם בדבר ה"סולחה", בנסיבות העניין, כדי להוביל להקלה משמעותית בעונשו.

...

לאחר ששקלתי את האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירה שביצע הנאשם נע בין 48 לבין 66 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 58 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בתיק זה, מיום 24/10/21 ועד ליום 06/01/22.

אף לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הנאשם ולנכות מתקופת עונש המאסר שהוטל עליו את מלוא ימי מעצרו עד היום, שכן, על הניכוי להצטמצם למעצר בקשר להליך זה בלבד, קרי מיום 24/10/21 ועד ליום 06/01/22, ואילו מיום 06/01/22 (היום בו ניתן גזה"ד בתיק ת"פ 30032-10-19) ועד היום נתון המערער במאסר בגין התיק האחר ואין מקום לניכוי כפול.

לפניי תביעה כספית אשר הגישה התובעת נגד הנתבעים בשל ניהול משא ומתן בחוסר תום לב והטעייה עקב הצגת מצג שוא או אי גילוי עובדות , טרם כריתת הסכם לקניית רכב מסוג מאזדה 3 מס' רשוי 7713057 (להלן:"הרכב").

עוד טוענת שי סחר רכב, כי טרם מכירת הרכב, הסתיר מר חכם ממנה ו/או ממוסך דוד , כי הרכב עבר תאונה קשה נוספת עובר לתאונה אשר בעטיה בקש למכור את הרכב, הסתרת מידע המהוה הפרת חובת הגילוי אשר נדרשה ממר חכם במסגרת חובת תום הלב בעת מו"מ ע"פ ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973(להלן:"חוק החוזים") , וכן מהווה הטעה תוך הצגת מצג שוא כלפיה.

לחילופין טוענת שי סחר רכב, כי מוסך דוד אף הוא לא דיווח לה כי הרכב עבר תאונה ונגרמו לו נזקים קשים, בנגוד להוראות חוק מכירת רכב משומש.

עניין זה אושר בעדותו של שי אשר העיד, כי התמורה הועברה לידי גיל על מנת שיעביר אותה למר חכם וכן, כי העברת הבעלות ברכב הייתה ללא נוכחות מר חכם ובעזרת צלום תעודת זהות של מר חכם אשר ניתנה לו מגיל.

משלא עשה כן ולא גילה את העובדות שהיה צריך לגלותן, שי הוטעה לחשוב כי הוא רוכש עבור שי סחר רכב, רכב עם טיב ערך ותכונות אחרים מזה שקיבל והתקשר בחוזה עקב ההטעיה.

סבורני, כי במסגרת האיזונים בין חוסר תום ליבו של המוכר לבין האחריות אשר מוטלת על הקונה עצמו בעיקר שעה שמדובר באדם אשר עוסק בקנייה ומכירה כבדרך עסוקו , ליתן פצויי הסתמכות בלבד על הרווח אשר היה צפוי להיתקבל ממכירת הרכב ע"י שי סחר רכב מבלי להביא בחשבון את התיקונים אשר בוצעו על ידי שי סחר רכב לפני מכירתו.

...

מנגד טוען מר חכם, כי דין התביעה להימחק משמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית אשר אינה מגלה כל נזק.

זהות הצדדים לאחר עיון בכלל הראיות שהובאו בפניי ושמיעת עדויות הצדדים שוכנעתי, כי ההסכם למכירת הרכב נעשה בין מר חכם לבין שי סחר רכב כשגיל ,מנהל מוסך דוד, שימש רק כמתווך בין הצדדים לביצוע העסקה , תוך רצון לעזור לצדדים ומבלי שקבל תמורה עבור שירותיו, ואפרט: אין חולק בין הצדדים, כי גיל ניסה לעזור לצדדים מתוך היכרות עימם ועל כן פנה לשי אשר בעיסוקו הינו סוחר כלי רכב לאחר תאונות והציע לו לקנות את רכבו של מר חכם.

סבורני, כי במסגרת האיזונים בין חוסר תום ליבו של המוכר לבין האחריות אשר מוטלת על הקונה עצמו בעיקר שעה שמדובר באדם אשר עוסק בקנייה ומכירה כבדרך עיסוקו , ליתן פיצויי הסתמכות בלבד על הרווח אשר היה צפוי להתקבל ממכירת הרכב ע"י שי סחר רכב מבלי להביא בחשבון את התיקונים אשר בוצעו על ידי שי סחר רכב לפני מכירתו.

סוף דבר הנתבע 1, מר חכם ישלם לתובעת סך של 6,400 ₪ בצירוף מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, כמו כן, יישא הנתבע 1 בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,800 ₪ בנוסף להוצאות העדים שאינם בעלי דין מטעם התובעת מר לייב בסכום של 400 ₪ וכן לשמאי יעקב בסך של 700 ₪ - סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבע 2 , נדחית.

עניינה של תביעה זו הוא בהפרת הסכם טרייד אין למכירת רכב, ולתשלום פיצויים בגין ההפרה וכן בגין רשלנות הנתבעים שהעבירו את הבעלות ברכב תוך רמייה ומעשה הונאה.

התובעת הנה בעלת רכב מסוג מאזדה שנת יצור 2015 (להלן: "הרכב"), היתקשרה בהסכם מיום 23.02.20 עם הנתבעת 1 למכירה הרכב הנ"ל ולרכישת רכב אחר מסוג טויוטה שנת ייצור 2019 במקומו (ההסכם הנ"ל ייקרא להלן: "ההסכם").

הנתבע 3 טוען כי הוא בעלים ומנהל של מיגרש רכבים בבת ים, רכש את הרכב מאת הנתבעת 1 ושילם תמורתו סך של 60,000 ₪ וזאת לאחר שהוצג לו ייפויי כוח חתום על ידי התובעת מיום 23.02.20, תעודת זהות מקורית שלה, וכן ההסכם שנערך עמה למכירת הרכב.

ההסכם בגין העסקה נחתם בביתה של התובעת בנוכחות הנתבעים 1 ו- 2 ואף צורף לו מיסמך שנערך ונכתב בכתב ידה של התובעת לפיו היא מייפה את כוחה של הנתבעת 1 למכור את הרכב "לכל המעוניין ברכב" (עמ' 5, ש' 34-35).

צר לי כי התובעת נפלה קורבן של הנתבעים 1 ו- 2 אשר לא קיימו את חלקם בעיסקה ולא העבירו לידיה רכב טויוטה כפי שהתחייבו בהסכם, אולם מכאן ועד להטיל אחריות על אחרים בקנוניה הדרך היא ארוכה.

...

אינני מקבל את טענת התובעת שהיא לא מסרה את תעודת הזהות שלה לצורך השלמת העסקה לגבי רכבה.

לסיכום לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו מטעם הצדדים, שמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, נחה דעתי כי הנתבעים 3- 5 לא היו חלק מקנוניה כנגד התובעת כטענתה ולא מצאתי כי היא הצליחה להוכיח את התביעה כנגדם.

התובעת תשלם לנתבעים 3 ו- 5 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 2,340 ₪, ולנתבעת 4 את ההוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,510 ₪.