תביעת הפרת הסכם פתיחת חנויות סלולר

כללי וטענות הצדדים זו תביעה כספית ע"ס 2,027,298 ₪ שיסודה בטענות להפרת הסכם שכירות בקשר לשתי חנויות במיתחם ה"מייז", שבסינמה סיטי גלילות, שבבעלות הנתבעת.

התובעת 2, רשת ארצית לממכר אבזרי סלולר בשם "SMART", שכרה אף היא חנות במיתחם, שפעלה בכניסה למיתחם (להלן: "גלילי") הנתבעת הנה בעלים בלתי רשום של חלקה 36 בגוש 6603, והחוכרת הבלתי רשומה של חלק מחלקה 6 בגוש 6603 הידוע כחלקהC , על המקרקעין קיים ביניין הידוע בשם "רב מכר" הכולל את מיתחם "הסינמה סיטי". ביום 4.10.11, נחתם בין הנתבעת לבין התובע 1 הסכם שכירות, להפעלת חנות במיתחם, למטרת מכירת תכשיטי זהב.

הוכח כי עובדי הנתבעת הציגו לתובעים מצגי שוא כוזבים בנוגע לפתיחת המייז, ועדות התובעים בעיניין לא נסתרה, צוין כי לימור יצאה מגדרה לשכנע את התובעים לחתום על הסכמי השכירות, שבחה והיללה את המיתחם החדש שקום, ואף הציגה בפני התובע 1 תשריט, לגביו ציינה כי הנו חתום ומאושר בידי הנהלת הנתבעת, ובו מופיעים תנאי השכירות של חנויות שלכאורה כבר הושכרו במקום, וע"מ שהתובעים ירגישו נח עם שכ"ד המופקע שנדרשו לשלם.

...

נטען, כי התובע 1 לא מימש את האופציה, משום שהגיע למסקנה כי עסקת השכירות אינה כדאית כלכלית עבורו , ולא נוכח התנהלותה המפרה של הנתבעת.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון, הביקור במקום, וסיכומי הפרקליטים אני מחליט כדלקמן: פסיקה מפורטת מהיום שניתנה בתיק 48036-12-13, נצבא נ' ניו יורק סאן גלאסס בע"מ, ואח', תביעה ותביעה שכנגד, תחול ותהיה מחייבת גם בתיק כאן, ושעניינו חנויות באותו מתחם שבמחלוקת.

ביום 11.10.11 נחתם בין התובעת 2 לנתבעת, הסכם שכירות להפעלת חנות לאביזרים וטלפונים סלולריים, החזקה נימסרה ב 15.11.11 .

היתייחסות נוספת בסעיף 8 לאותו מוצג , שם נידרשת הפחתה מיידית של דמי השכירות החודשיים , מ 26,000 ₪ ל: "לא יותר מ 15,000 ₪ , שזהו גם שכר דירה מאד מאד גבוה". היתייחסות נוספת בפניה מאוחרת יותר למר פריאל אטיאס, ובהמשך למימוש הזכות הנתנת לביטול ההסכם, ושם התובע טוען לשכר, שהופחת והוסכם לסך 13,500 ₪ לחודש, ועוד דמי ניהול ומע"מ , ביחד עם עוד תניות נוספות , שהרלוונטית לכאן היא דרישה לפתוח את החנות לחזית, כלומר לשדרה המרכזית הוותיקה.

מעבר לכך, תובע 2 השקיע כספים בהקמת החנות במיתחם , וסביר להניח כי למרות זכותו לצאת בתום שנתיים בשל סיום ההסכם, ועקב הפרת המצג, העדיף משיקולים עיסקיים-כלכליים להמשיך להפעיל את החנות, על מנת להקטין ניזקי השקעתו במקום, ו/או בהיעדר חלופה אחרת.

...

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 סך 143,055 ₪ + מע"מ, בצירוף הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.12 ( אמצע תקופת השכירות) ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2 סך 495,432 ₪ + מע"מ, בצירוף הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.14 ( אמצע תקופת השכירות) ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מן התובעים, הוצאות משפט, אגרה 2.5% מן הסכום שנפסק לכל אחד מן התובעים , בסעיף 1 ו- 2 לעיל, וכן לשלם לכל אחד מן התובעים את התשלום ששולם על ידו לשמאי מר אייל טיליוף, ובצירוף הצמדה וריבית כחוק , מיום התשלום ועד לתשלום בפועל , וזאת לפי קבלות שיוצגו בעניין, וכן מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מן התובעים שכ"ט עו"ד בגין הפסיקה החלקית והפסיקה כאן, ובסך 20% (הכולל מע"מ) ממה שנפסק, לכל אחד מן התובעים , בסעיף 1 ו- 2 לעיל, ובצירוף הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל .

בהסכם נקבע כי אחוז חלוקת הרווחים יועמד על 40% לאביטל ו-60% למאיו, כי אביטל תשקיע הון עצמי התחלתי בסך של 30,000 ₪ לצורך שפוץ הסניף - שלא יוחזר לה, ככל שתדרש השקעה כספית נוספת, זו תושקע על-ידי הצדדים לפי יחסיהם בחלוקת הרווחים; כי הסניף יעבוד כיחידה עסקית עצמאית ונפרדת; כי אביטל תפתח תיק עוסק מורשה וייפתח חשבון בנק משותף ע"ש מאיו כאשר אביטל תהיה מורשית חתימה בו; כי בתוך 3 חודשים ממועד החתימה על ההסכם יערכו הצדדים ביטוח מנהלים ויקבלו טלפונים סלולריים.

התביעה שכנגד לעומתה, טוענת מאיו כי החל מחודש נובמבר 2008 החלה היתדרדרות דראסטית במכירות הסניף, ואז הוברר כי אביטל מפרה את ההסכם: אביטל החלה להיעדר מהחנות ובתוך כך עלה שכרה של עובדת נוספת שנשכרה על ידה מנת שתעבוד במקומה; אביטל סירבה להזרים הון נוסף לשותפות לצורך תשלום משכורות; אביטל לא פתחה תיק עוסק מורשה ולא הנפיקה חשבונית מס כנגד התשלומים החודשיים בסך 4,000 ₪ שהעבירה לה מאיו מדי חודש כחלק ממשכורתה; אביטל הפרה את חובתה לעבוד בסניף כמוכרת אף ששולמה לה משכורת בגין כך; העסיקה מוכרת נוספת בחנות בהקף הגדול פי 4 מהמוסכם; אביטל שילמה למוכרת הנוספת את שכרה בצ'קים של החנות ובלא שדיווחה על כך למאיו ואף בלא שהנפיקה לעובדת הנוספת תלושי שכר; אביטל מנעה רישום לקוחות חדשים במחשב; אביטל מחקה שמות של לקוחות קבועים; ניצלה מידע פנים וסודות מסחריים וכו' מאיו תמכה טענותיה החשבונאיות בחוות דעתו של רו"ח פיליבה שלומי, אשר קבע, לאחר ניתוח נתוני השותפות, כי ההפסד המצטבר של הסניף בתקופה הרלבנטית עמד על 90,369 ₪.

...

אף שחוות דעתו של המומחה מקובלת עלי ואני מקבלת את ממצאיה, לא אפטור עצמי מהתייחסות לטענות המרכזיות שהועלו ע"י בעלי הדין בקשר אליה.

כן ראיתי לדחות את עתירות מאיו לפיצוי בגין "הפסדים עסקיים" כתוצאה מהתנהלותה של אביטל; לפיצוי הפסד בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו לעובדים ובגין "החזר רווחים" שאביטל קיבלה ולא הגיעו לה. נושא הרווח וההפסד של השותפות נבחן על-ידי המומחה בכללותו במסגרת חוות דעתו בה הגיע למסקנה כי לחובת אביטל יתרה שלילית בסך של 29,442.82 ₪.

אף לא התעלמתי מהסכמות חשבונאיות כלשהן אליהן הגיעו המומחים מטעם שני הצדדים, אלא שאני מקבלת את עמדת המומחה לפיה אינו קשור להסכמות אלו וכי מסקנותיו אמורות להיגזר מהחומר החשבונאי ומחוקי המיסוי.

התוצאה התביעה העיקרית נדחית.

לטענת המבקשת ההודעות האמורות מהוות "דבר פירסומת" אסור וכן מהוות פגיעה חמורה בפרטיותה תוך שימוש לא ראוי בקניינה, לרבות מספר הטלפון הסלולארי וכן תוך עבירה על הוראות בדבר "דיוור ישיר" בנגוד לחוק הגנת הפרטיות.

מיום פתיחת החנות הצטרפו למועדון כ-8,437 חברים.

על פי האמור בהסכם הפשרה הצדדים הגיעו לכדי הסכמה כי הגדרת הקבוצה המיוצגת לצורך הסכם הפשרה תיכלול:" כל מי אשר קיבל מהמשיבה דברי פירסום מפרים אשר אינם עומדים בדרישות הדין, החל מהיום בו ניכנס חוק התיקשורת לתוקפו, ועד ליום אישור הבקשה לאישור תובענה ייצוגית". יצוין כי במסגרת המשא ומתן שנוהל ביניהם, הגיעו הצדדים להסכמות הבאות: מבלי שהמשיבה תודה בדבר, ככל שנשלחו על ידי המשיבה דברי פירסומת כלשהם בנגוד לחוק התיקשורת, לרבות לנמענים לגביהם לא הייתה הסכמה מפורשת בכתב למשלוח הודעות אלו, הרי שהמשיבה מתחייבת כי חדלה מכך בעקבות הבקשה לאישור.

...

בכל הנוגע לדרך חישוב שכר הטרחה שיש לפסוק, נקבע בעניין שמש כי כעקרון, יש לבכר את שיטת האחוזים: "סיכומם של דברים עד כה הוא, כי אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן". יוער, כי בפסיקה מאוחרת יותר- עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (פורסם בנבו, 2015), הבהיר בית המשפט העליון, כי על אף ששיטת האחוזים הינה השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר הטרחה, הרי שאין בית המשפט מחויב לה, אלא בנסיבות מסויימות: "נקודת המוצא היא אם כן, כי השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר טרחה וגמול בתובענות ייצוגיות היא שיטת האחוזים, החלה כאשר נפסק סעד כספי לטובת חברי הקבוצה המיוצגת. אמנם, אין משמעות הדבר כי בית המשפט חייב לפסוק בשיטה זו, אלא כי אם יבקש לנקוט בשיטת חישוב מסוימת, מעבר לשיקולים הכלליים המנויים בסעיפים 23-22 לחוק, שעניינם גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא-כוחו, יש לעשות זאת בדרך של שיטת האחוזים" במסגרת הסדר הפשרה המליצו הצדדים הינה כי סך של 25,000 ש"ח ישולמו למבקשת, כאשר הגמול למבקשת יועבר לבאי המבקשת בתוך לא יאוחר מתום 30 יום מהמועד הקובע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסכם הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

הפסקת מערכת היחסים העסקית בין התובעים לנתבעת בקשר לשלוש חנויות למתן שירותים סלולרים ולשיווק מוצרי הנתבעת היא הרקע לתביעה דנא.

לאור האמור, ולאחר שהשתכנעתי מהראיות שהונחו לפני ראיתי לדחות את טענות התובע כי ההקפאה הזמנית של פלאפון בשלהי שנת 2013 ותחילת שנת 2014 בקשר לפתיחת החנות בטמרה היתה הסיבה לכלל הנזקים הנטענים בקשר לחנות זו; כך עולה בבירור כי הפרת חוזה השכירות בטמרה על ידי התובעים היא שהובילה את המשכירה לביטול חוזה השכירות, ללא קשר לפלפון אלא להתנהלות התובעים, ולא רק זה אלא שהצריכה ניהול הליך משפטי נגד התובעים שהסתיים בקבלת התביעה.

...

אלא שממילא תביעת התובע נדחית ועל כן לא ראיתי לייחס לכך חשיבות או לדון בנושא זה שכן אין ענייננו בגובה הפיצוי, ודברים אלה מצביעים כמו התנהלות אחרת על טענות סתמיות שעלו והובאו במסגרת ההליך דנא.

מאחר שממילא אינני נדרשת לשאלת הנזק, לאור התוצאה אליה הגעתי, ממילא לא היה צורך להתייחס לחוות הדעת שצורפה, ואני סבורה כי מתייתר לציין את מסקנותי לגביה.

לאור כל האמור בפסק הדין ראיתי לדחות את התביעה.