להמחשת האבחנה האמורה: בית המשפט לא יתערב בקביעת הקריטריונים לקבלתו של תלמיד למגמה מסוימת או לתואר מסוים, אולם משקריטריונים אלה נקבעו, וככל שהמדובר בקריטריונים אובייקטיביים (ממוצע משוקלל של ציוני הבגרות, ציון פסיכומטרי וכו'), בית המשפט רשאי לידון בתביעתו של מי שעמד באותם קריטריונים ולא היתקבל לאותה מגמה, בטענה של אפליה אסורה וכדו'.
זהו גם המצע להתערבותו של בית המשפט בתביעתו של תלמיד הטוען כי המוסד הפר את הכללים שקבע בעצמו בתקנון.
סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה שנזכר לעיל לא נדון בפסיקה בהקשר לתביעות שבין מוסד לתלמידו, ועניינו בעיקר ביחסים שבין המוסד לבין מוסדות השילטון, אולם ככל שהוא נוגע גם ליחסים שבין מוסד לתלמידו, הרי שהכללים שנקבעו לעיל, בעיקר בהקשר לסעיף 33 לחוק החוזים, יפים גם לגביו.
בגין רשומו החוזר לקורס יעמדו לרשות הסטודנט שני מועדי הבחינה הרגילים של הקורס, מועד א' ומועד ב'.
אוסיף עוד, כי אי יידוע המבקשת בדבר החובה להצליח גם בקורסים של סמסטר ב' אינו פגם טכני או פרוצדוראלי בלבד, אלא פגם מהותי, שכן תלמיד, היודע שתנאי להמשך לימודיו הוא הצלחה בקורסים מסוימים יעשה מאמץ יתר להצליח בהם, כפי שהעידה המבקשת (סעיף 10 לתצהירה):
"לו הייתי יודעת על היותי בתכנית מבחן גם בסמסטר ב' הייתי עוזבת את עבודתי ונעזרת במורים פרטיים ובכל עזרה אפשרית אחרת כדי לעבור את הקורסים בהצלחה".
לאור הצלחתה של המבקשת עד כה להתגבר על כל המכשולים שניצבו בפניה, אינני מוצא סיבה לפקפק בהצהרה זו.
תוצאה
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.
...
לדבריה (סעיף 5 לתצהירה), המכתב הנזכר לא התקבל בכתובת זו, "בוודאות", וכן הוסיפה:
"לו היה מתקבל מכתב אני הייתי יודעת אודות תוכנו והייתי מודיעה זאת לשירן, שכן מדובר במכתב עם תוצאה קיצונית ודרמטית של הפסקת לימודים במקרה של כישלון באחד הקורסים".
אני סבור שהמשיבה לא הוכיחה, שהודיעה למבקשת על כל פרטי תכנית המבחן, כולל החובה לעבור בהצלחה את הקורסים של סמסטר ב'.
מסקנות
כיוון שהמשיבה לא הוכיחה, כי נמסר למבקשת – אם בעל פה ואם בכתב – שעליה לעבור בהצלחה גם את הקורסים של סמסטר ב' כתנאי להמשך לימודיה, הרי שהמסקנה היא, שהמבקשת לא ידעה על כך.
הפסקת הלימודים מתאפשרת, על פי התקנון, לאחר שהתלמיד לא עמד בתנאי המבחן שנמסרו לו.
כיוון שלא נמסר למבקשת על חובתה לעבור בהצלחה את הקורסים של סמסטר ב', ולאחר שהיא עברה בהצלחה את הקורסים של סמסטר א', הרי שהמשיבה לא הייתה זכאית להפסיק את לימודיה של המבקשת, מהטעם שהיא לא עמדה בתנאי המבחן.
אוסיף עוד, כי אי יידוע המבקשת בדבר החובה להצליח גם בקורסים של סמסטר ב' אינו פגם טכני או פרוצדורלי בלבד, אלא פגם מהותי, שכן תלמיד, היודע שתנאי להמשך לימודיו הוא הצלחה בקורסים מסוימים יעשה מאמץ יתר להצליח בהם, כפי שהעידה המבקשת (סעיף 10 לתצהירה):
"לו הייתי יודעת על היותי בתכנית מבחן גם בסמסטר ב' הייתי עוזבת את עבודתי ונעזרת במורים פרטיים ובכל עזרה אפשרית אחרת כדי לעבור את הקורסים בהצלחה".
לאור הצלחתה של המבקשת עד כה להתגבר על כל המכשולים שניצבו בפניה, אינני מוצא סיבה לפקפק בהצהרה זו.
תוצאה
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.
