פקיד התביעות הכיר בארוע כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995.
דברי בא כוח המבקש תועדו בפרוטוקול כך:
"מאד לא מרוצים שניכו לו 15 אחוז עבור מצב קודם עקב שינויים נווניים, הפסיקה אומרת (מרגוליס) אם יום לפני התאונה היה מגיע ואומר שעובד כ10-12 שעות ביום כמסגר ללא מיגבלה לא היו מקבלים זאת ולא היה מקבל אחוזי נכות ולכן שינויים נווניים כשלעצמם ללא מיגבלות תפקודיות אינם מהוים עילה לנכוי מצב קודם. ולכן מבקשים להעניק תקנה 15 במלואה. פוטר מעבודתו עקב ובשל הפגיעה כי לא יכול לתפקד, כתוב במכתב מהמעסיק 19.20.11 לפיו בהתייחס למכתב מרופאה תעסוקה שלפיו לא יכול לחזור לכל עבודה פיסית שהיא. לפני עבודתו 17 שנים במפעל שנאפ עבד 10 שנים בבניה/שיפוצים. כאשר מדברים על תקנה 15 מדברים על השפעה תפקודית של הנכות הרפואית על תיפקודו של המבוטח. מתייחסים גם לגילו, כישוריו, נסיונו המקצועי, מכל [ה]סיבות [ה]אלה מבקשים מהוועדה להעניק[ק] תקנה 15 במלואה, מה גם שהמכתב מהמעסיק ומכתב מרופאת תעסוקה לא עמדו בפני ועדת הרשות. אין מדובר במחלת מיקצוע אלא בארוע תאונתי. צירפתי שתי חוות דעת דר אלון בורג אורטופד ודר **** עובד נורולוג 4.8.20, בשתיהן חד משמעית מדובר על תאונת עבודה. במכתב שקבל הנפגע מהמלל מ23.6.19 מצויין 'הננו מאשרים כי הכרנו בפגיעה מ11.3.19 כתאונת עבודה'".
ועדת תום הזמניות אימצה את המלצת ועדת הרשות והגדילה את אחוזי הנכות של המבקש בשיעור של 33.33%, כך שנכותו הרפואית המשוקללת לאחר הפעלת תקנה 15 עומדת על 37%.
ממצאיה העולים מהמסמכים עליהם עברה תועדו כך:
"מדובר בגבר בן 48 במועד התאונה אשר הפגע [צ.ל.: נפגע - א.א.] בתאונת עבודה תוך הרמת משקל ב 11/03/19. בתוך שבוע עבר ניתוח לקיבוע 3 חוליות מ L4-5 עד S1 על [צ.ל.: עם - א.א.] תלונות של כאבי גב וקרינה לרגל שמאל, זה סוף המעשה אך אי אפשר להיתעלם מתולדות עברו. כבר בשנת 2003 קיימים רישומים על כאבי גב, גם ב 2005, 2006 ו-2007 עם רישומים על הגבלה בתנועות, קרינה לרגל שמאל, ביצוע CT עם בלטי דיסק מ L3-4-5 עד S1, אותם הממצאים שנמצאו ב 2019 ובגינם נותח. אם ניקח בחשבון את תלונותיו על כאבי גב, כולל כאבי גב עזים עם הגבלה בתנועות, קרינה לרגל שמאל וממצאי ה-CT, אם היה נבדק באותה תקופה טרם התאונה, היו קובעים נכות לפחות של 15% על הגבלה קלה-בינונית בתנועות הגב התחתון. לא ניתן לטעון כי כאבי הגב עפ"י הרישומים היו מיזעריים ולתקופה קצרה, אלא שנמשכו על פני מספר שנים. חישובים אלו מתאימים להילכת מרגוליס בבואנו לידון בנכות הסופית. הטענה כי לאחר מכן המשיך בעבודתו במשך שנים ברגע שהכאב החריף חלף, אינה דבר יוצא דופן. אנשים ממשיכים בחייהם גם אם יש להם ממצאים דימותיים של בלטי דיסק ועל זה קיימות עבודות רבות אשר מוכיחות כי קיימים בלטי דיסק ופריצות דיסק גם לאנשים אסימפטומטיים. לציין, גם הבדיקה הקלינית של הועדה העלתה הגבלה קלה בתנועות ע"ש כ 4 סמ לפי מבחן שובר. בעיון בחוו"ד ד"ר אלון בורג, 26/07/20, אין כל איזכור לתולדות עברו של כל השנים עם הגבלה בתנועות וקרינה לרגל שמאל וממצאי CT. מבחינה רפואית, מעט חריג לבצע ניתוח של קיבוע חוליות (3 חוליות) שבוע לאחר הרמת משקל וזאת כאשר אין כל תעוד לנזק נורולוגי משמעותי הדורש היתערבות דחופה. הגבהים בהם נותח עם קיבוע החוליות, הם אותם הגבהים שנמצאו ב CT בשנת 2006. לא רק זאת, ביום 09/03/19, יומיים טרם התאונה, מתאר שבועיים של כאבי ירך ועכוז שמאל, אשר בהחלט יכולים להתאים לקרינה לאורך רגל שמאל, הידועה מעברו, ואשר המשיך להתלונן לגביה גם לאחר הארוע."
הועדה סיכמה מסקנותיה כך:
"לאור כל האמור לעיל, הועדה סבורה מבחינה רפואית, ואינה מתייחסת לפן המשפטי, כי הניתוח הנ"ל לא ניתן לקשור אותו ישירות לארוע התאונתי. גם טווח התנועות של העורר לאחר מכן תואם הגבלה קלה בתנועות הגב. אך הועדה החליטה להשתמש בהילכת מרגוליס בסיכום הכללי, כאשר מ 30% שנקבעו לאחר הניתוח, יש לנכות מצב קודם בשיעור של 15%, המותיר נכות של 15% בתחום האורטופדי. לפיכך הועדה דוחה את הערר."
על החלטה זו הגיש המבקש ערעור נוסף לבית הדין האיזורי.
...
הכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית הדין האזורי, וכן בכלל חומר התיק, נחה דעתי כי דין בקשות רשות הערעור להידחות.
הוועדה הצביעה על רישומים רפואיים בשנים 2003, 2005, 2006 ו-2007 "עם רישומים על הגבלה בתנועות וקרינה לרגל שמאל". בהסתמך על רישומים אלו קבעה הוועדה כי "לא ניתן לטעון כי כאבי הגב עפ"י הרישומים היו מזעריים ולתקופה קצרה, אלא שנמשכו על פני מספר שנים". מדובר במסקנה רפואית - מקצועית על יסוד התיעוד הרפואי הקיים בתיק וטענות המבקש בנוגע אליהן חותרות תחת שיקול דעתה הרפואי - מקצועי של הוועדה.
סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.
