תביעת הכרה בתאונת עבודה: החלקה על קטנוע בדרך לעבודה

תביעתו של התובע להכרה בתאונת הדרכים שאירעה לו בתאריך 12/11/15 כתאונת עבודה נדחתה על ידי הנתבע במסגרת מכתב דחיה מיום 22/11/18.

השאלה שבמחלוקת - האם בתאריך 12/11/15 אירעה לתובע תאונת דרכים עת רכב על קטנוע של הפיצריה בה עבד, בדרכו לבצע משלוח ללקוחה בפוריה עילית או שתאונת דרכים זו אירעה לו שלא במסגרת עבודתו אלא עת רכב על אופנוע שטח? טענות הצדדים לטענת התובע - פגיעתו היתה עת היה בדרכו לבצע משלוח של פיצה ללקוחה בפוריה עילית ועת רכב על קטנוע של הפיצריה בה עבד.

ואלו הטעמים לקביעתנו הנ"ל: טופס בל/250 אשר מולא על ידי גב' מירי - מעסיקתו של התובע ואשר בו נרשם כך: "תאריך התאונה - 12/11/15". "שעת התאונה:14:50". "עבד במשלוחים בפיצה דינו" "כתובת מקום התאונה:כביש פוריה" "תאור התאונה:בזמן משלוח החליק על צד ימין בקטנוע". מיסמכי חדר מיון בהם נרשם, בין היתר כך:"..נפל מקטנוע, ניחבל ביד ימין, מתלונן על כאבים באיזור החבלה..". סיכום אישפוז מבי"ח פורה - מחלקה אורטופדית שם נרשם:"לדבריו בתאריך 12/11/15 היה מעורב בתאונת דרכים כרוכב קטנוע בזמן עבודה" מיסמכי בדיקת האורטופד שם נרשם:"מתלונן על כאבים בשורש כף יד ימין אחרי נפילה מקטנוע.." תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה - במסמך זה הנושא תאריך 1/12/15 נרשם בין היתר כך:"במהלך עבודתו היה מעורב בתאונת קטנוע, ניחבל ביד ימין, הודגם שבר בראדיוס עם ניתוח שיחזור של השבר בפוריה", כאשר גם בכל הקשור לפרטי התאונה, מדובר בפרטים התואמים את שנירשם על ידי גב' מירי בטופס בל/250.

...

עיון באותם רישומים מעלה כי התובע עבד בחודש נובמבר 2015 בתאריכים הבאים: 1,5 לחודש זה וכן 7-11 לחודש זה כאשר ביחס לתאריך התאונה מצאנו כי נרשם: 12/11 14:00 - תאונה.

הערה לפני סיום לא נעלמה מעינינו עדות התובע כפי שמצאה ביטוי בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בטבריה במסגרת ת.א 30281-01-17, אלא שבניגוד לאשר טען ב"כ הנתבע בענין זה בסיכומיו (סעיף 11 שם) לא מצאנו לנכון לייחס משקל רב כל כך לעדות התובע שם אשר לשלב בו התקשר לחברו - מר ניב לבוא לקחת אותו מבית החולים - האם בסמוך למועד בו קיבל את מכתב השחרור כפי שהעיד שם או כמה שעות קודם לכם כפי שהעיד מר ניב לפנינו וזאת מאחר והאמנו לתובע אשר היה עקבי בגרסתו אשר לאופן התרחשות התאונה ביום 12/11/15 וגם מאחר והאמנו לו כי בזמן עדותו בבית משפט השלום בטבריה:"היה לי פחד במה, זו היתה פעם ראשונה שלי מול שופט והשופט ייעץ לי לחזור מההתביעה כי זה לא מתקדם לשום מקום כי לא היו מספיק ראיות" (עמ' 2 שורות 23-25 לפרוטוקול).

לסיכום מהטעמים שפורטו לעיל וחרף טענות הנתבע הרינו קובעים כי בתאריך 12/11/15 ארעה לתובע תאונת דרכים תוך כדי ועקב עבודתו בפיצריה ועת נהג על קטנוע הפיצריה בדרכו להביא פיצה ללקוחה.

רוכבי הקטנוע פתחו בשיחה קצרה עם התובע ושאלו אותו אם הוא מכיר אדם בשם "דיין", התובע השיב שהוא שמע עליו אך לא מכיר אותו באופן אישי.

בעקבות כך התובע לא היה מסוגל לראות ונפל מן הקטנוע שלו.

התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בארוע כפגיעה בעבודה ולשלם לו דמי פגיעה.

בבג"ץ 1262/94‏ ‎ ‎שרה זילברשטיין‎ ‎נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ''ד מח(4) 837 (להלן - בג"צ זילברשטיין), נפסק כי חוק הביטוח הלאומי הוא חוק סוצאלי, ועניינו, בין השאר, הענקת פיצויים לנפגעי תאונות עבודה במסגרת מערכת כוללת של בטחון סוצאלי; חוק סוצאלי יפורש על-פי תכליתו, והיא, לספק הגנה ראויה ככל הניתן לעובד המבוטח – עצמאי כשכיר – לעובד ולתלויים בו. על מנת שארוע ירי יוכר כפגיעה בעבודה על המבוטח להוכיח כי התאונה לא התרחשה כתוצאה מסיכונו האישי.

מכאן, שכאשר אדם נוהג במכוניתו בדרכו לעבודה, ובמהלך הנסיעה נפגע כתוצאה מהפעלה מרחוק של מטען חבלה שהוצמד לרכבו מחמת "טעות בזיהוי", יש להכיר בתאונה זו כ"תאונת עבודה" שכן התקיפה לא נעשתה כלפי הנפגע המסוים בתור מי שהוא, ועל כן הוא חלק מסיכוני הדרך (בג"ץ 8210/14 ג'לאל מרוח סילאוי - בית הדין הארצי לעבודה ואח' (27.6.16)).

...

בפסיקה נקבע כי "אין צורך במידת שכנוע העולה מכל ספק" בדבר סיבת התקיפה, ולעיתים די ב"הגיונם של דברים וסבירותם, כדי להביא למסקנה כי הוכח שהתקיפה הייתה על רקע אישי, כך שחזקת הסיבתיות.

בשל כך, אנו סבורים כי נסתרה החזקה לגבי תאונה עקב העבודה ועם כל הצער, דין התביעה להידחות.

לסיכום לאור האמור, התביעה נדחית.

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר בתאונה שאירעה לתובע בדרכו מעבודתו לביתו, בתאריך 09.01.18 כתאונת עבודה לפי ס' 80(1) לחוק הביטוח הלאומי.

בחקירתו של התובע מיום 13/05/2019 (נ/3) מציין התובע (ע' 1 ש' 10-23) "זה היה ב- 09/11/2018, יום שישי התחלתי בשעה 10:00 בבוקר והתחלתי כרגיל עד 22:00 בלילה. החתמתי כרטיס יציאה ונסעתי על הקטנוע שלי הפרטי. אני נוסע דרך שע"צ, עולה על בגין צפון וממשיך על למחלף של בית חנינה ואז יוצא למחלף של בית חנינה החדש לפני היציאה לעטרות, אני עולה ימינה לכיוון בית חנינה וברמזור הגדול לוקח שמאלה, ברחוב הראשי של בית חנינה עד לכיכר הקטנה של חנות ג'עאפר, לוקח שמאלה לכיוון רחוב אבו מאדי מספר 33, כך אני נוסע כל יום. באותו יום יצאתי מהעבודה בסביבות 22:00 וכמה דקות ונסעתי כאשר אני מרכיב אותו מאחוריי ונסעתי מהסניף אני התכוונתי להסיע את החבר שלי ולהוריד אותו בגבעה הצרפתית בתחנת רכבת, לעשות פרסה ומשם לנסוע לבית שלי בבית חנינה. באותו יום לא הספקתי לעשות את זה וכאשר יצאתי מהעבודה והיינו ברחוב בצלאל בזק והיו תיקונים בכביש וניסיתי לברוח מבור והחלקתי ונפלנו על הכביש בברך ימין ובצואר. התקשרתי לחבר שעובד איתנו מחמוד זוחיקה והוא בא עם הרכב שלו ולקח אותנו לט.ר.ם ברחוב יפו, לקח לנו זמן לקלוט מה קרה, אני לא הייתי בהכרה מלאה עד שהתאוששנו לקח כמה דקות ועד שהוא בא לקח זמן ואז לקח אותנו ישר לטרם. החבר שלי לא קרה לו כלום, קיבל רק סיק שלושה ימים או ארבע ימים וחזר לעבודה, אני בבית עד היום. נקרעה לי רצועה בברך ימין". (דגש ש.ש.) הפסיקה קובעת כי יש לתת משקל לחקירה של החוקר, שהיא אותנטית יתר מגרסא מאוחרת .

...

לטעמנו הסטייה לוואדי ג'וז הינה אינצידנטלית לנסיעה ולא מטרה בפני עצמה, כאמור שניהם היו עובדים שנסעו מהעבודה לבית באותה הדרך, פרט לשינוי זעיר ושולי.

משכך גם על פי פסק דין איילת מזרחי דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובע בסך 4500 ₪ .

  נסיבות היתרחשות התאונה: בתביעה נטען כי משעה שרכב הנפגע על קטנוע בדרכו חזרה לביתו מעבודתו, רכב שלפניו בלם בפתאומיות, דבר שאילץ את הנפגע לבלום את הקטנוע, ובשל כך ועקב רטיבות שהייתה על הכביש, הקטנוע החליק והנפגע ניפצע בכל חלקי גופו.

בבקשה להכרה בזכות (חבלה) לפי חוק הנכים כפי שצורפה כמוצג 5 למוצגי התובעת נרשם מפיו: "במהלך סיום משמרת ... בהר הבית, בעת נסיעה לבית בקטנוע הפרטי בניסיון להישתלב בנתיב הכביש היה רטוב, החלקתי עם הקטנוע ונחבלתי ביד ... שמאל שני הבירכיים (ימין ושמאל) וצלעות בצד שמאל, טופלתי בטרם רוממה ירושלים, סובל מכאבים בבירכיים...". הנפגע אישר את תוכן התביעה כפי שהגיש למשרד הבטחון (עמ' 20, שורות 22-23), כאשר עיון בתוכן המסמך שהוכן בתכוף לקרות התאונה איננו מלמד על סתירה של ממש לעומת האמור בתביעה שלפניי.

...

בעניין ע"א 2577/14 ‏ פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (2015) התייחס בית-המשפט לבעל עסק פרטי, אשר עשוי להפסיק לפעול, כך שבעליו ייפלט לשוק העבודה בבחינת "לא לעולם חוסן". בנסיבות אלו, אני קובעת פיצוי גלובלי לעתיד על סך 150,000 ₪ (לפי 40% מחישוב אקטוארי לפי נכות תפקודית בשיעור 15% ובסיס שכר של 9,700 ₪ נכון למועד התאונה).

לדידה, העובדה שקיים סעיף המסדיר את מערכת היחסים בין ביטוח לאומי למשרד הביטחון בחוק, אין בו די לשם מסקנה שכזו.

לפיכך, משעה שהגעתי למסקנה כי הפיצויים המגיעים לנפגע על פי חוק הפיצויים קטנים משמעותית מסכום התגמולים, גם לפי חו"ד האקטואר מטעם המדינה, זכאית המדינה אך ורק לפיצויים אלו.

בפניי בקשת המבקשת (להלן: "הפול"), היא הנתבעת בתביעת המשיב, להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בעיניינו של המשיב שניפגע בתאונת דרכים, שהוכרה גם כתאונת עבודה, ביום 28.7.20.

ואלה העובדות הצריכות לעניין: המשיב, יליד 4.12.00, נפגע בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), ביום 28.7.20 עת נהג על קטנועו בדרכו לעבודה.

המבקשת לא מצביעה על טעות שנפלה בעבודת הועדה, אלא מסתמכת על סירטון קצרצר שצלמה כאילו שיש בו כדי להוות תחליף לעשרות בדיקות קליניות של רופאי הביטוח הלאומי כמו גם בדיקות אובייקטיביות.

...

מכאן שבכל הנוגע לבקשה להבאת ראיות לסתור את הקביעה האורטופדית הבקשה נדחית.

על כן גם הבקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בכל הנוגע לנכות הנפשית נדחית.

סוף דבר לבד מן החישוב של הנכות בתחום השמיעה, לא מצאתי כי נפלה טעות מהותית בקביעת הוועדה ובהתנהלותה.