במסגרת עבודתו נחשף התובע לאבק, עשן ונדפים של מתכות מסוג נירוסטה, נחושת, אלומיניום, טיטניום, מנגן, כרום, ניקל וברזל.
התובע גם נסמך על קביעת המומחה לפיה "לאור התאור של חשיפותיו במשך למעלה מ - 30 שנה, לא ניתן לשלול כי עבודתו השפיעה על מחלתו בשיעור של 20% ומעלה". התובע הוסיף והפנה לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, מהן עולה כי בנגוד לעמדת הנתבע, החשיפה המקצועית היא מאוד משמעותית ואינה מתבטלת לעומת העישון, שגם אם היה גורם עקרי למחלתו, לא היה גורם יחיד לה.
לאור קביעות המומחה, מבקש התובע לקבל את התביעה ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו ובין מחלת COPD.
התביעה מלכתחילה הוגשה להכרה במחלת מיקצוע והמומחה קבע כי התובע אינו לוקה בה. אשר לפגיעה על פי תורת המקרוטראומה, נטען שהביטויים בהם המומחה נקט – "ייתכן", "לא ניתן לשלול", "יכולה", אינם מצביעים על קשר סיבתי בסבירות של 50% כפי שנידרש על פי הפסיקה.
...
א. לטענת התובע, יש לקבל את התביעה, מאחר שהמומחה קבע כי בסבירות גבוהה, קיים קשר סיבתי בין מחלתו של התובע (COPD ואסתמה) ובין חשיפותיו המקצועיות ארוכות השנים וכי הפגיעה משאיפת חומרים מגרים הגורמת למחלותיו של התובע, אינה תוצאה של תהליך תחלואתי טבעי.
ב. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה.
בשלב זה של הדיון ולאור תשובות המומחה בנושא מחלת מקצוע, דין התביעה המקורית, שהיתה להכרה בליקוי הרפואי של התובע בתחום הריאות כמחלת מקצוע לפי פריט 20 בחלק השני של תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954, להידחות.
איננו מקבלים את הטיעון לפיו המומחה נקט בלשון של ספק או "ייתכן" ומשום כך לא הוכח הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה ובין המחלה.
לסיכום כל האמור לעיל, לאור האמור בחוות דעתו של המומחה / היועץ הרפואי, ד"ר ורסנו, התביעה להכיר במחלת COPD כנובעת מתנאי עבודתו של התובע, מתקבלת.
