תביעת הכרה בפגיעת מיקרוטראומה בברך כנגד דחיית המוסד לביטוח לאומי

מונחת לפנינו תביעה שהוגשה כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע להכיר בנזק שניגרם לברכיו כפגיעה בעבודה.

בפסיקה אליה הפנה אותנו התובע, עב"ל (ארצי) 4193-05-17 המוסד לביטוח לאומי – בריימוק (8.08.2018), הכיר בית הדין הארצי בפגיעה מיקרוטראומטית לגבי ביצוע עבודה משך 15-17 שנים וכך אמר – "בהתאם לקביעת בית הדין האיזורי פעולת העלייה והירידה מתבצעת עשר פעמים ביום בממוצע, כאשר כל פעולה נמשכת ברציפות בין חמש לעשר דקות בכל פעם. על כך יש להוסיף כי בהתאם להחלטת בית הדין פעולת הטיפוס נעשתה תוך הפעלת כוח רב על הבירכיים וכאשר המשיב נושא עימו ציוד במשקל של 6-8 ק"ג. מכאן שכל פעולה של עליה וירידה כוללת בתוכה מספר רב של פגיעות זעירות בבירכיים. לאור האמור ולאחר ששקלנו בדבר מצאנו כי הגם שמדובר במקרה גבולי מבחינת תדירות ורציפות הפעולה, די במשך השנים בהן בוצעו הפעולות כדי להקים תשתית עובדתית למקרוטראומה." (ההדגשה שלי ס.א.) צודק הנתבע באומרו כי התשתית העובדתית שפרש התובע במקרה דנן, מאובחנת ממקרה זה. במקרה של בריימוק, נקבע כי העובד טיפס לפחות עשר פעמים ביום על סולם, תוך נשיאת משקל רב. התובע בהליך שלפנינו, לא הוכיח כי נשא משקל רב, (גם אם עובדה זו נטענה בתביעה המקורית לנתבע), כן היה עולה ויורד באופן מיגוון יותר מהמקרה של בריימוק שהרי השתמש בסולמות, מדרגות ופיגומים.

...

אין בידינו לקבל את טענת התובע לעבודה חוזרת ונשנית בהתכופפות על הברכיים.

בפסיקה אליה הפנה אותנו התובע, עב"ל (ארצי) 4193-05-17 המוסד לביטוח לאומי – בריימוק (8.08.2018), הכיר בית הדין הארצי בפגיעה מיקרוטראומטית לגבי ביצוע עבודה משך 15-17 שנים וכך אמר – "בהתאם לקביעת בית הדין האזורי פעולת העלייה והירידה מתבצעת עשר פעמים ביום בממוצע, כאשר כל פעולה נמשכת ברציפות בין חמש לעשר דקות בכל פעם. על כך יש להוסיף כי בהתאם להחלטת בית הדין פעולת הטיפוס נעשתה תוך הפעלת כוח רב על הברכיים וכאשר המשיב נושא עימו ציוד במשקל של 6-8 ק"ג. מכאן שכל פעולה של עליה וירידה כוללת בתוכה מספר רב של פגיעות זעירות בברכיים. לאור האמור ולאחר ששקלנו בדבר מצאנו כי הגם שמדובר במקרה גבולי מבחינת תדירות ורציפות הפעולה, די במשך השנים בהן בוצעו הפעולות כדי להקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה." (ההדגשה שלי ס.א.) צודק הנתבע באומרו כי התשתית העובדתית שפרש התובע במקרה דנן, מאובחנת ממקרה זה. במקרה של בריימוק, נקבע כי העובד טיפס לפחות עשר פעמים ביום על סולם, תוך נשיאת משקל רב. התובע בהליך שלפנינו, לא הוכיח כי נשא משקל רב, (גם אם עובדה זו נטענה בתביעה המקורית לנתבע), כן היה עולה ויורד באופן מגוון יותר מהמקרה של בריימוק שהרי השתמש בסולמות, מדרגות ופיגומים.

בשלב זה של הדיון, לאור כך כי התובע הצליח לבסס כי עבד בתנועתיות, תוך כיפוף ויישור ברכיו באתרי הבניה השונים, אנו סבורים כי די בכך, מהפן העובדתי של הדברים, להמשיך ולבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין הפגיעה בברכיים.

אשר על כן, אנו סבורים כי ראוי במקרה דנן למנות מומחה רפואי כדי לבחון את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע, לפי התשתית העובדתית שהוצגה לפנינו, לבין הפגיעה בברכיו.

בפנינו תביעת התובע להכרה בכאבי ברכיים כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן- החוק).

התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע נדחתה עקב חוות דעת של מומחה יועץ רפואי, השוללת קשר סיבתי.

טענות הנתבע הנתבע טען להתיישנות התביעה: החלטת הנתבע ניתנה ביום 2.9.2015 ואילו כתב התביעה הוגש רק ביום 24.11.2016, בחלוף למעלה מ-12 חודשים לאחר מכתב הדחייה, ובנגוד לתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969.

דיון והכרעה הלכה פסוקה היא, כי- "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הנו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הנה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.7.02), והאסמכתאות שם).

באשר לפגיעה מיקרוטראומטית בבירכיים, נקבע כי על הטוען לכך להוכיח "רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונישנות, או חבלות בבירכיים חוזרות ונישנות ללא הרף על פני ציר הזמן" [(עב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון (ניתן ביום 8.3.2010)].

...

מעדותו של התובע עולה כי עבודתו של התובע מבוצעת כאשר יושב על ברכיו באופן סטטי ורוכן אל הרכב לתקנו, ומשכך דין תביעתו להידחות.

משטענת התובע להוכחת תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה נדחתה לגופה, לא מצאנו לנכון לבחון גם את שאלת ההתיישנות.

סוף דבר התביעה נדחית.

לטענת התובעת, אין מדובר במצב סטאטי אלא בתנועות חוזרות ונישנות שניתן לבודדן בהתאם לפסיקה (עניין יהודאי נ' המל"ל עב"ל 465/07) ויש על כן למנות מומחה לבחינת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה והליקוי בבירכיים לפי תורת המקרוטראומה.

בעב"ל 64316-12-18 אבישג ברנד - המוסד לביטוח לאומי דחה ביה"ד הארצי ערעור שהוגש כנגד דחיית תביעת המערערת שם, מטפלת בגנון, להכיר בליקויים שונים, לרבות בגבה, בצוארה ובברכיה כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה.

...

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות משלא הונחה תשתית עובדתית המצביעה על רצף תנועות לשם בחינתה של מיקרוטראומה.

אף שהתובעת נדרשת לקום ולהתיישב מעת לעת לצורך הפעילויות השונות, תנועות אותן העריכה בעשרות ביום, הרי שלא שוכנענו כי מדובר בתנועות חוזרות ונשנות שנמשכו על פני פרקי זמן רצופים או בפרק זמן משמעותי המקים תשתית למיקרוטראומה ואשר עלול היה לגרום את הנזק לברכיים.

לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעה זו. על כל פנים, גם אם נניח מספר גדול יותר של כיפופים מזה שנדון בעניין נוח – עשרות כיפופים ליום – לא הוכח בענייננו (בדומה לעניין וייסבלט), כי כיפופים אלה נעשו בתכיפות נמשכת.

אשר על כן, משלא הוקמה תשתית עובדתית מתאימה לפי תורת המיקרוטראומה, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ביום 9.10.2016 פנה התובע לנתבע בתביעה להכיר בפגיעה בברכיו שנגרמה לו כ"פגיעה בעבודה", כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995.

כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה שלפנינו.

התובע הפנה להחלטת בתיק עב"ל 68931-01-20 אליסאסיאן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו 6.8.2020) –שם בית הדין האיזורי דחה את התביעה מאחר והתובע לא הוכיח קיומן של רצף תנועות חוזרות ונישנות על ברכיו.

בהקשר זה, יש להזכיר כי בהתאם לפסיקה, עבודה בתנוחה קבועה אינה מקימה תשתית עובדתית למקרוטראומה, כך שהצורך לעבוד בכריעת ברך כשלעצמו אינו מקים תשתית עובדתית למקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 31471-04-17 דינה רות – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (27.12.2017)].

...

דין התביעה להידחות.

בענייננו, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, רק במסגרת הטיפולים המבוצעים בכלי השיט המצויים בים, היכולות להוות בסיס עובדתי לטענת המיקרוטראומה.

במסגרת מכתב דחיה מיום 21/2/22 דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בליקוי בברכיו כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה.

כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לפסיקה, פגיעה תוכר על פי תורת המקרוטראומה, אם הוכח כי "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסיבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאיבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)).

בנוסף, נקבע כי יש להראות שמדובר בתנועות חוזרות ונישנות, דומות במהותן, בתכיפות ותדירות הנדרשות, ביחס לכל איבר ואיבר מושא התביעה (עב"ל (ארצי) 35063-06-15 פיזולייב - המוסד לביטוח לאומי, 8.5.16).

במקרה שלנו מדובר היה במצב סטאטי של כריעת ברכיים בעבודת ריתוך צנור שלא התבצעה בעמידה או בשכיבה" (עב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון (8.3.10)).

...

כן הוכיח התובע כי הוא ביצע פעולות חוזרות ונשנות עם ברכיו בשעות בהן עבד בסדנה שם שיפץ כלים שונים וגדולים כך שהכלי היה מונח על הרצפה כשגובהו מטר- מטר וחצי כאשר הטיפול התבצע לאורך כל גובהו של הכלי תוך שהתובע השתמש בפטישי אוויר, מפתחות, משחזות הכל כדי לשחרר ברגים רבים שהיו תקועים וששחרורם חייב הפעלת מאמץ פיזי רב. מנגד, טענה באת כח הנתבע כי דין התביעה להידחות כבר בשלב העובדתי, מבלי להיזקק למינוי מומחה שכן התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי בעניינו מתקיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה וזאת גם לא בנוגע לפעולות שביצע עת תיקן כלים שכן פעולות אלו ביצע התובע כשהוא במנח סטטי, אשר כידוע ובהתאם לפסיקה אינה רלוונטית לענין המיקרוטרואמה וגם לא בנוגע לעלייה וירידה במדרגות/שלבי סולמות/פיגומים ותוך נשיאת משקל שכן פעולות אלו לא בוצעו בתדירות מספקת אלא בממוצע של יומיים בשבוע.

ובלשונו של התובע:"לא, אני עובד, נגיד עד שעה, יש לנו ב-9 הפסקה, אז אני עובד משעה שבע עד שעה תשע, ותשע אני יורד, חוזר בתשע וחצי, עולה והרבה פעמים פה חסר לך בורג, פה חסר לך כלי, אז אתה יורד ועולה, זה לא, זה הלא נוחות שבמקום, לעבוד, להבדיל מבית מלאכה לא לידך דברים" (עמ' 7 שורות 13-16 לפרוטוקול המתומלל).כאשר בנקודה זו נציין כי לטעמנו ובניגוד לעמדת הנתבע כפי שמצאה ביטוי בחקירה הנגדית שערכה באת כח הנתבע לתובע (עמ' 9 שורות 17-18 לפרוטוקול המתומלל) בכל הקשור לעילת המיקרוטראומה בהתייחס לברכי התובע, אין מקום לעשות אבחנה בין עליה וירידה של התובע במדרגות או בסולמות או בשלבי פיגומים שכן בכולם קיימת פעולה חוזרת ונשנית של כיפוף ויישור הברך.

א.י.) בכל הקשור לטענת הנתבע לפיה הכלים/הברזים אותם שיפץ התובע מידי יום השתנו הרי שלא מצאנו כי יש בעובדה זו כדי לשנות את מסקנתנו שכן מעדותו של התובע ומהחומר שבתיק למדנו כי בכל/רוב הברזים היו ממוקמים ברגים מקומות נמוכים שחייבו את התובע לכיפוף חוזר ונשנה של ברכיו כדי לשחרר את הברגים ו/או כדי לסגור אותם.

לסיכום - לנוכח האמור לעיל, לאחר בחינת מכלול הראיות ובכלל זה התמונות ולאחר שמיעת עדות התובע, אשר הותיר עלינו רושם מהימן, וכן לאחר עיון בסיכומי הצדדים מצאנו כי התובע הצליח להוכיח כי תנאי עבודתו הכוללים שיפוץ ותיקון ברזים (גם בסדנה וגם במתקנים) וכן עליה וירידה במדרגות/סולמות/פיגומים שבמתקנים מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה בנוגע לליקוי הנטען בברכיו ולכן יש מקום להורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי בברכי התובע לבין תנאי עבודתו כפי שיפורטו להלן.