התובע הגיש שתי תביעות נפרדות לנתבע, האחת להכרה בארוע תאונתי שנדחתה על ידי פקיד התביעות של הנתבע ביום 5.4.2020 בטענה כי לא נמצא שהארוע הנטען על ידי התובע גרם לו לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר עבודה, ועל כן לא ארעה לו תאונת עבודה כמשמעותה בחוק; והתביעה השניה, להכרה בפגיעה בכתפיים (דו"צ) על פי תורת המקרוטראומה נדחתה על ידי פקיד התביעות של הנתבע ביום 10.1.2021, בטענה כי לא הוכח קיומו של ארוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע; לא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו; ומחלתו התפתחה על רקע תחלואה טבעית שאינו קשורה בתנאי העבודה.
...
[20: עמ' 9 ש' 17-19]
לאור כל האמור, ומאחר שאף התקשינו לתת אמון בעדותו של התובע השתכנענו, כי לא עלה בידיו להוכיח את קיומו של האירוע הנטען, ויש לדחות את תביעתו להכרה באירוע תאונתי כאמור.
[25: עמ' 4 ש' 36, עמ' 5 ש' 25-26 ] [26: עמ' 10 ש' 10-11]
לטעמנו, בפרט משהתובע לא ציין את דבר קיומו של הברזנט החשמלי אלא לראשונה בחקירתו הנגדית, הערכתו בדבר 85% היא הערכת יתר, ומכל מקום לא הוכחה וסותרת את הצהרתו המקורית בדבר שימוש בברזנט ידני בכל נסיעה ואת עדותו של מר עשוש.
יוער, כי התובע לא הגיש בקשה להורות למעסיקה להמציא את הטכוגרפים ולא ביקש לזמן את נציגי המעסיק על מנת שיתייצבו עם הטכוגרפים לדיון] [31: עמ' 4 ש' 1-2; עמ' 6 ש' 1-15 ראו בעניין זה גם את עדותו של התובע כי היו ימים שבהם המשאית היתה במוסך ולא עבד כלל בעמ' 3 ש' 7]
נבהיר, כי מעדותו של התובע והסרט שהוצג מטעמו בפתח דיון ההוכחות אכן השתכנענו, כי התובע ביצע פעולות הכרוכות במאמץ לכתפיו (לאו דווקא כתף שמאל יותר מכתף ימין), אולם לא השתכנענו בקיומן של פעולות זהות במהותן, שבוצעו בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר, ומשכך לא עלה בידי התובע להניח את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת עילת המיקרוטראומה, ויש לדחות את התביעה אף ברכיב זה.
סוף דבר, התביעה נדחית.
