לפני תביעה לתשלום הפרש פיצוי בגין ניזקי תאונת דרכים.
...
לצורך הכרעת המחלוקת בין הצדדים, עיינתי בחוות הדעת שהוכנו על ידי השמאים מטעמם ושמעתי את טענותיהם ואת עדויות שני השמאים גם כן.
טענות התובע וחוות הדעת של השמאי מטעמו
בעדותו בפני תיאר התובע את האופן שבו התנהל השמאי מטעם הנתבעת, לאחר שרכבו נבדק והוערך על ידי השמאי מטעמו, כך: "... עבר האוטו שלי תאונה, לקחתי אותו למוסך שלי המורשה. במוסך הזמין את השמאי של חב' הביטוח שלי. תיקנו את האוטו. באו, אמרו לי תשלם כך וכך... ואחרי כמה זמן התקשר אלי השמאי של חברת הביטוח של הרכב הפוגע, נפגשנו בחדרה באזור תעשייה, אולי 7-10 שניות, שם שמיכה מתחת לרכב, יצא והסתובב עוד עשרים שניות מסביב לרכב ואומר לי אני לא משלם...".
התובע הוסיף וטען כי מאז הפעם הראשונה בה הרכב תוקן, הוא נאלץ לחזור אל המוסך פעם אחר פעם, בשל תופעה של רעד שלא היתה קיימת בו לפני כן, וכי בכל אחת מהפעמים פורקו גלגלי הרכב והוחלפו עד שבסופו של דבר הוחלט להפנותו לבדיקה של "מומחה לאיזון".
מר גדי ליפמן - השמאי מטעם התובע, הפנה אל חוות דעתו שצורפה לכתב התביעה והסביר כי בבדיקתו את הרכב הוא מצא פגיעות בגלגל האחורי שמאלי, במתלה האחורי שמאלי, בכנף האחורית שמאלית, במגן האחורי, בקשת לכנף, בדלת האחורית שמאלית ובחלקי המתלה.
בהתייחסותו לטענות השמאי מטעם הנתבעת כלפי חוות דעתו ומסקנותיו, סיכם מר ליפמן את עמדתו הנחרצת בעניינים הנ"ל, ואמר את הדברים הבאים: "... בכל הנושאים האלה המכניים אני חייב בתור בעל מקצוע, שמאי, להסתמך על חוות דעת של מוסך מורשה ומכון פרונטים... זה נושא בטיחותי שאני לא אקח על עצמי גם אם זה בגבול של הוראות היצרן. אני לא לוקח על עצמי שמחר הרכב הזה ייסע ומישהו ייהרג ויבואו אלי... אם התוצאה היא על הקצה של הטווח, זאת אומרת שאף אחד לא ייקח סיכון, לא מכונאי, לא מכון ולא מוסך מורשה, להרכיב את החלק הזה שהוא גבולי על הרכב שוב... (תוצאה של 3.7 כשהטווח התקין נע בין -1.6 ל- 3.6 – ר' ת/3 - ר.ס.מ)... אני אחרי 40 שנה במקצוע הזה לא לוקח שום סיכון ברכב בנושאים של הגה, מתלים ובולמים לגבי החלפה או לא החלפה. אני מחליף אותם... גם כשהיתה מכה רק בנבה, גם החלקים האחרים ספגו את המכה ואני לא יכול לדעת אם היום הוא נוסע הכל תקין ומחר אם הוא יעלה על מדרכה או אבן זה יתעקם ומישהו עלול להיפגע...יש מדידות ויש קביעה של מכון מורשה במדינה, של מוסך מורשה שמבין במכוניות האלה, ואם המוסך קובע חד משמעית שצריך להחליף אז מחליפים...".
חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת
השמאי מטעם הנתבעת - מר גיא סלומון, הבהיר כי חוות דעתו הנגדית מתבססת הן על הביקורת שיש לו כלפי אופן הסקת המסקנות של השמאי מטעם התובע וזהירות היתר שלדעתו ננקטה על ידי הלה שלא לצורך, והן על בדיקת הרכב לאחר תיקונו באמצעות מד אלקומטר.
נציגת הנתבעת סיכמה וטענה כי יש לזכור שבסופו של דבר מדובר היה ב"מכה לא קשה, ממש לא קשה, של רכב שנכנס לחניה ברכב חונה.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טענות התובע והנתבעת ואת עדויות השמאים מטעמם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל ברובה המכריע, ואלה הם נימוקי:
נקודת המוצא לדיון היא שעל המזיק להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו.
מפני כל אלה ובהתחשב באישורו של מר פרימן לכך שמספר שעות העבודה צריך היה להסתכם ב- 18 ולא ב- 20, החלטתי לקבל את התביעה ברובה המכריע ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הפרש הפיצוי המגיע לו בעיני, בסך של 8,515 ₪.
