תביעת הפרשי שכר ופנסיה תקציבית של מנהל אבטחה

אשר לשעור שכרם של עובדים אלו – מר אהרון פרדו, שהחליף את התובע בתפקיד מנהל האחזקה בקניון רוטשילד הישתכר סך של כ-10,000 ₪ לחודש (נספח ט' לתצהיר התובע; עדות התובע בעמוד 9) בעוד שהתובע הישתכר כאמור סך של 19,000 ₪ לחודש בתפקיד זה. לגירסת התובע, מי שהחליף את מר אהרון פרדו בתפקיד היה מר גנדי אוטין שגם שכרו שלו עומד על סך של כ -10,000 ₪ (נספח י' לתצהיר התובע).

: "3.1 העובד מאשר כי נתן את הסכמתו ואישורו לפיהם החל מהמועד הקובע ועד לתאריך 31.10.09 כיהן העובד בתפקיד של מנהל תיחזוקה ותפעול (לרבות שירותי השמירה והניקיון) במתחמי תל אביב (G תל ברוך ו- G צמרת), בהקף משרה חלקי ( 60% כ-112 שעות חודשיות [תקופת הביניים].

מר אסף אלישע אישר בחקירתו הנגדית כי תחום הניקיון והאבטחה הוא בתחום התפעול שהיה באחריותו של התובע וכי מדי פעם התובע עצמו החליף נורות בקניון (עמוד 16).

עם זאת הבהיר מר אסף אלישע כי עיקר עבודתו של התובע היה לפקח על עבודת הקבלנים החיצוניים ולא היה אחראי על התקציב, על ניהול הקניון או על קשר עם לקוחות (סעיפים 4,10 לתצהירו של מר אלישע).

" תגובת התובע בפרוטוקול נרשמה אף היא: "העובד טען כי נעשה לו עוול בגזית גלוב ושאינו מתכוון לעבור על כך בשתיקה. לטענתו העבירו אותו ממרכז מסחרי רוטשילד ללא סיבה מוצדקת. בעיניו הורידו אותו ל -60% משרה וכו' ושהפיטורים הנוכחיים נעשים שנתיים לפני פנסיה, שכן הוא בן 65 ואין סיכוי שימצא עבודה אחרת בגיל זה. הוא גם שאל מדוע העברנו אותו ממרכז רוטשילד בזמנו, ששם התאים איש אחזקה עם הפרופיל שלו.

לאחר שלקחנו בחשבון את השיקולים המפורטים, החלטנו להעמיד את גובה הפיצויים המגיעים לתובע על סך של 60,000 ₪ (קצת יותר מ – 3 משכורות) בתוספת הפרישי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, 19.7.2012.

...

בנסיבות אלו שבהן טוען התובע כי עד ליום השימוע לא היה ער לטענות כלפיו, אנו סבורים כי יש מקום לפצות את התובע בגין כך שלא זומן בכתב לשימוע.

לאחר שלקחנו בחשבון את השיקולים המפורטים, החלטנו להעמיד את גובה הפיצויים המגיעים לתובע על סך של 60,000 ₪ (קצת יותר מ – 3 משכורות) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, 19.7.2012.

סוף דבר – בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע פיצויים בסך כולל של 60,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 19.7.2012 ועד ליום התשלום בפועל.

הסעדים הנדרשים על ידי התובעת הנם ההפרש בין הפנסיה המשולמת לה לבין "פנסיית הנכות", בסך כולל של 460,713 ₪; לחלופין, פיצוי בגין הפרת חוק שויון ההזדמנויות בסך של 50,000 ₪; ולחלופי חלופין, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור 10 חודשי שכר, בסך כולל של 72,212 ₪.

התובעת אישרה כי הגיעה לעימות מול שני מינהלי המחלקות עימם עבדה טרם שיבוצה במחלקת אבטחת מידע - עם מנהל מחלקת תפעול ובקרה מר ברוך שפיר נוכח "חריגה מינהלי חברת החשמל שלא הייתי מוכנה לתת לה יד" (עמ' 13 לפרוטוקול – הגם שטענה שדרך כלל היו ביחסים מצוינים), ועם מנהל מחלקת בקרת איכות מר שלמה כברה שכן "נימנע מלספק לי תעסוקה", ולכן "נוצר מתח ביני לבינו, אשר מחד הביא להעמדה הן שלו והן שלי בפני ועדת משמעת, ומאידך גרם לתחילת ההתדרדרות במצבי הבריאותי" (סעיף 6 לתצהירה).

החל מחודש יוני 2008 סרב לחתום לה על המשכורת והפרמיה, ורק לאחר חודש ובהתערבות ועד העובדים אושר תשלום הפרמיה על ידי נוימן ועל ידי מנהלו של ברגר (נספח ז' לתצהירה).

באשר לטענה כי לא התאפשר לתובעת לבקש את תקונו של פרוטוקול השימוע – התובעת העלתה לראשונה טענות בקשר לכך במסגרת כתב התביעה מטעמה; ממילא, גם אם נניח כי הדברים לא נרשמו במדויק כטענתה, לא ניסתה לטעון כי טענותיה כפי שנאמרו במהלך הישיבה לא נילקחו בחשבון במלואן.

התובעת אף קיבלה זכויות פרישה בהתאם להסכמים הקבוציים החלים בנתבעת, לרבות פנסיה תקציבית ובנוסף לה פצויי פיטורים חלקיים.

...

סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה את הפגמים הנטענים בפיטוריה.

שוכנענו כי התובעת פוטרה מטעמים ענייניים, בהתאם להוראות חוקת העבודה, בהסכמת ועד העובדים ולאחר הליך שימוע מסודר.

משכך, התביעה נדחית.

התובע מועסק אצל הנתבעת כ – 17 שנים ובמועד הגשת התובענה הוא שימש כמנהל מחלקת אבטחת מוסדות חינוך וציבור בנתבעת.

בתובענה זו התובע עותר להפרשי שכר בסכום של למעלה מ – 790,000 ₪, בגין הרכיבים הבאים: גמול הישתלמות, תוספת ניהול, אחזקת רכב ודרגה.

בחלקים הבאים בפסק דין נתייחס לכל אחד מרכיבי התביעה: גמול הישתלמות, תוספת ניהול, אחזקת רכב, דרגה ופנסיה תקציבית.

...

עם זאת, כיוון שהגיעו לכלל מסקנה שהמעבר לפנסיה צוברת הינו חיוני למשק בבחינת 'צו השעה', סברו וקיבלו על עצמם לצמצם את מספר העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, ואף התנו בהסכם המעבר ובהסכם 2001, שלא להוסיף על העובדים שהיו בתוכנית פנסיה תקציבית במועד הקובע, עובדים נוספים.

" לא למותר לציין שעל פי עדותו של מר בוטראשווילי (עמוד 51 לפרוטוקול המתומלל, שורות 25 – 28), "עיריית לוד החליטה בהתאם להסכם שנחתם במרץ 1999 והיו מספר רשויות לא, עיריית לוד היא לא היחידה, שמימשו את הסכם המעבר בהתאם להנחיות גזבר העירייה באפריל 1999. כל עובד שנקלט מאפריל 1999 בעיריית לוד מבוטח בפנסיה צוברת". לאור הדיון המפורט לעיל בכל רכיבי התביעה שנזכרו בכתבי הטענות, אנו סבורים שלא נדרשת הכרעתנו לגבי טענות התובע בנושא איכות עבודתו או טענות לגבי מדיניות אי תשלום שכר או העדפת עובדים.

סוף דבר – דין התביעה להידחות בעיקרה, וזאת למעט בשני עניינים: (1) בנושא גמול השתלמות, על הנתבעת לפעול על פי האישור של הוועדה לאישור גמול השתלמות, מיום 4.4.12 ולשלם לתובע הפרשי גמול השתלמות החל מפברואר 2006, ובהתייחס להפרשים הנוגעים לתקופה שמפברואר 2006 ועד פברואר 2013, הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מדצמבר 2009 ועד התשלום בפועל.

סכום התביעה עמד על סך של 104,061 ₪ (בגין פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, קרן הישתלמות, הוצאות נסיעה, ביטוח פנסיוני ותגמולים, וכן הפרישי שכר וגמול שעות נוספות).

בקשר לכך נטען כי המבקשת היא עמותה לקידום ערכי יהדות ומעבירה סמינרים לחיילי צה"ל בתקציב מסובסד, שמצבה הכלכלי קשה ואשר לא תוכל לעמוד בתשלום הסכום הפסוק.

המבקשת צרפה, כתמיכה לבקשתה, תצהיר של מנהלה; דף חשבון בנק המלמד על חשבון עו"ש ביתרת חובה של כ – 372,000 ₪; מאזן בוחן ולפיו יש למבקשת הלוואות בסך כולל של כ – 4.7 מיליון ₪; ודף אחד מתוך כרטסת הנהלת חשבונות המלמד על יתרה שלילית של כ – 320,000 ₪.

גם אם אין בהסכמת הצדדים כדי לשלול את זכות העירעור, הלכה היא כי "היתערבות ערכאת העירעור בפסיקה לפשרה תהיה אך באותם מקרים בהם קיימת חריגה קיצונית ממיתחם הסבירות, במסקנות או בקביעת הסכומים" (ע"ע (ארצי) 274/07 א.ד.א שמירה אבטחה ניקיון וכ"א בע"מ - אנה וישובסקי, מיום 25.12.07).

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

בענייננו, המבקשת אמנם צירפה לבקשתה מסמכי בנק המלמדים על מצבה הכלכלי הנטען, אך אין מדובר בדו"חות מלאים או מסמכים מפורטים המצדיקים להגיע למסקנה כי תשלום פסק הדין יפגע באופן אנוש בפעילותה של המבקשת.

סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

מר חבושה משמש כנהג נשיא/ת בית המשפט העליון מאז שנת 1988, ומר סדייב משמש כנהגו של מנהל בתי המשפט מאז שנת 1994.

ההליך בבית הדין האיזורי: בכתב התביעה טענו המערערים כי עברו להעסקה בדרך של מינוי בפועל על יסוד הסדר שכר כולל על פי דרישת הנהלת בתי המשפט; לטענת מר חבושה המעבר נכפה עליו, לאחר שהובהר לו כי לא יהיה זכאי לתוספת אבטחה ככל שלא יחתום על הסדר שכר כולל, ומר סדייב טען כי הופעלו עליו "לחץ, שיכנוע נמרץ והבטחות". אולם, משמעות המעבר להעסקה בהסדר שכר כולל לרבות בכל הקשור למעמדם כבעלי "מינוי בפועל", והמשמעות של המעבר לגבי "המשכורת הקובעת" לפנסיה תקציבית לא הובהרו להם.

אשר למר סדייב – אין פגם בהחלטה להקביל את תפקידו של מר סדייב לתפקיד נהג מנכ"ל משרד ממשלתי, כפי שמקובל לגבי תפקידי עובדים אחרים במשרת אמון בלישכת מנהל בתי המשפט; הנהלת בתי המשפט אינה מקבילה למשרד ממשלתי שבראשו שר; ההחלטה כי מנהל בתי המשפט ייחשב למנהל יחידת סמך ממשלתית היא החלטת ממשלה, ועל פי הוראות התקשי"ר לצורך תחולת הוראות על עובדי לישכתו המועסקים במשרת אמון הוא מוקבל למנכ"ל משרד ממשלתי; גם אם מר סדייב נושא נשק ומקבל תוספת אבטחה (ולא הוצגה אסמכתא לאישור תוספת זו) אין בכך כדי לשנות מסקנה זו. אשר לחיוב בהוצאות קבע בית הדין האיזורי כי היה צורך של ממש בהגשת התביעה ולו כדי להבטיח למערערים הפקדות פנסיוניות ביחס לכלל שכרם; ההנחיה יושמה כשנה לאחר הגשת התביעות, באופן שייתכן שהצדיק ויתור על ניהול חלקים מהן; עם זאת, יש מקום לחייב את המדינה בהוצאות שבהן נשאו המערערים בשל עצם הצורך להגיש את התביעות.

למען הסר ספק, מובהר כי אין באמור כדי להשליך על זכותם של המערערים לביטוח פנסיוני על הדלתא, דהיינו ההפרש בין המשכורת המבוטחת בפנסיה תקציבית ושכרם הכולל.

...

סוף דבר בכפוף לאמור בסעיף 31 לעיל לעניין האפשרות העומדת למערערים להגיש הליך חדש בנוגע להנחיה ולאמור בסעיף 33.3 לעיל לעניין החזרת שאלת זכאותם של המערערים למענק על פי ההסכם הקיבוצי לבחינה על ידי הממונה על השכר – הערעור נדחה.

נציין, כי לא נדרשנו לסעד של פיצוי לא ממוני, משזה לא נתבע בכתב התביעה, ולא מצאנו כי נסיבות המקרה הנדון מצדיקות לפסוק סעד שלא נתבע בכתב התביעה.

משהערעור התקבל בחלקו הקטן בלבד לא מצאנו מקום לחייב מי מהצדדים בהוצאות.