תביעת הכרה בתאונת עבודה בגין פגיעה בברך

ביום 28.2.21 הכיר הנתבע בפגימה, הליך נווני בבירכיים עם קרעים במנסקוס.

על פי הפסיקה, עילת התביעה בתביעה להכרה בתאונה כפגיעה בעבודה, קמה במועד קרות התאונה ובתביעה להכרה במחלת מיקצוע או מקרוטראומה כפגיעה בעבודה, קמה עילת התביעה במועד תחילת הנכות (שקבעה הועדה הרפואית) שאז קמה הזכאות לגימלת נכות או מענק [עב"ל 1304/04 עמירם כץ – המוסד לביטוח לאומי (31.3.08)].

...

וכך נאמר בפסק דין מיצרי: "על יסוד כל האמור לעיל אנו קובעים כי על פי הלכת גור, שאושרה בהלכת שקד, פרק זמן בן 12 חודשים שבין מועד ההכרה בפגיעה בעבודה לבין מועד הגשת התביעה לגמלה, דהיינו תביעה לקביעת דרגת נכות ולגמלה או למענק על פי דרגת הנכות, אינו מובא בחשבון במניין תקופת השיהוי על פי סעיף 296(ב) לחוק, הן לעניין תשלום גמלת נכות חודשית והן לעניין תשלום מענק על פי סעיף 107 לחוק. ככל שהתביעה לגמלה הוגשה לאחר תקופה ארוכה יותר מ- 12 חודשים ממועד ההכרה, במניין תקופת השיהוי יובא רק פרק הזמן שמעל 12 חודשים." מכתבו של פקיד התביעות מיום 28.2.21 מתייחס לאותם 12 חודשים.

נדחית טענת התובע לפיה לא יכול היה להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות לפני 11.6.20 שכן אז עדיין לא הוכרה התביעה שכן התביעה לא הוכרה משהתובע לא הגיש תביעה להכרה.

התוצאה איפוא כי התביעה נדחית.

ביום 16.12.18 הודיע פקיד תביעות נפגעי עבודה לתובעת, כמצוטט: " ...תביעתך לדמי פגיעה, תאונה מתאריך 30/3/2017 , הננו מאשרים כי הכרנו בפגיעה מתאריך 30/3/2017 כתאונת עבודה. הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה : ברך ימין...". ר' נספח לתשובת המשיב.

במקרה שלפניי, הועדה האזינה לדברי המערערת ובא כוחה, שתועדו בפרוטוקול כך: "שנה וחצי צלעתי והיו כאבים בברך שמאל כל רופא שהייתי הסברתי מה היה ואיך נפלתי וכל רופא רשם מה שנראה לו. ביום התאונה אמרו לי שאין לי שום דבר גם לא בימין מהרגישות והכאבים שהיו לי יותר מברך שמאל שלחו אותי לmri - ומאז כולם התייחסו לרגל ימין... ברך שמאל לא הראתה נזק בתחילה כמו ברך ימין הנזק התפתח והוכח במהלך הזמן מאחר והיא תמכה בברך ימין. ...." ב"כ המערערת:" עניין הקשר הסיבתי לא ייחסו את ברך שמאל לתאונה יש גם החמרה במצב הגב מנגנון הנפילה נפלה על 2 הבירכיים בברך ימין היה קרע במנסקוס יש מכתב ביקור מד"ר שחר שרשם שמאחר וכל כובד המשקל היה על ברך שמאל בגלל הפגיעה בברך ימין וזה גרם להחמרה של ברך שמאל ויש מיסמך שההחמרה בברך שמאל הוא מ-2019. אנו טוענים שאין החמרה בברך ימין ההחמרה היא רק לברך שמאל שלא הוכרה. יש מיסמך מפיזיותרפיה שנפלה על 2 ברכיים הבירכיים היתקפלו. מנגנון הנפילה היה על 2 הבירכיים ורגל ימין השפיעה על ברך שמאל ועל הגב". הועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית והתייחסה למימצאי הבדיקות, כדלקמן: "תנועות הברך 0/100 מלוות בכאבים אין נוזל חופשי בחלל הברך תנועות הפיקה חופשיות רגישות בסדק פרקי וחיצוני אינה מאפשרת ביצוע בדיקות מניסקאליות יציבות מידאלית לטראלית וקדמית אחורית תקינה . בבדיקת MRI ברך שמאל 12/01/21 מודגם קרע אלכסוני ברוחב הקרן האחורי של המיניסקוק המדיאלי. הועדה עיינה בדוח ניתוח 25/02/21 המתאר קרע מורכב של המניסקוס המדיאלי עם נזק סחוסי..." הועדה דנה בממצאים וסיכמה את מסקנותיה כך: "גם לדברי התובעת הכאבים הקשים בברך שמאל החלו שנתיים לאחר התאונה הנדונה. לאור האמור אין הועדה יכולה לקשור את הקרע במנסקוס המידאלי של ברך שמאל עם התפתחות השינויים האוסארתרותיים בתאונה המוכרת. ולכן הוועדה אינה מכירה בקשר סיבתי בין התאונה הנדונה בממצאים בברך שמאל הועדה דחתה את הערר נכותה שפי שנקבע בעבר ..." מדובר איפוא בהחלטה רפואית מנומקת ומפורטת, אשר בית הדין נעדר כלים מקצועיים להתערב בה. ערים אנו לטענת המערערת לפיה מנגנון הנפילה היה על 2 הבירכיים ואכן ערים אנו לכך כי במסמכים הרפואיים ממועד הסמוך לתאונה וכן מיום 16.5.17 נכתב בתלונות המערערת כי: "... מעדה בעבודה. הבירכיים היתקפלו" וכן גם בבקשה למתן טפול רפואי נרשם בתאור התאונה:" בזמן ההכנות להצגת ילדים נפלה ושתי רגליה היתקפלו פנימה". עם זאת, עיון במסמכים הרפואים שהוצגו על ידי המערערת מעלה כי במסמכים רפואיים אלו נרשמו תלונות מפי המערערת רק על ברך ימין ולא על ברך שמאל, כמצוטט:" סבלה מכאב בברך ימין... והיתה נפיחות בברך ימין. מאז החמרה בכאב" ( ר' עמ' 12-13 לכתב העירעור המנומק).

...

הועדה בדקה קלינית את המערערת ובחנה את המסמכים הרפואים והגיעה למסקנה לפיה אינה מכירה בקשר סיבתי בין התאונה לממצאים בברך שמאל.

מעבר לאמור מסקנה זו עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים כפי שצויין לעיל.

לפיכך, הערעור נדחה.

בהחלטת פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) מיום 7.10.2021 הוכר הארוע כתאונת עבודה בגין כאבים בברך שמאל, אולם נדחתה התביעה בגין הפגיעה בצואר מהנימוק: "בהתאם לחוות דעת רופא המוסד, עליי לדחות את האבחנות בגין צואר, שאינן קשורות לתנאי עבודתך/ לפגיעה שבנידון". תמצית העובדות וטענות הצדדים התובע, יליד 1980, הועסק במועדים הרלבאנטיים לתביעה כמנהל איזור תפעול במפעלי ים המלח.

...

אולם, לא מצאנו כי יש בכך משום סתירה בגרסאות התובע, אלא פירוט חסר או תיאור שונה במקצת לאירוע התאונה, שאין בו כדי לשנות באופן מהותי את תיאור הדברים.

לאור האמור, לא מצאנו כי ישנו פער מהותי בין גרסאות התובע לאופן התרחשות אירוע התאונה, והסבריו של התובע בעניין זה הניחו את דעתנו.

סיכומו של דבר, מצאנו כי יש למנות מומחה רפואי אשר יבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע בצווארו.

לפנינו תביעה להכרה בפגימות בירכיים כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) בהתאם לתורת המקרוטראומה.

בכתב ההגנה טען המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), כי לא ארע בעבודת התובע אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי עבודתו אשר הביאו לפגיעה בירכיו; התובע לא ביצע תנועות חוזרות ונישנות שכל אחת מהן גרמה לנזק משלה; עבודתו של התובע לא מהוה תשתית עובדתית לבחינת הפגיעה בירכיים בהתאם להילכת המקרוטראומה ואינה בבחינת מחלת מיקצוע; וכי אין קשר סיבתי בין הליקוי הנטען לעבודתו של התובע ומחלת התובע היא תוצאה של תחלואה טבעית.

...

לטעמנו, עובדות אלו מקימות תשתית עובדתית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי בעילת המיקטראומה, על מנת לבחון גם את הליקוי הנטען של התובע בירכיים.

לעניין זה מקובלת עלינו עמדת התובע לפיה מאפייני העבודה של התובע במשך שנים על טרקטור ללא בולמי זעזועים, אשר גרר אחריו מרסס, קוליטווטר או דיסקוס, בשטחים חקלאיים מפולחים בהם היו מהמורות שגרמו לקפיצות של הטרקטור – מצביעים על עבודה בתנאים של רטט כלל גופי, ולא רק על רטט בגב ובצוואר.

השאלה האם מאפייני עבודה המתוארים לעיל גרמו לליקוי הנטען של התובע בירכיו היא שאלה רפואית, אשר טעונה חוות דעתו של מומחה רפואי, ואין מקום לדחות את התביעה בשלב זה טרם קבלת חוות דעת רפואית בשאלה זו. כמו כן, איננו רואים צורך לנהל הליך הוכחות נוסף, לאחר שכבר התנהל דיון הוכחות בהליך הקודם ואשר בעקבותיו הגיעו הצדדים לעובדות מוסכמות, אשר כאמור מהוות ממילא השתק פלוגתא בהליך זה. לאור כל האמור, אנו קובעים כי התשתית העובדתית שנקבעה בהליך הקודם מהווה תשתית עובדתית מספקת לפי הלכת המיקטראומה לעניין הליקוי הנטען של התובע בירכיים, וזאת לצורך מינוי מומחה רפואי אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי הנטען לעבודתו של התובע.

בגין הפגיעה בברך שמאל נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% מיום 12.12.2006 (ר' נספחים לכתבי התשובה).

עם זאת, מעיון במסקנותיה המפורטות של הועדה, ובפרט קביעתה כי "הקרע במנסקוס המדיאלי נגרם משך השנים ולא סמוך לתאונה וזאת בשתי הבירכיים מדובר בתהליך ניווני קונסאטיטוציונאלי", עולה כי הועדה שללה למעשה קשר סיבתי בין עצם הפגיעה לתאונה, זאת על אף הכרתו של פקיד התביעות במכתבו מיום 1.8.2005 בפגיעה מתאריך 18.7.2005 כתאונת עבודה, כשהפגיעה שהוכרה כתוצאה מהתאונה: "חבלה ברך ימין – קרע במנסקוס" (ר' נספח לנימוקי העירעור).

...

לפיכך, על אף שדרך המלך בנוגע להחזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה באותו הרכב (בר"ע (ארצי ) 2225-05-14 המוסד לביטוח לאומי - יוסף מורנו (9.11.2014), שוכנעתי כי ראוי בענייננו לסטות מן הכלל ולהורות על השבת עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.

סוף דבר הערעור מתקבל.

משהתקבל הערעור, ונוכח נימוקיו, ישלם המשיב את הוצאות המערער בסכום של 3,500 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מיום שיומצא למשיב פסק הדין.