תביעת הכרה בקרע בגיד בכתף כתוצאה ממיקרוטראומה בעבודה

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בכתפו – קרע בגיד, כפגיעה בעבודה, על דרך המקרוטראומה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995.

כמו כן טען הנתבע בכתב ההגנה כי אין כל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לליקוי הנטען והוא תוצאה של מצב תחלואתי טבעי ו/או של גורמים אחרים אשר קשורים בעבודתו.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מלוא טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו לפנינו ולאחר שעיינו במלוא המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאנו כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של תשתית עובדתית לביסוס עילת המיקרוטראומה.

סיכום סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל להוכיח תנועות חוזרות ונשנות בעבודתו שנמשכו על פני פרקי זמן רצופים.

מהטעמים האמורים - התביעה נדחית.

לפנינו תביעה להכרה בקרע בגיד בכתף שמאל של התובעת, כפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה.

להלן יובאו השאלות והתשובות, בזו אחר זו: "שאלה: בעקבות התאונה הכיר הנתבע בכאב בכתף שמאל, אך דחה את הטענה בדבר קרע בכתף שמאל. לאור המנגנון התאונה, והעובדה כי הרכב נפגע מצד ימין מאחור, והתוצאה שהוכרה, כאב בכתף שמאל, האם נכון שמקור הכאב יכול להיות רק חבלה או לחץ באיזור כתף שמאל?

...

טענות הצדדים התובעת טוענת כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה, על יסוד חוות הדעת.

דיון והכרעה לאחר שקילת טיעוני הצדדים, חוות דעת המומחה והמענה לשאלות ההבהרה, מצאנו כי דין התביעה להידחות.

לאור כל האמור ובנסיבות אלו, אין כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו הברורה והמנומקת של המומחה, המעוגנת בחומר הרפואי, ולפסוק בניגוד לדעתו.

התביעה נדחית.

המערער הגיש תביעה להכרה בפריצת דיסק בצואר וקרע בגיד הסופרה ספינטוס בכתף שמאל כפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, ותביעתו נדחתה על ידי המשיב (להלן – המוסד).

טענת המערער לרעד בצואר כתוצאה מנסיעה במשאית לא נתמכה בכל ראיה, בשים לב לכך שהמערער אישר כי במשאיות הותקן כסא פנאומטי.

...

בהתייחס לטענותיו של המוסד נוסיף: אין בידינו לקבל את את טענת המוסד כי "הפניית שאלה באשר לליקוי הנטען בעמוד שדרה צווארי ללא שהוכחה תשתית עובדתית המבססת את התנאי הראשון בבחינת תביעות על פי תורת המיקרוטראומה, דהיינו תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, יהא בכך כדי לשמוט את הבסיס תחת תורת המיקרוטראומה ופריצת גבולותיה באופן בלתי מסויג". כאמור, בענייננו, מדובר באיברים סמוכים, והוכחה אפשרות לכאורית לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי הרפואי, ועל כן לא ניתן לקבל את הטענה כי "לא הוכחה תשתית עובדתית המבססת את התנאי הראשון בבחינת תביעות על פי תורת המיקרוטראומה". כפי שנקבע בעניין איתן זר, ייתכנו נסיבות עובדתיות שאותן תנועות חוזרות ונשנות תשפענה על יותר מאיבר אחר.

כללו של דבר: לאור האמור, אנו קובעים כי על יסוד התשתית העובדתית שנקבעה בכל הנוגע לתקופת עבודתו של המערער כסבל, 2008- 2016, על המומחה הרפואי לבחון גם את הקשר הסיבתי בין התשתית העובדתית לבין הליקוי בצווארו של המערער.

סוף דבר: הערעור מתקבל כמפורט להלן: בכל הנוגע לתקופת עבודתו של המערער כנהג בובקט – עניינו של המערער מוחזר לבית הדין האזורי, ויתאפשר לו להביא ראיות שיש בהן לשפוך אור על היקף עבודתו בתקופה בה עבד כנהג בובקט בין השנים 1994 – 1997.

בהחלטת המותב מיום 13.4.20 נקבע שעלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה בידיו ובכתפיו על דרך המקרוטראומה, תוצאת עבודתו רבת השנים בתפקיד מפעיל מטבח כימיקלים במפעלי נייר חדרה.

בתביעה נפרדת, ביקש התובע שיוכרו הפגימות בכתפיים ובמפרקי האגודלים כפגיעות בעבודה על דרך המקרוטראומה.

חוות דעת המומחה בחוות דעתו מיום 17.5.20 (להלן – חוות הדעת) קבע המומחה שהתובע סובל מהליקויים הבאים: בכתף ימין – כאב וקרע חלקי בגיד סופרספינטוס; בכתף שמאל – המומחה לא מצא כל ליקוי; במרפק שמאל – תעלה קוביטאלית (עצב אולנרי); במרפק ימין – נוירופתיה עצב אולנרי ללא הסתמנות קלינית; בכפות הידיים –תיסמונת תעלה קארפלית (עצב מדיאני) - פגימה שהוכרה בהליך נפרד.

...

טענות הצדדים התובע טען שיש לקבל את התביעה , להכריע לטובת המבוטח ולסטות מקביעותיו של המומחה.

מדובר בקביעות רפואיות, מנומקות וסבירות שאין הצדקה שלא לאמצן, וכך אנו מורים.

לאחר שהמומחה קבע בחוות דעתו כי מלבד תסמונת תעלה קרפלית (שהוכרה כפגיעה בעבודה במסגרת הליך נפרד) אין תובע ליקויים נוספים בכפות ידיו, הופנתה למומחה שאלת הבהרה בעניין זה. המומחה הופנה לסיכום ביקור מיום 4.1.18, בו נרשם שבצילום כפות הידיים נמצאו שינויים ארטרוטיים בפרקים cmc1, וכן לצילום עצמו, והתבקש לקבוע האם לאור האמור במסמכים אלה הוא סבור שהתובע סובל משינויים ניווניים במפרקי האגודלים.

מדובר בקביעה רפואית, סבירה ומנומקת המבוססת על הרישומים בתיקיו הרפואיים של התובע, על הידע הרפואי כמפורט בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, ועל התשתית העובדתית שהוצגה למומחה, ולפיכך אין מקום להתערב בה. סוף דבר – התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה בכתפיים כתאונת עבודה על פי תורת המקרוטראומה, כאמור בפרק ה׳ לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ״ה-1995 (להלן: ״החוק״).

כתוצאה מעבודתו סובל התובע מכאבים והגבלה בתנועת הכתפיים ואובחנו אצלו קרעים בגידי הכתפיים.

...

ביום 29.07.2020 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 14.01.21 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן: ״אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין כתפיים, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים: על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

" לאור כל האמור לעיל, על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו בכובד ראש לגרסת התובע כפי שעלה מתצהירו ומעדותו וכן לעד מטעמו, הגענו לידי מסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות בכתפיו של התובע כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה.

סוף דבר: התביעה נדחית כבר בשלב זה. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה.