תביעת הכרה בתאונת עבודה בגין פגיעה בצוואר

המערער הגיש תביעה להכיר במצבו האורתופדי והנויורולוגי כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה ופגיעתו הוכרה.

הועדה מדרג ראשון קבעה למערער נכות בשיעור 18.13% בגין הפגיעה בצוארו (10% בגין הגבלה בתנועות הגב, 5% בגין מיאלופתיה צוארית וכן הפעילה את תקנה 15 ברבע) בתחולה משנת 2002.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

בפני בית הדין תביעת התובעת להכיר לה בארוע בו הרימה כיסאות וסידרה אולם לקראת פעילות , כתאונת עבודה בה נפגעה לטענתה בגבה, ביום 30.12.19.

התובעת פנתה למתנ"ס על מנת לקבל את המסמכים להגשת תביעה להכרה בתאונת העבודה לצורך קבלת דמי פגיעה.

ונרשם "ממצאים ללא חוסר נורולוגי רגישות בשרירי צואר וגב תחתון. WORK ECCIDENT, BACK PAIN, NECK PAIN... כאבי גב וצואר אחרי מאמץ יתר בעבודה" (דגש ש.ש.) במסמך זה מדובר רק על כאבים, כאבי שרירים, על פי הפסיקה כאב אינו תאונת עבודה.

...

סוף דבר מחמת הספק, האמור לפעול לטובת מבוטח, מצאנו כי לא היה זה מתפקידה לסדר האולם ולכן לתובעת אירע אירוע חריג תוך כדי ועקב העבודה ביום האירוע באולם.

התביעה נדחית.

המערער הגיש תביעה להכיר במצבו האורתופדי והנויורולוגי כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה ופגיעתו הוכרה.

הועדה מדרג ראשון קבעה למערער נכות בשיעור 18.13% בגין הפגיעה בצוארו (10% בגין הגבלה בתנועות הגב, 5% בגין מיאלופתיה צוארית וכן הפעילה את תקנה 15 ברבע) בתחולה משנת 2002.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

בית הדין יקדים ויציין כי במכתב הדחייה מיום 11/07/2021, הכיר הנתבע בכאבים בגב תחתון וצואר כפגיעה בעבודה, בעקבות הארוע מיום 01/03/2021.

בעקבות תשובותיו של המומחה, התובע הגיש סיכומים בהם ביקש להכיר בפגיעה בכתף כפגיעה הנובעת מהתאונה.

התובע היתנגד לבקשה, ולכן בשים לב לחוות הדעת ושאלות ההבהרה שהתבקשו, בית הדין הציע לצדדים להסכים לאמור בחוות הדעת של המומחה, כך שהתביעה להכיר בפגיעה בכתף תוכר כפגיעה בעבודה.

מעבר לכל האמור לעיל, מאחר וניתן להכיר בכאבים של התובע בכתף כפגיעה בעבודה ומאחר וניתן להותיר את שאלת קביעת הנכות לועדה הרפואית כפי שהוצע בהחלטה קודמת של בית הדין, אינני סבור שיש עוד מקום להפניית שאלות הבהרה או למינוי מומחה נוסף שכן ניתן יהיה להכריע במחלוקת מושא ההליך על סמך החומר שמונח בפני בית הדין.

...

חרף חוות הדעת המפורטת, הגיש הנתבע ביום 23/11/2022, בקשה להפניית שאלות הבהרה, לה נעתר בית הדין.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בבקשת הנתבע מיום 22/06/2023, איננו סבורים כי קיימת הצדקה להפניית שאלות ההבהרה שהתבקשו או למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הדימות.

מעבר לכל האמור לעיל, מאחר וניתן להכיר בכאבים של התובע בכתף כפגיעה בעבודה ומאחר וניתן להותיר את שאלת קביעת הנכות לוועדה הרפואית כפי שהוצע בהחלטה קודמת של בית הדין, אינני סבור שיש עוד מקום להפניית שאלות הבהרה או למינוי מומחה נוסף שכן ניתן יהיה להכריע במחלוקת מושא ההליך על סמך החומר שמונח בפני בית הדין.

סיכום: אשר על כן, בקשת הנתבע מיום 22/06/23 נדחית.

בנוסף, בתעוד הרפואי שצורף לבקשה לקביעת דרגת נכות צורף מיסמך מבדיקת המשיבה אצל מומחה בתחום האורתופדיה ד"ר ברודסקי יורי בתאריך 3.1.22 בו נרשם שלמשיבה שינויים נווניים בעמוד השידרה הצוארי, כך נכתב גם בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 3.1.22 וגם בבדיקה מיום 16.1.22 שהתבצעה ע"י ד"ר ולנטינה רייכלין.

דיון והכרעה: המסגרת הנורמאטיבית: סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." ברע"א (מרכז) 32077-07-21 כלל נ' פלוני, סקר בית המשפט את ההלכה בנוגע להבאת ראיות לסתור, בדברים הבאים: "אכן הלכה פסוקה היא כי הבאת ראיות לסתור תעשה במשורה ואך ורק כאשר הדבר נידרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי [פורסם בנבו] (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה [פורסם בנבו] (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (1985); רע"א 11325/05 מנורה נ' גולינבסקי [פורסם בנבו] (2006) ורבים אחרים).

החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית.

...

טענות המשיבה: לטענת המשיבה כל עברה הרפואי בגין הפגיעה בעמ"ש הצווארי עמד אל מול הוועדה הרפואית בטרם מתן החלטה ועל כן דין הבקשה להידחות.

הפסיקה נהגה על דרך הכלל בגישה מצמצמת בכל הקשור להיעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור וזאת מטעמים הנוגעים ליעילות הדיון ומשאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית בין ההליכים השונים המתנהלים בערכאות ובמוסדות השונים.

כך מצאנו בדבריו של כב' הש' ריבלין ברע"א 4484/06 - רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בעמ ואח' [פורסם בנבו] (2006) – "סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו שלדבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"דמ(4) 690, 701).

בצד זה הודגש כי רשימת הטעמים המצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור אינה רשימה סגורה וכי כאשר מתעוררים ספקות וסימני שאלה באשר לקביעות הוועדה הרי שהכף תיטה לבירורם נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי – בירורה של האמת, כך, כדוגמה, נפסק בעניין רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (2014) כי החשש שהועדה לא נתנה דעתה לתיעוד רפואי שאפשר שתהא לו השלכה על מסקנותיה, יכול שיהווה עילה למתן היתר לסתירת ראיות, וכך נקבע: " מצבים נוספים בהם ייתכן שיהיה מקום לשקול להתיר להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה בדבר הקשר הסיבתי, עשויים להתעורר כאשר בגדרם של הליכים קודמים בעניינה של התאונה הובאו נתונים רפואיים סותרים בשאלת הקשר הסיבתי והוועדה לא נתנה דעתה למחלוקות אלה, או כאשר בעברו של התובע הייתה תאונה נוספת, או שיש לו עבר רפואי רלבנטי והוועדה לא התייחסה להשפעות אפשריות של אירועים אלה על סוגית הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו ... מצבים אלה אינם שונים, במהותם, ממקרים אחרים בהם יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור כיוון שהוועדה הרפואית לא נתנה דעתה לחומר רפואי שיכולה להיות לו השלכה על מסקנותיה" (עוד ראו לעניין זה - רעא 7598/20 - פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] (2021); רע"א 8908/17 קרנית –קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 11 (2018); רע"א 4752/20 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (2020)) ומן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בהחלטת הוועדה ובתיעוד הרפואי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.