תביעת הפרת חוזה בגין הזמנת מוצר מאמזון

המבקש תבע סעדים כספיים (תשלומים ששולמו בגין חוזה ההשכרה שלא יצא אל הפועל, הוצאות עודפות, נזק לא ממוני) וכן צוים (ביטול תנאים מקפחים, מתן גילוי נאות והבלטת הוראות).

לעומת זאת, בעיניין ת.א. (מחוזי ת"א) 30008-10-13 פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' Amazon.com Inc (19.3.15) דובר בתביעה שנגעה להפרת קניין רוחני של התובעת על ידי משווקים שונים.

אדרבה, ספק האם דוקא ישראלים ישתמשו בפלטפורמה של אמזון כדי לרכוש מוצרים של התובעת, חברה ישראלית.

         הקבוצות שהוגדרו בתובענה הן:             "קבוצה ראשונה: כל ציבור הלקוחות הישראליים שהתקשרו בהסכם להשכרת רכב, באמצעות המשיבה, ואשר למרות ששלמו את מלוא דמי השכרת הרכב מראש, לא קיבלו את הרכב השכור המוזמן או רחב חלופי מתאים מחברת ההשכרה, עקב אי הגעה לאיסוף הרכב בשעה הנקובה בהזמנה;

לבסוף, גם מבחינת השיקולים הציבוריים, שעה שמדובר באתר הפונה לצרכן הישראלי, ובטענות להפרת הסכם שנכרת בישראל, לפי הנטען, או קיומו בחוסר תום לב, וכן טענות ביחס לתניות המהוות תניות מקפחות לפי חוק החוזים האחידים, קיים אינטרס לפורום הישראלי לידון בתובענה (ר' להשוואה עניין ארבל, סע' 20 לפסק הדין שם נקבע קיומו של אינטרס לפורום הישראלי בקשר לתביעת ניזקי גוף עקב תאונה שארעה בחוץ לארץ).

...

יישום קריטריונים אלו לענייננו מוביל למסקנה שיש לראות בפרסום באתר כ"מעשה או מחדל" שהתקיימו בישראל: ראשית, המשיבה היא המפרסמת, והטענות מופנות ביחס לעצם הפרסום, תוכנו וההתקשרות מול המשיבה עצמה.

  לסיכום סוגיה זו, אף כאן לא היה מקום לכך שהמשיבה "תהפוך את היוצרות" (ר' עניין אשבורן) ותקיים דיון בסוגיות הנכבדות הנוגעות לאישור התובענה כייצוגית – בשלב זה. פורום לא נאות שאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות כוללת שלושה מבחנים עיקריים: מבחן "מירב הזיקות", מבחן ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ומבחן השיקולים הציבוריים, והעיקרי שבהם: מהו הפורום שיש לו עניין אמתי לדון בתובענה (עניין נירימליק, סע' 10 לפסק הדין).

סיכום הבקשה לביטול היתר המצאה – נדחית.

הצדדים התקשרו ביניהם יחד עם שותף נוסף (להלן: "השותף הנוסף") על מנת להשיק מוצר מסוג צעצוע עץ לפעוטות באמזון, ובמסגרת התקשרותם הסכימו לקניית 3,000 יחידות מספק (1,000 יחידות בעבור כל שותף).

ביום 6.9.19 בוצע הליך בקרת איכות למוצר בו התגלו פגמים מהותיים, ובעקבות כך, הציעה הנתבעת לפעול אל מול הספק בבטול ההזמנה, אך התובע סרב לכך.

ראו לעניין זה דבר בית המשפט העליון בע"א 8232/09 פולורון סיסטם ישראל בע"מ נ' תיווך משכן נכסים בע"מ: " על בית המשפט להשתכנע כי הפרת ההסכמים על-ידי פולורון הסבה למשיבים נזק אשר בגינו הם זכאים לפצוי שתבעו. זאת משום שעצם הפרתו של ההסכם אין די בה כדי להצדיק את פסיקתו של פיצוי כזה" במקרה דנן, אין חולק כי הנתבעת נשאה רווחים ממכירת המוצרים, ואף היא טענה במסגרת הסכומים שהוגשו מטעמה כי "עשתה מהלימון לימונדה". לאור האמור לעיל, אף אם היו עלולים להגרם לה נזקים כאלו והאחרים כתוצאה ממעשיו של התובע, בפועל, לא מצאתי כי הנתבעת העמידה בפני בית המשפט תשתית ראייתית המוכיחה את שיעור הנזק שלטענתה נגרם לה כתוצאה מההפרה, ועל כן לא קמה לנתבעת זכות לפיצויים בגין הנזק הנטען.

...

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, קראתי את טענות הצדדים בכתב ושמעתי את חקירותיהם, הגעתי למסקנה, שהתובע לא הוכיח טענותיו, כי הנתבעת הפרה את הסכמות השותפים.

בנסיבות אלה, שוכנעתי, כי הנתבעת מילאה את חלקה בשותפות וכי לא הפרה את התחייבויותיה וכי ככל שהדבר נוגע לנתבעת, התובע לא היה זכאי להפסיק את ביצוע התחייבויותיו על פי ההסכמות הבסיסיות כפי שעשה, באופן חד-צדדי, ואופן התנהלותו מהווה הפרה של ההסכמות בין הצדדים, ועל כן יש לדחות את התביעה שהוגשה על ידי התובע ולקבל את טענות הנתבעת.

בסיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה הן את התביעה העקרית והן את התביעה שכנגד, ומכיוון ששתי התביעות שבפניי נדחו מצאתי כי אין מקום לעשיית צו להוצאות.

עילות התביעה מכוחן הוגשה התביעה הן עילות מן המשפט הישראלי – הטעה והשפעה בלתי הוגנת בנגוד לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981; רשלנות והפרת חובה חקוקה בנגוד לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת חוזה בנגוד לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; ועשיית עושר ולא במשפט המנוגדת לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

לא התבקש, וממילא לא ניתן, היתר המצאה מכוח תקנה 500(7א), המאפשרת המצאה במקרה בו "התובענה מבוססת על נזק שניגרם לתובע בישראל ממוצר, משירות או מהיתנהגות של הנתבע, ובילבד שהנתבע יכול היה לצפות שהנזק ייגרם בישראל וכן שהנתבע, או אדם קשור לו, עוסק בסחר בין-לאומי או במתן שירותים בין-לאומיים בהקף משמעותי", ונותנת מענה לעיסקאות צרכניות במרשתת (רע"א 9463/17 Hotels נ' סיליס (16/1/2019)).

אצל המבקשת בררת המחדל לשילוח הוגדרה לארה"ב ולא לישראל, ולכן הוצגו לה עלויות שילוח לארה"ב. לא הייתה כל הטעה שכן בהצעות שצירפה לתביעה נכתב המפורש – "שלוח ל-Unites States". בהמשך ההזמנה, כשהזינה כתובת בישראל, עודכנו העלויות בהתאם דבר שהוצג למבקשת במחיר הסופי.

...

המסקנה מכל אלו היא כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי תנית ברירת הדין בחוזה בינה לבין המשיבה היא תניה מקפחת.

בנסיבות אלו, ובהעדרה של עילת תביעה יש לקבל את הבקשה ולבטל את היתר ההמצאה כבר עתה.

סוף דבר בהסכם שבין המבקשת והמשיבה קיימת תניית ברירת דין המפנה לדין הונג קונג.

" בעיניין ת.א. (מחוזי ת"א) 32391-01-17 Amazon.com Inc ואח' נ' אוטוטו דיזיין בע"מ (4.10.18) גם דובר בתביעה שנגעה למכירת מוצרים מזויפים המפרים את קניינן הרוחני של התובעות, באמצעות הפלטפורמה של אמזון.

השני, התובענה הוגשה כהלכה כלפי בעל דין אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה; פרשנות התנאי השני היא, שהתובענה עומדת בכל הדרישות הפורמאליות והפרוצדורליות הכלולות בתקנות סדר הדין האזרחי, ובנוסף, אינה משוללת יסוד על פניה, לגופו של עניין (רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר. בע"מ (19.7.09) – סע' 33, רע"א 2752/03 Metallurgique de Gerzat S.A. נ' וילנסקי, פ"ד נז (6) 145, 150 (2003) (להלן: עניין וילנסקי)).

סעיף 2 לחוק, הקובע את תחולתו, אינו מבחין בין חברות בינלאומיות, חברות פרטיות, חברות "גדולות" או חברות "קטנות". כל ספק שהכין חוזה שנוסחו נקבע מראש, כדי שתנאיו ישמשו לצורך חוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם, נתפס בתחולת החוק.

לבסוף, גם מבחינת השיקולים הציבוריים, שעה שמדובר באתר הפונה לצרכן הישראלי, ובטענות להפרת הסכם שנכרת בישראל, או להטעיה בפירסום שבוצע בישראל כלפי צרכן ישראלי, קיים אינטרס לפורום הישראלי לידון בתובענה (ר' להשוואה עניין ארבל, סע' 20 לפסק הדין שם נקבע קיומו של אינטרס לפורום הישראלי בקשר לתביעת ניזקי גוף עקב תאונה שארעה בחוץ לארץ).

...

בסופו של דבר, טענותיה של המשיבה אינן מתמודדות עם העיקר.

אני דוחה את טענות המשיבה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, בקשת המשיבה לביטול היתר המצאה לחו"ל – נדחית.

העבודות נשוא תובענה זו בוצעו תחת תיכתובות דואר אלקטרוני של הצדדים והסכמים כתובים, אך לא חתומים, שהועברו בין עורכי הדין של הצדדים ועל פי הסכמות הצדדים בע"פ ובאמצעות מענה ואישור הצדדים להתכתבויות דוא"ל. בתחילת ינואר 2019 פנה ערן אל יוסי מאדרבה לאור הכרות אישית ובהיותו לקוח של אדרבא במיזם jetsurf במטרה לבחון אפשרות לממש באמצעותה את הפיתוח הנידרש למיזם e-commerce (מסחר אלקטרוני ובצוע עיסקאות באופן אלקטרוני באמצעות תיקשורת מחשבים ברשת האנטרנט), בתחום המוצרים לבעלי חיים שייקרא: "pet the pet"" (להלן: "הפרוייקט").

יתר על כן, הוכח כי הטכנולוגיה של התובעת לא פעלה ליצירת תעבורה באתר, זאת ועוד לא הוכח כי הייתה הסכמה בין הצדדים לעניין הגדלת שיעור האחוזים מעבר ל-5% (למעט בעיניין התעבורה ברשת, דבר שלא יצא לפועל), בעיניין זה (הדרישה ל-15%) המו"מ לא הבשיל לכדי הסכם ולפיכך אין כל יסוד לתביעת התובעת ל- 15% מהפרוייקט.

הקף וסוג העבודה שהוזמנה דומה כי טענת הנתבע לפיה התובעת הפרה את ההסכם ונהגה ברשלנות נולדה רק בשלב מאוחר, לאחר שהגיע המועד לתשלום הנדחה של התמורה.

במייל ששלח הנתבע ליוסי ביום 2.12.19 (נספח 147 לתצהיר התביעה וההגנה שכנגד) נכתב בין היתר: "הבעיות העיקריות שיצאו זה שכל היתרונות שרצינו לבנות את המערכת הזאת על ביג קומרס לא באות לידי ביטוי כמו התממשקות לגוגל לאמזון, פייסבוק אינסטגראם וכולי שזאת הסיבה העיקרית לבדיקה במערכת זאת... בגלל חוסר תיכנון נכון... ברגע שזה ניגמר נוצר מצב שאני משלם סכומים גבוהים כדי לפצות על חוסר הידע והנסיון של הצוות...(למשל החל מהשבוע שהאתר באוויר אני מסכים לחלוטין שעל הצוות שאני רוצה להשאיר אני צריך לשלם. שאתה הצגת מוצר שעובד גם אם לא הכי טוב אבל שזה משהו שאפשר להתחיל לעבוד...". יחד עם זאת, אין מדובר בתקלות או בליקויים שלא היה ניתן לתקן.

כפי שפירטתי בפסק הדין ביחס לתביעה העיקרית, התובעת זכאית למלוא שכר עבור עבודתה ותכנון ובניית האתר, כאשר כפועל יוצא מכך הנתבע אינו זכאי להשבת הסכום ששילם ע"ח. עוד הגעתי למסקנה כי התובעת לא הפרה את ההסכם עם הנתבע והיא תיכננה אתר לבקשתו, וזאת חרף אי ההבנה באשר לסוג האתר, שנבעה מהיעדר הגדרה והסכמה מפורטים ומדוייקים בין הצדדים בתחילת הדרך.

...

התביעה העיקרית אני מחייב את הנתבע כדלקמן: לשלם לתובעת סך 150,344 ₪ ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בגין התביעה שכנגד (בנוסף לשכ"ט שנפסק בגין התביעה העיקרית) בסך 30,000 ₪.