תביעת הנדסאי בניין נגד ועדה מקומית לתכנון ובנייה בגין קיפוח פרנסה

כללי בתובענה שהגיש המנוח (כשהיה עוד בין החיים), כנגד המינהל מבוקש לצוות כדלקמן: על המינהל להכין הסכם חכירה עם המנוח (שכונה "המבקש" בעת הגשת התובענה) לגבי משק מס' 98 במושב בן זכאי ולהחכיר את משק 98 כמשק עזר למנוח בתנאים המקובלים.

בשלב המעבר, התפרנסו בעלי משקי העזר מעבודות מזדמנות מחוץ ליישובם והשלימו את פרנסתם מהפעלת משק העזר.

במכתב זה צוין כי: "יש לראות במכתבי מיום 20-6-86 כהמלצה שלא קבלה אישור ועד ההנהלה והגופים המוסמכים ובשל התנגדותם של אלה – בוטלה.". ביום 22.4.87 כתב המנוח במכתבו ליו"ר ועד המושב כי: "לאחר פניות רבות במשך שנים ובעל – פה, אני שוב פונה אליכם בכתב בבקשה לאשר לי לבנות את ביתנו. מיותר לציין את המצב הקשה והצפיפות הידועים לכם, בהם נימצאת משפחתי – 45 מ"ר ל – 5 נפשות. כמו כן, ידוע לכם שועדת בן – הרוש אישרה לי בזמנו את החכרת המיגרש כמו ליתר בעלי בית מיקצוע במושב שכבר הספיקו לבנות. אי – אישורכם מכל סיבה שהיא, ייצור הפליה לרעה לגבי, משום שאם מיגרש לבית מיקצוע במושב שייך למושב ולא לבעל המיגרש, אז מדוע רק עלי חל חוק זה? אני לא רוצה לבקש שכך תנהגו לגבי כל יתר בעלי בית מיקצוע ומצד שני – אינכם יכולים לקפח אותי ולהרע את תנאי ככל היתר ו – אני מבקש שבהחלטתכם תקבעו לי כמו יתר בעלי בתי מיקצוע ולא יותר. אינני חושב שזוהי בקשה מיותרת, אני מקוה שכל הוויכוחים שהיו, יהיו מנת העבר ואינני רואה סיבה במצב הקיים במושב לגבי בעלי בית מיקצוע שלא תאשרו דוקא לי לבנות. אודה לכם אם תדונו בבקשתי בהקדם ותגיעו להחלטה חיובית בנידון, ברוח חברית וטובה." בסיכום פגישה מיום 30.6.91 של סגן מהנדס המחוז לאכלוס פרוגרמות ותקציב במשרד הבינוי והשיכון בנושא הלוואות לבתים במושב, צוין לגבי המנוח כי: "א. המתיישב יעביר הבית על שמו במנהל מקרקעי ישראל. ב. ינפיק תעודת זכאות ויבנה הבית בבניה עצמית." ביום 1.9.2000 פנה ב"כ המנוח ליו"ר ועד המושב וציין כי: "...2. בתאריך 11.12.1986 המליצה הועדה הבין – מוסדית לבניה חריגה במושבים להמליץ על הקצאת מיגרש 98 בשלמותו למשפחת כליפה בהתאם להחלטת מינהל מקרקעי ישראל מיום 28.10.1986 כאשר החלטה זו ניתנה בהסכמת ועד המושב, אשר אף המליץ להפוך את מיגרש 98 ל"משק עזר" על כל המשתמע מכך.

דחיית בקשת המנוח להיתר לתוספת בניה על ידי הוועדה המקומית לתיכנון ולבנית "שורקות" (בשנת 2006) נעשתה, בין היתר, מכיוון שאין בידיו אישור זכויות מהמינהל, למרות שהמינהל היה אמור לרשום אותו כבעל זכויות במשק עזר עוד משנת 1956.

לא ניתן לטעון היום כנגד תכנית בר / 438 / 2 וככל שהמנוח רצה לתקוף את שינוי הייעוד של המיגרש בתכנית זו, היה עליו לעשות זאת לפני עשרות שנים במועד הקבוע בחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה – 1965.

במספר פסקי דין קבע בית המשפט העליון כי "אל החלטות מועצת מקרקעי ישראל מקובל להתייחס כאל הנחיות מינהליות" (ע"א 4071/02 קבוץ מפלסים נ' מנהל מסוי מקרקעין באר שבע (12.9.2006) בפיסקה 14 לפסק הדין, וראו גם: ע"א 5035/98 משה"ב חברה לשיכון ביניין ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(4) 11 (2002)).

...

לאור מסקנותיי לעיל, ביחס לתחולת החלטה 339 על המנוח וביחס להיותו זכאי לחתום על חוזה חכירה למשק עזר, אני סבור כי זכויות אלו עברו ליורשיי המנוח.

לפיכך, אני סבור כי היורשים זכאים לזכות במישרין מכח החלטה 339 אך בכל מקרה, זכויות אלו של המנוח עברו ליורשיו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן; יש לראות במנוח כמי שזכאי להחזיק חוזה חכירה תקף למשק עזר משנת 1956 ביחס למגרש 98 במושב בתנאים שהיו מקובלים בהתאם להחלטה 339.

עניינה של התובענה: השאלה המהותית הטעונה הכרעה בעניינינו היא, האומנם קפחה הנתבעת, הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה חולון את פרנסתו של התובע והפסיקה את ההיתקשרות עמו באופן חד צדדי אשר פגע בזכויותיו.

ההגנה: התביעה הוגשה מלכתחילה, לא רק כנגד הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חולון אלא גם כנגד גב' לוין באופן אישי.

יו"ר עמותת האדריכלים מר יצחק ליפוביצקי שלח ביום 10.4.04 מכתב לכל יושבי הראש של הוועדות לבניין עיר וראשי הערים ובו הנחיה חד משמעית לפיה, בכל בקשה להיתר בניה נידרשת חתימת אדריכל או הנדסאי אדריכלות כעורך הבקשה הראשית, זאת להבדיל ממהנדס או הנדסאי ביניין אשר אחראים ליציבות המבנה אך נטולי הכשרה בנושאים תיכנוניים.

...

משכך, אני דוחה את טענות התובע גם במישור זה. הנזק : התובע טען לסדרה של נזקים כספיים שנגרמו לו: 200,000 ₪ בגין פגיעה בחופש העיסוק; 100,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש; 170,000 ₪ פגיעה בהכנסות; 295,000 ₪ נזקים ישירים; מאחר ודחיתי את בסיס תביעתו של התובע כי התנהלות הנתבעת כלפיו היתה נגועה ברמה האישית והמקצועית, ואני סבורה כי חופש העיסוק שלו לא נפגע כתוצאה מהנחיה שהוציאה הנתבעת, פטורה אני מלדון מטענותיו לנזקים כספיים.

סיכום: מן המקובץ לעיל אני מחליטה לדחות את התביעה.

בנסיבות העניין וכמבואר לעיל, אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

הערך החברתי שניפגע אין חולק על הצורך להחמיר בעבירות על דיני התיכנון והבנייה ובאשר לערך החברתי המוגן הנפגע מבצוע עבירות בנייה, אפנה לדבריו הברורים של השופט (כתוארו אז) מ. חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה קריית אונו פ"ד(3) 49,59: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התיכנון הנכון של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות , הפוגעות בהשלטת החוק, מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק...". עוד נקבע [רע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006)] (להלן: "פרשת מריסאת") כי: "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התיכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התיכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו ...". הנאשמים הורשעו בעבירה של בניית בריכה ללא היתר כדין, שהנה חלק ממיתחם המשמש לשמחות ואירועים, שניבנה על ידי הנאשמים במקרקעין בייעוד לחקלאות.

תו"ב 29210-06-12 ועדה המקומית לתיכנון ובנייה אצבע הגליל נ' אמיר שרון (29.10.15) נקבע מיתחם ענישה בגין בנייה של שלוש יחידות אירוח ללא היתר, בניית חדר מדרגות, בריכת שחיה וגשר חצוני בסטייה מתוכנית, למטרה מסחרית הקנס נע בין 40,000 ₪ ל- 70,000 ₪ וחתימה על התחייבות.

בכתב האישום לא פורט שטח הבריכה שנבנתה ללא היתר אולם מהראיות והתצלומים שהובאו כחלק ממוצג ת/15 למוצגי התביעה, ניכר שמדובר בבניה בהקף מוגבל ומצומצם לעין שיעור מבנייה של מספר יחידות אירוח אליהם מתייחסת הפסיקה שנסקרה.

עסקינן בבריכה שנבנתה ללא היתר בניה כדין, ללא פקוח הנדסי , במיתחם אירועים המשמש את ציבור המבלים במקום, דבר המסכן את שלום הציבור.

לפיכך, הבקשה להמנע מהריסה של הבניה ו/או עיכוב ביצוע הצוו, דינן להדחות, שכן הותרת הבריכה על מכונה, ולו שעה אחת ו/או יום נוסף, משמעה הותרת סכנה שהנה בבחינת "פצצה מתקתקת" אשר עלולה לקפח חיי אדם.

לא הוצג תשתית ראייתית לפיה הריסת בריכת השחיה תביא לפגיעה קשה בפעילות העסק, לסגירתו או תקפח את פרנסתו של הנאשם 2, כל שכן של הנאשם 1, אשר כלל לא נטען על ידו כי העסק האמור משמש מטה לחמו.

...

הערך החברתי שנפגע אין חולק על הצורך להחמיר בעבירות על דיני התכנון והבנייה ובאשר לערך החברתי המוגן הנפגע מביצוע עבירות בנייה, אפנה לדבריו הברורים של השופט (כתוארו אז) מ. חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אונו פ"ד(3) 49,59: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנכון של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות , הפוגעות בהשלטת החוק, מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק...". עוד נקבע [רע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006)] (להלן: "פרשת מריסאת") כי: "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו ...". הנאשמים הורשעו בעבירה של בניית בריכה ללא היתר כדין, שהינה חלק ממתחם המשמש לשמחות ואירועים, שנבנה על ידי הנאשמים במקרקעין בייעוד לחקלאות.

דין הבקשה לביטול ההרשעה ע"פ ס' 192א לחוק, להידחות.

על כן, הבקשה לביטול הרשעתם של הנאשמים –נדחית.

בהתחשב בכל המפורט לעיל, ועל מנת ליתן את המשקל הראוי, בין היתר, לאינטרס הציבורי המובהק שבאי עידוד עבריינות כאמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים : על הנאשם 1 קנס בסך 15,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

בית משפט השלום תל אביב - יפו תא 47686/04 ד"ר קינק משה משה"ב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע"מ פסק דין

מבוא: תביעה בעניין ליקויי בנייה ואיחור במסירה ביחס לקוטג' בן 6 חדרים ו-2 חניות בעיר מודיעין (להלן:"הבית"), אשר נרכש על ידי התובעים מאת הנתבעת משה"ב, חברה לשיכון בינוי ופיתוח (להלן:"משה"ב") עפ"י הסכם מכר מיום 1.6.97 (להלן:"ההסכם").

מטעמה של משה"ב הוגשה הודעת צד ג' על סך של 40,000 כנגד מירומי אילן אשר שימש כאדריכל המתכנן של הבית (להלן:"האדריכל") ומטעם זה האחרון, הופנתה הודעת צד ד' כנגד הועדה המיוחדת לתיכנון ובנייה במועצה המקומית מודיעין (להלן:"הוועדה לתכנון") על הסך של 30,336 ₪ בתוקף מעמדה כמאשרת התוכנית.

נוכח היבטיו המקצועיים המובהקים של הסכסוך מונה כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס צבי רון (להלן:"המומחה") על מנת שזה יחווה דעתו בשאלות המקצועיות הנוגעות לקיומם של ליקויי בנייה.

נזקים בשל איחור במסירה לטענת התובעים פוצו אלה ע"י הנתבעת בגין איחור במסירה לתקופה של 4 חודשים ואולם קופחו ביחס לנזק הכללי שנוצר בעקבות האיחור במסירה.

הנזקים תוארו בעדותם (ס' 5-12) ועיקרם באובדן פרנסתו של התובע וירידת ערכו של ציוד שנקנה ונותר ללא שימוש.

...

אחריותו של המתכנן תתבטא בחיובו בפצוי בגין ירידת הערך ובעלות של 500 ₪ נוספים הכרוכים בתיקונו החלקי של הפגם (קביעתו של המומחה להטלת החיוב על הנתבעת נדחית).

לסיכום חלק זה של ההכרעה ייאמר, כי חוות דעתו של המומחה והקביעות שנעשו בה אומצו ע"י בית המשפט באופן מלא בכפוף למה שנאמר לעיל, כאשר על הסכום שנקבע יש להוסיף עלות בהקף 30% לבצוע ע"י התובעים.

סוף דבר: התביעה התקבלה בחלקה.

הודעת צד ד' נדחית במלואה.