האם התובעת זכאית לפצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני?
המסגרת הנורמאטיבית
הטעמים האסורים בהפליה מנויים בסעיף 2(א) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן: "החוק") בו נקבע כדלקמן:
"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים... בכל אחד מאלה:
לעניין זכות השימוע, נפסק לא אחת, כי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו ובהתאם ליתן את תגובתו להן, ולאפשר לעובד לנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו.
מכל המקובץ לעיל, ומששוכנענו שהתובעת לא פוטרה בשל הריונה, הרי שהסעדים שנתבעו בגין אפליה, נזק ממוני לרבות הפסדי שכר, הפסד פצויי פיטורים, הפסדי פנסיה, הפסד הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופצוי בגין הפסד דמי לידה – דינם להדחות.
...
לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני.
סוף דבר
מאחר ולא מצאנו כי קיימת הצדקה לפסוק לתובעת סכום כלשהו בגין הסעדים המפורטים בכתב התביעה, דין התביעה להידחות.
בשים לב לתוצאה אליה הגענו, התובעת תשלם לנתבעת סך של 8,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.