תביעת הפרשי שכר ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר

לפנינו תביעה לתשלום פיצוי לא ממוני עקב אפליה על רקע היריון, בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1998 (חוק שויון הזדמנויות) בסך 70,528 ₪ ללא הוכחת נזק; פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (חוק עבודת נשים) בגובה 150% מהפסד שכרה בסך 5,284 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש בגובה 6 משכורות בסך 32,106 ₪; ופצוי בגין אי מתן תלוש ותשלום שכר בזמן עבור חודש 8/17 בסך 5,000 ₪.

פיצוי בגין אי מסירת תלוש שכר עבור חודש 8/17 התובעת לא קיבלה שכר ותלוש שכר בחודש 8/17.

פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין אי תשלום שכר אוגוסט במועד ואי מתן תלוש שכר בחודש זה. הסכומים המפורטים לעיל יישאו הפרישי הצמדה וריבית מיום 1.10.17 ועד לתשלום בפועל.

...

לפיכך, התביעה לפיצוי בגין רכיב שכר זה נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 475 ₪.

לאור תוצאת ההליך, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

הנתבע פיזר תימרות עשן כדי לטשטש את מהות ההיתקשרות בין הצדדים, והיה לו אינטרס באי מסירת הודעה על תנאי העסקה לידי התובע, ולפיכך נכון לחייבו בפצוי המקסימלי הקבוע בחוק בעיניין זה. עם זאת, בשים לב כי התובע לא עמד על מלוא הפצוי הקבוע בחוק לא ייפסק לו פיצוי גבוה מזה שנתבע בכתב התביעה.

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבע ישלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 18,186 ₪ (קרן), לפי הפרוט שלהלן: חלף הודעה מוקדמת בסך 3,520 ₪; פיצוי בגין העידר שימוע בסך 5,000 ₪; חלף הפרשה לפנסיה בסך 2,467 ₪; חלף הפרשה לפיצויים בסך 2,507 ₪; ניכוי שלא כדין בסך 6,262 ₪; פדיון חופשה בסך 1,846 ₪; דמי חגים בסך 1,584 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה 5,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת תלוש שכר בסך 2,000 ₪; סה"כ: 30,186 ₪ בנכוי 12,000 ₪ ששולמו על ידי בית הקפה = 18,186 ₪ על הסכומים הנ"ל יתוספו הפרישי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.19 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

...

באשר לטענה כי מעסיקו היחידי של התובע הוא בית הקפה, בחרנו לא לקבל את הגרסה שכן על פי העובדות שהוכחו בפנינו מצאנו כי הנתבע היה מעסיקו של התובע.

כאמור, אין לשלול כי גם בית הקפה העסיק את התובע במשותף עם הנתבע, אולם בשים לב כי בית הקפה הגיע עם התובע לפשרה והוא הוצא מההליך, לא קבענו מסמרות לעניין זה. באשר לטענת הנתבע כי אין להסתמך על ממצאים שנקבעו בפסק דין אחר בעניינו, מקובלת עלינו עמדתו, ולא נתנו כל משקל לממצאי פסק הדין האמור.

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבע ישלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 18,186 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: חלף הודעה מוקדמת בסך 3,520 ₪; פיצוי בגין העדר שימוע בסך 5,000 ₪; חלף הפרשה לפנסיה בסך 2,467 ₪; חלף הפרשה לפיצויים בסך 2,507 ₪; ניכוי שלא כדין בסך 6,262 ₪; פדיון חופשה בסך 1,846 ₪; דמי חגים בסך 1,584 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה 5,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת תלוש שכר בסך 2,000 ₪; סה"כ: 30,186 ₪ בניכוי 12,000 ₪ ששולמו על ידי בית הקפה = 18,186 ₪ על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.19 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כפועל יוצא נדחית גם התביעה לתשלום פיצוי בגין עבודה בזמני הפסקה שהיא למעשה תביעה לתשלום הפרישי שכר בגין עבודה בהקף של 45 דקות נוספות ליום.

פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ותלושים פגומים התובעת טענה שהיא לא קיבלה תלושי שכר בצורה מסודרת וכי תלושי השכר שקבלה היו פגומים בכך שנירשם בהם הפרשות לפנסיה בעוד שבפועל לא בוצעו הפרשות.

הנתבעים טענו מנגד שהתובעת קיבלה תלושים כסדרם וכי בסופו של דבר, עם קבלת התביעה, הם שילמו לה את ההפרשות שמגיעים לה. סעיף 26א(ב)(1) קובע שלבית הדין סמכות לפסוק פיצויים במקרה של אי מסירת תלושים כסדרם או במקרה של אי פירוט לגבי רכיב שכר מסוים, שחייב להופיע בתלוש.

...

הנתבעים טענו מנגד שהתובעת קיבלה תלושים כסדרם וכי בסופו של דבר, עם קבלת התביעה, הם שילמו לה את ההפרשות שמגיעים לה. סעיף 26א(ב)(1) קובע שלבית הדין סמכות לפסוק פיצויים במקרה של אי מסירת תלושים כסדרם או במקרה של אי פירוט לגבי רכיב שכר מסוים, שחייב להופיע בתלוש.

התביעה להרמת מסך כלפי אור נדחית.

סוף דבר על הנתבעים 1-3 (אדם בן אור; אדם גרופ; וישראל, בהתאמה) לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: סך של 11,708 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

בהתאם לקביעותינו לעיל ביחס לפדיון חופשה שנתית, העירעור מתקבל אף ברכיב זה ואנו מחייבים את המעסיקה לשלם למערער את ההפרש בין הסכום שנפסק לטובתו לבין הסכום שתבע, לאחר שבית הדין האיזורי מצא כי העובד זכאי ליותר ימי חג מאלו שתבע, בסך 3,956 ש"ח. פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ואי מסירת הודעה לעובד כאמור, בית הדין חייב את המעסיקה בתשלום פיצוי בסך 3,000 ש"ח בגין אי מסירת תלושי שכר ובפיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין אי מסירת הודעה לעובד.

...

בהתאם לקביעותינו לעיל ביחס לפדיון חופשה שנתית, הערעור מתקבל אף ברכיב זה ואנו מחייבים את המעסיקה לשלם למערער את ההפרש בין הסכום שנפסק לטובתו לבין הסכום שתבע, לאחר שבית הדין האזורי מצא כי העובד זכאי ליותר ימי חג מאלו שתבע, בסך 3,956 ש"ח. פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ואי מסירת הודעה לעובד כאמור, בית הדין חייב את המעסיקה בתשלום פיצוי בסך 3,000 ש"ח בגין אי מסירת תלושי שכר ובפיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין אי מסירת הודעה לעובד.

אף כי אנו סבורים שבית הדין אכן פסק פיצוי על הצד הנמוך בגין אי מסירת תלושי שכר ואי מסירת הודעה לעובד, בין היתר לנוכח תקופת העבודה הממושכת, החלטנו שלא להתערב בסכומי הפיצוי משמדובר בפיצוי המצוי ככלל במתחם שיקול דעתה של הערכאה הדיונית וכאשר הפרת החובות הרישומיות הובאה בחשבון במסגרת דיוננו לעיל לצורך העברת הנטל לכתפי המשיבה בקשר לרכיבי התביעה השונים.

סוף דבר – הערעור מתקבל בעיקרו.

כך, למשל, התובעת צימצמה את הסכומים שנתבעו ברכיבי התביעה שעניינם פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרישי שכר בגין עבודה בשבת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, הוצאות נסיעה, קרן פנסיה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופצוי בגין אי מסירת תלושי שכר.

...

סוף דבר: אני נעתרת לבקשה וכתב התביעה המתוקן מתקבל לתיק בית הדין.

בהעדר פירוט מספק בבקשה, לרבות לעיתוי הגשת הבקשה, אינני מקבלת את טענת התובעת שהתיקון נבע ממחדלי הנתבעת.

אשר על כן, אני מחייבת את התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.