תביעת הפרשי שכר, הפרשות וזכויות סוציאליות של מנכ"ל חברת הזנק

הטיוטא תומכת באופן מלא בטענות התובע, דהיינו לפיה, הוא זכאי להפרשי השכר שלהם הוא טוען; חמישית, מעיון בסעיף 89 סיכומי הנתבעים, עולה בבירור שהנתבעים מודים בכך שטיוטת הסכם העבודה שנשלחה משקפת את ההבנות אליהם הגיעו הצדדים, כשלטענתם הסיבה היחידה לכך שההסכם לא נחתם היתה דרישות כאלה ואחרות מצד התובע ביחס לזכויותיו לאופציות על מניות החברה.

אין גם מחלוקת כי חברת מגדל שניהלה את ביטוח המנהלים של התובע, הגישה תביעה כנגד הנתבעת שבה טענה שהנתבעת לא עמדה בחובתה להפריש מדי חודש עבור התובע, וכי תביעה זו תלויה ועומדת בפני בית הדין זה (קג 4082-02-16), להבנתנו בהמתנה להכרעות העובדתיות שבפסק דין זה לעניין גובה שכרו של התובע, ממנו יש לגזור את ההפרשות שלהן היה זכאי, לרבות לרכיב פצויי פיטורים.

כך ובין היתר, לא הוצגה לנו כל התכתבות או קשר שהיה לתובע או לאחד מהעובדים האחרים שהעידו בפנינו על הפגיעה בזכויותיהם עם בעל מניות, דרקטור, או אורגן אחר של הנתבעת, לא הוצגו פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון ככל שהיו כאלה, ולמעשה התמונה הראייתית אכן היתה ברורה ותמכה בטענה שעל פיו של שלמה (הנתבע) יישק דבר בנתבעת; רביעית עוד עולה מחומר הראיות, שאותו כבר פרשנו מוקדם יותר בפסק דין זה, שהמקרה של התובע אינו המקרה היחיד של אי תשלום שכר וזכויות סוציאליות בנתבעת, אלא שמדובר בנתבעת שהפרה באופן שיטתי את זכויותיהם הבסיסית של עובדיה לקבל את שכרם, לרבות אי העברת הפקדות לקופות במועד (כפי שהודה גם הנתבע בחקירתו הנגדית, עמ' 35 ש' 12) ; חמישית מעדותו של הנתבע כמו גם מסיכומי הנתבעים (ראו בסעיף 290) עולה לכאורה שהנתבע, אף שהנו בעל שליטה ובעל מניות בנתבעת, נוהג לחייב את הנתבעת בסכומי כסף גבוהים "על עבודה" שהוא עושה לכאורה עבורה, וזאת במעמד של "קבלן חצוני". כך, במהלך עדותו בפנינו הודה הנתבע שבתקופה הרלבנטית היתה חייבת לו החברה לשיטתו "חצי מיליון ₪" (עמ' 44 ש' 8 לפרוטוקול) ואילו בשלב הסיכומים הודו הנתבעים שכיום תפח חובה של הנתבעת לנתבע והוא עומד כיום על לא פחות ממיליון ₪ (ראו בסעיף 290 לסיכומי הנתבעים).

משכך, הדברים הבאים, שנכתבו ע"י כב' השופט שמואל צור באחת הפרשות (עע 96-09 אסעד נ' פאדי (12.7.10)), יפים ומתאימים אף למקרה שלפנינו: " בנסיבות הענין ניתן להסיק כי המערער היה מודע למצבה של החברה ולמעשיו כלפי המשיב שהולכו אותו שולל והעמידו אותו בפני שוקל שבורה. המערער היה המנהל. הוא היה הרוח החיה. במעמדו זה פעך המערער בנגוד למצופה ממנו כמעסיק ובנגוד לחובתו לנהוג בתום לב כלפי עובדו. בנסיבות אלה לא תעמוד למערער הגנת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה וראוי שהוא יישא באופן אישי בחובות החברה כלפי המשיב". דיני עבודה מיוחדים לעובדי-מפתח בחברות הזנק (Start Up) ? בטרם נחתום, נתייחס בקצרה אל הטיעון שפתח את סיכומי הנתבעים, שלפיו "לא ניתן לידון בתביעת התובע שלא בהקשר הרחב יותר של חברות הזנק בכלל ושל יחסי עבודה בחברות אלו בפרט". לטענת הנתבעים, זירת יחסי העבודה בחברות אלה הנה "שונה בתכלית משוק העבודה המסורתי. מדובר במקום עבודה שניפתח ונסגר מהר מאי פעם שבו אפשר להרויח הרבה יותר ובמהירות רבה יותר מאי פעם, [ש]פתחה בפני עובדים שכירים הזדמנויות אשר פעם היו שמורות לבעלי הון בלבד! כל זה קרה בזכות הנכונות לקחת סיכונים". הנתבעים אמנם הדגישו כי גם לשיטתם אין להסיר מעל עובדים בחברת הזנק את הגנותיו של משפט העבודה המגן, אך "ההקשר התעשייתי הנכון" מחייב אותנו להתייחס אחרת אל מאזן היחסים בין עובדים ומעסיקים בחברות אלה.

...

משמצאנו כי זכויות של התובע כעובד הופרו, ובמיוחד שהנתבעת לא עמדה בחובתה הבסיסית לשלם לו את שכרו החודשי במועד, זכאי הוא להגנתו של בית דין זה לא פחות משזכאי כל עובד אחר.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

התביעה לפיצויי פיטורים נמחקת (להבדיל מנדחית), וראו לעניין זה ההסבר בסעיף 15 לפסק דין זה. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

החברה היא חברת הזנק – Start Up, שפיתחה אפליקציה בתחום המטאורולוגיה ואשר נתמכה על ידי המדען הראשי.

לתצהירו צירף גרוס חלק מתלושי השכר וכן תיכתובת דוא"ל בינו לבין מר ירון רייך, מנכ"ל החברה ובעל מניות בה (להלן – רייך) אשר נסובה על השינוי שחל בתלושי השכר מחודש פברואר 2014.

הפרישי שכר עבודה טענות הצדדים בתמצית לטענת גרוס משכורתו החודשית עמדה על סך של 22,000 ₪ ברוטו "בצרוף תנאים סוצאליים על פי דין". עוד הוסכם בין הצדדים כי תחת תשלום שכר הנטו כמופיע בתלושים (בסך של כ- 15,000 ₪) ישולם ליגרוס בפועל סכום בסך 8,000 ₪ נטו בלבד, כך שההפרשים בין הסכום בסך 22,000 ברוטו לבין 8,000 ₪ נטו ישולמו ליגרוס על פי דרישתו ובכל מקרה בעת נתוק יחסי עובד ומעסיק [סעיף 5 לתצהירו].

דיון והכרעה בסוגיית הפרישי שכר העבודה הצדדים אינם חלוקים על העובדה שממועד תחילת עבודתו של גרוס בחברה ועד חודש ינואר 2014 (כולל) הוסכם על משכורת חודשית בסך 22,000 ₪ ברוטו ומנגד תשלום בסך 8,000 ₪ נטו, באופן שהיתרה (אשר תכונה להלן – יתרת ההלוואה) תזקף לזכותו של גרוס.

ירון" גרוס המשיך והביע תמיהתו בנוגע לשינוי בתלוש השכר [נ/1]: "הקיצוץ בערך התלוש מקצץ את חוב החברה הרשום כלפי, את גובה ההפרשות ואת גובה דמי האבטלה להם אני זכאי. אני מאוד מופתע שדבר כזה נעשה ללא ידיעתי..." בחקירתו הנגדית השיב גרוס לשאלות בענין הפחתת השכר הנטענת מחודש פברואר 2014, באופן הבא [עמ' 13 ש' 15-25]: "ש. מפנה לס' 24 לתצהיר המשלים. אתה אומר שלא קיבלת עידכון על שינוי שכרך ולא הסכמת לכל שינוי כזה ואתה מפנה לנספח ז' – מייל מירון.

חלף הפרשות לפנסיה: לטענת גרוס הוא זכאי לחלף הפרשות לפנסיה בשיעור 6% ממשכורתו בגין כל תקופת העבודה [סעיף 14 לכתב התביעה וסעיף 8 לתצהירו].

...

מהטעמים האמורים התביעה שכנגד נדחית.

תביעת גרוס למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכאותו לאופציות בגובה 7.25% נדחית.

התביעה שכנגד שהגישה החברה נדחית.

הרקע לבקשה: בבית הדין האיזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת, חברה שעסקה תחילה במתן שירותי פקוח על חברות בנייה, ובהמשך הפכה לחברה קבלנית המבצעת פרויקטים בתחום הבינוי, ונגד מר יוסף צחור, בעל המניות ומנכ"ל החברה.

לעניין הפרישי שכר נטען כי המשיב זכאי לסך של 30,348 ₪ בלבד, שכן בית הדין ביצע את כל החישובים בהתאם לשכר במועד סיום קשר העבודה, הגבוה מהשכר שהמשיב אמור היה להישתכר מכוח צו ההרחבה במהלך תקופת עבודתו, ולא על בסיס סכום הפער בשכר מידי חודש, וחישוב זה הוביל לפסיקה ביתר של עשרות אלפי שקלים; גם לעניין חישוב הפרשות לקרן הישתלמות התחשיב שגוי, שכן הוא נערך בהתאם לשכר התעריפי במועד סיום קשר העבודה, ולא בהתאם לשכר התעריפי בכל חודש בחודשו.

עוד טוען המשיב כי מדובר בתביעה לתשלום שכר בסיסי וזכויות סוציאליות המגיעות לו בגין עבודתו בין השנים 2007-2011, ולו הייתה המבקשת פועלת לפי הדין וטורחת לשלם את מלוא זכויותיו, ההליך המשפטי וההוצאות הרבות היו מתייתרים.

...

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה הגדול, ולעכב ביצוע רכיבי פסק הדין כבקשתה של המבקשת, למעט סך של 15,125 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

לאחר שקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי כי יש הצדקה לעיכוב חלקי של פסק הדין כפי שעתרה לו המבקשת, למעט סך של 15,125 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי מתקבלת בחלקה.

ההליך בבית הדין האיזורי ופסק דינו העובד הגיש כתב תביעה כנגד המשיב 2 (הנתבע 1 בהליך שם) וכנגד החברה, בגדריו טען כי הועסק כנגר בנגריה במושב שדה עוזיהו, מיום 1.4.15 עד יום 25.6.18.

מטעם העובד העיד הוא עצמו ואילו מטעם החברה העידו מנכ"ל החברה מר עמנואל ימיני ומנהל העבודה בנגרייה מר ולנטין ויסמן.

בהנתן האמור ולאור עמדת בית הדין הארצי לעניין אחריות מעסיק חדש והחומרה היתרה שיש לראות בהעברת עובד כאילו הוא "פיון על לוח השחמט" (ע"ע 1363/02 דינה חזין–תנופה שירותים וכח אדם אחזקות 1991 בע"מ (5.11.06), יש לראות בחברה כמעסיקתו של התובע ומשלא פעלה כמתחייב מהוראות סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, חייבת היא בזכויות התובע בגין שכר והפרשות לקופת גמל כאמור בסעיף זה".

לאור קביעות אלו, חושבו תשלומי זכויותיו הסוציאליות של העובד בשיעורים האמורים לעיל.

מאידך, אין חולק כי בחלק מהתקופה (החל מחודש 2/18 ועד לסיום ההעסקה) הועסק העובד בחברה וכי החברה אחראית על תשלומי הזכויות הסוציאליות ביחס לתקופה זו. כמו כן, הפצוי שנפסק בגין אי מתן טופס הודעה לעובד עומד בפני עצמו, ואינו נוגע לזכויות הנובעות מהתקופה הראשונה.

...

טענת הנתבעת כי התובע חתם על טופס הודעה לעובד וטופס 101, לא נסתרה, עם זאת לא שוכנעתי כי הובהר לתובע פשר הטפסים שעליהם התבקש לחתום.

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בטענות הצדדים ובכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כך שסך של 20,000 ₪ (סך זה כולל את הוצאות המשפט שנפסקו) לא יעוכב ויתרת הסכום הפסוק בפסק הדין יעוכב בכפוף להפקדתו כערכו היום בקופת בית הדין בתוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו לצדדים.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כאמור בסעיף 14 לעיל.

הנתבע תבע בבית הדין לעבודה את החברה בסך של 2,310,556 ₪ (נספח 19 לתצהיר הנתבע) בגין תשלומי הפרישי שכר, אי ביצוע הפרשות לזכויות סוציאליות, לקופות גמל, פצויי פיטורין, אי מתן אפשרות למימוש אופציות וכו'.

הטענה כי היתנהלות הנתבע בנוגע לתנאי שכרו והטבות רכבי הליסינג, הן אלו שהביאו את החברה לפרוקה, או לפגיעה במוניטין שלה, מוגזמת וחסרת ביסוס ראייתי, ואין זאת כי נבעו מאמוציות של המנכ"ל ואישתו שאינן נוגעות לתובעת עצמה.

כדי לאזן התמונה אציין כי מלאכת גיוס הון לחברת סטרט-אפ אינה פשוטה כלל ועיקר וכשנטען כנגד דיוקמן ש"ניגמר לו הדלק", כוונו הדברים לכך, וזו כנראה הסיבה שעל אף התפטרותו של הנתבע הוא גויס כיועץ חצוני למשך מספר חודשים על מנת להשלים את סבב ההשקעות שכונה "C". על הוצאות החברה וחובותיה והתלות המוחלטת בכניסת סכומי השקעות, ניתן ללמוד מדיווח של שאול דיוקמן בדוא"ל מיום 7.3.06.

הסכם כזה לא הוצג, ב"כ התובעת חלק על קיומו (חקירת זאב הראל בנושא זה, פרו' מיום 24.11.16, עמ' 67), ואני נוטה להסכים עמו, מה עוד שעולה מהראיות כי היתה לחברה קופת פיצויים כללית לעובדים (ממנה גבה הנתבע סכומים בגין הפרישי שכר שחישב כי מגיעים לו), ולא קופה שניפתחה על שם כל עובד ועובד (פרו' עמ 71ׂ, ולכן אני מסופקת אם הצהרת המנכ"ל הקודם בסעיף 18 לפיה הסכמי העסקה הכוללים את סעיף 14 לחוק נחתמו עם כל עובדי החברה נכונה ומדויקת.

...

הנתבע לא הוכיח כי שילם את דמי המקדמה של רכב האיסוזו ולא את הסכום שהיה עליו להשלים בסיום התקופה, ולכן אני קובעת כי ביום 1.1.04 רכב האיסוזו היה שייך לתובעת ולא לנתבע.

אשר על כן אני קובעת כי הנתבע היה זכאי לפיצויי פיטורין ודוחה את טענות התובעת בכל הנוגע לרכיב זה בתביעתה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע בסכומים הבאים: סך של 57,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.2.03 ועד התשלום בפועל.