תביעת הכרה בליקוי שמיעה באוזן שמאל כפגיעה בעבודה

תשובה: "התובע סובל מליקוי שמיעה תחושתי-עיצבי ומטינטון". שאלה: האם קיים קשר סיבתי בין החשיפה לרעש מזיק לבין ליקוי השמיעה בכל אחת מהאוזניים והאם עקומת השמיעה אופיינית לחשיפה לרעש מזיק? תשובה: "עקומת השמיעה איננה אופיינית ל-NIHL. עם זאת, אני מעריך (בסבירות של למעלה מ-50%) שלרעש המזיק הייתה השפעה (משמעותית>20%) על החמרת השמיעה בתדירויות הגבוהות. אני מעריך שלרעש המזיק לא הייתה השפעה משמעותית על ירידת השמיעה בתדירויות הדיבור". שאלה: באם תשובתך לשאלה ב' חיובית, האם כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות (3,000 ו- 4,000 הרץ) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? תשובה: "כן". שאלה: מתי הטינטון תועד לראשונה ברשומות הרפואיות? תשובה: "9.7.2018". שאלה: נא פרט את מועדי הפניות בהן התלונן התובע על טינטון? תשובה: "9.7.2018, 15.10.2018, [2.6.2019, 24.2.20 – לאחר הגשת התביעה]". בחוות דעתו הרחיב המומחה כלהלן: "גבר בן 58 (כיום) שנחשף במשך 27 שנות עבודה לרעש תעסוקתי מזיק לסירוגין. על פי תאור תהליך העבודה – מדובר ברעשים סירוגיים שהם שילוב של רעש מזיק מתמשך(מסוג דיסק ודיסק חיתוך) לפרקי זמן ובפרצי רעש מסוג IMPACT (קונגו, פטישון). לא מדובר ברעש מתמשך קבוע לאורך 8 שעות עבודה ביום. כלי העבודה שתוארו בהחלטה מייצרים באופן טיפוסי עוצמות רעש של 93-113 דציבל (תלוי בכלי העבודה). משך זמן החשיפה המותר לעוצמות רעש שכאלו, לפי תקנות הבטיחות בעבודה, הוא בין דקה (בעוצמה 112 דציבל) לשעה (עוצמה של 94 דציבל).

בבדיקה במכון אתי ישראל ניצפה רמז לשנץ רק בתוך 6 קילוהרץ באוזן שמאל בלבד.

וכך סיכמה כב' השופטת לאה גליקסמן ב-עב"ל (ארצי) 44213-11-18‏ דברא נ' המוסד לביטוח לאומי‏ (31.8.20)) את השפעת התיקון על אופן לבחינת תביעות בליקוי שמיעה וטינטון: "בענין ברכליס [עב"ל 53/08 ליאוניד ברלכיס – המוסד לביטוח לאומי (2.10.2008)] עמד הנשיא (בדימוס) אדלר על כך ש"סעיף 84א לחוק נועד לצמצם באופן משמעותי את מספר המקרים שליקוי בשמיעה ובמיוחד טנטון יוכרו כפגיעה בעבודה, על ידי קביעת תנאים המצביעים על קשר סיבתי הדוק בין הליקויים לתנאי העבודה ועל אותנטיות התלונות בגין הטנטון". עוד נפסק כי -"...תכלית התיקון לחוק, ..., הייתה לקבוע תנאי סף מקדמיים, שבדיקתם תטייב את האיבחון בין מי שאכן סובל מליקוי שמיעה ומטנטון מושרי רעש מזיק במקום העבודה, לבין מי שליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל אינם קשורים בקשר סיבתי לתנאי העבודה ואינם בעלי נפקות תפקודית. סבורני, כי תכלית זו הנה ראויה וכי בענף נפגעי עבודה יש לשאוף כי יוכרו כנפגעי עבודה, רק מבוטחים שאכן נגרם להם ליקוי וליקוי זה הנו תוצאת העבודה ותנאיה". עוד הוסבר בעיניין ברכליס כי "סעיף 84א לחוק שינה את המשטר המשפטי שנהג עובר לתיקון 79 לחוק וזאת על ידי קביעת תנאים שבלעדיהם לא יוכרו ליקוי שמיעה וטנטון שמחשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה. כך נקבע ברישא לסעיף 84א לחוק, כי 'אין רואים ליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה'". ובעניין אלון עמד השופט פליטמן (כתוארו דאז) על כך ש – "ראשית לכל יש להדגיש, למרות שהדבר לא נאמר במפורש, כי סעיף 84א הקובע ברישא שלו 'שאין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם...' ביטל למעשה את הדין הקודם לעניין הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה". וראו גם: עב"ל (ארצי) 22749-03-11 יחיאל סלוק – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (9.11.2013)].

...

כפי שפירט המומחה בהרחבה נחשף התובע: "לרעש תעסוקתי מזיק לסירוגין... לא מדובר ברעש מתמשך קבוע לאורך 8 שעות עבודה ביום... בדיקות השמיעה אינן אופייניות לליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק (Noise Induced Hearing Loss = NIHL )... ירידת השמיעה בתדירויות 250-1000 הרץ, שמשתפרת ב-2000 הרץ, אינה מתיישבת עם NIHL...". בשים לב לכל האמור, ונוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעמו, ושלא מצאנו כל הצדקה לסטות ממנה, די בחוות דעת זו כדי לקבוע שאין מדובר בליקוי שמיעה כתוצאה מפגיעה בעבודה, ומשכך גם אין לראות בטנטון כליקוי כתוצאה מפגיעה בעבודה, לאור הוראות החוק שהוצגו לעיל; שנית באשר לטענת התובע בסיכומיו כי תביעתו הוגשה בעילה של מחלת מקצוע, נציין כי בעבר, ליקוי שמיעה יכול היה להיות מוכר כתאונת עבודה או כמחלת מקצוע על פי תקנות הביטוח הלאומי או על פי החלופה המיקרוטראומטית, אם התרחש הליקוי עקב חשיפה לרעש מזיק.

דיון והכרעה לאחר בחינת התיק בכללותו, לרבות תשובות המומחה לשאלות נוספות שהופנו אליו לאחר החזרת התיק מבית-הדין הארצי, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום לשנות את המסקנה אליה הגענו בפסק הדין הראשון, לפיה דין התביעה להידחות, וננמק: ראשית עיקר ההנמקה לפסק הדין הראשון – שצוטט במלואו מעלה – תקפה להבנתנו גם לעת הזו.

נוכח מסקנה זו, דין התביעה להידחות (ראו והשוו: ב"ל 56736-03-17 פינטו נ' המוסד לביטוח לאומי (5.7.22, מותב בראשות כב' השופטת אסנת רובוביץ-ברכש)); ושלישית התובע ביקש מאיתנו בסיכומיו כי נכיר לכל הפחות בפגיעה בשמיעתו בתדירויות הגבוהות כפגיעה בעבודה, בהינתן שהמומחה הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין הפגיעה בשמיעתו בתדירויות הגבוהות.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.

ביום 11.11.2020 נערכה לתובע בדיקת שמיעה בקופת החולים מכבי שירותי בריאות, לפיה "בדיקת שמיעה מתאריך 11/11/2020 מראה אוזן ימין שמיעה שטוחה סביב 30 דציבל... אוזן שמאל שמיעה שטוחה סביב 30 דציבל.." (להלן – הבדיקה הראשונה).

המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

...

כמפורט לעיל, בהתאם לתוצאות הבדיקה הראשונה התובע עומד בתנאי זה, בעוד שבהתאם לתוצאות הבדיקה השנייה התובע אינו עומד בתנאי זה. השאלה שלפנינו היא איזו בדיקה יש להעדיף על מנת לקבוע האם התובע עומד בתנאי האמור, והאם יש צורך בבדיקה שלישית או במינוי מומחה רפואי לצורך כך. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחינת הפסיקה אליה הצדדים הפנו בסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי נסיבות המקרה הספציפיות מצדיקות הפניית התובע לבדיקת שמיעה שלישית במכון שמיעה אחר, וזאת בהתאם לנימוקים אשר יובאו להלן.

בנסיבות הספציפיות של ענייננו, אינני מקבל טענה זו של המוסד ממספר טעמים: ראשית, שאלת ערכן הרפואי של בדיקות השמיעה היא שאלה שברפואה, ואין בידי בית הדין את הכלים ואת המומחיות על מנת לקבוע את איכות הבדיקה או מהימנותה מבלי לקבל חוות דעת מומחה רפואי.

האם תסכים כי ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק הוא פרוגרסיבי, אומנם בקצב איטי, וברובו מתרחש במהלך 10-15 השנים הראשונות של החשיפה? אם כן - כיצד תסביר קיומו של שיפור בשמיעה משמאל בבדיקות השמיעה מ2006,2009 (10 דציבל לעומת 25-27 דציבל ב-2019)? ת. אכן ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק תעשייתי מיתקדם באופן הדרגתי ורובו (לא כולו!) מתרחש אכן ב10-15 שנים ראשונות לחשיפה.

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

...

סעיף 16 קובע את הכלל בדבר מינוי מומחים רפואיים: "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק, תוך 15 יום לכל היותר ממועד קבלת חוות דעת המומחה, או ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, במקרה שהעילה לבקשה נעוצה בתשובות אלה". סעיף 17 קובע מתי ימונה מומחה רפואי נוסף: "בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף אם מצא כי יש בדבר צורך." לאחר בחינת חוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות הבהרה, לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות המצדיקות מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, שכן חוות דעתו של המומחה מלאה מקיפה ונותנת מענה מספק לכל השאלות שנשאל.

מכאן, שאף לא מצאנו הצדקה למנות מומחה רפואי נוסף או אחר.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל נקבע בזאת כי ליקוי השמיעה של התובע וכן הטנטון הינם בגדר פגיעה בעבודה בהתאם להוראות החוק.

מימצאי הבדיקה תוארו בפרוטוקול הדרג הראשון כך: "אוזניים, צלקות עדינות ועכירות תופית. בדיקת שמיעה ממכון אסף מ-28.6.21 מראה עקומה עולה עד 2000 הרץ ויורדת מעבר לתדירות זו. סף ממוצע תדרי הדיבור (הליקוי החמור ביותר ב-500 ו-1000 הרץ לעומת הסף ב-2000 לא קשור לחשיפה לרעש בעבודה אלא קשור לנוזלים באוזן התיכונה). מימין 20 דציבל, משמאל 15 דציבל, טימפנומטריה B ב-2 האוזניים תומכת בנוזלים. פקיד התביעות הכיר בטינטון." הדרג הראשון התאים למצבו של המבקש נכות בשיעור 0% בגין ליקוי שמיעה בהתאם לפריט ליקוי 72(1)(1א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן - התקנות) שעניינו "הפחתת כושר השמיעה" בשיעור של 15-20 דציבל בשתי האוזניים, ונכות בשיעור 10% בגין טינטון בהתאם לפריט ליקוי 72(4)(ד)( (IIשעניינו "חבלה אקוסטית (עם עקומת שמיעה אופיינית) - עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור". על החלטה זו הגיש המבקש ערר לועדה.

...

הכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית הדין האזורי וכן בכלל החומר שבתיק, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אין בידי לקבל את הטענה כי הסתמכות הוועדה על בדיקת 2020, אשר על פי ממצאיה המבקש אינו עומד בתנאי הסף להכרה בליקוי שמיעה לפי סעיף 84א לחוק, סותרת את ההכרה של פקיד התביעות בליקוי השמיעה.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

בתובענה זו עותר התובע להכרה בליקוי שמיעה וטינטון תמידי, כפגיעה בעבודה, בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

לאור תשתית עובדתית זו מונה ד"ר ארז בנדט, מומחה ברפואת אף, אוזן וגרון כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה), וזה נתבקש להשיב על השאלות הבאות: האם התובע סובל מליקוי שמיעה? ככל שכן, האם מיתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק? ככל שכן, האם יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ובין חשיפת התובע לרעש מזיק בעבודה? האם סובל התובע מטינטון תמידי? ככל שכן, האם יש קשר סיבתי בין הטינטון התמידי ובין חשיפת התובע לרעש מזיק בעבודה? המומחה, במסגרת חוות דעתו, השיב לשאלות כך: גבר בן 58 שעובד שנים רבות בענף האלומיניום (הרבה לפני המוזכר בהחלטה) בחשיפה לרעש מזיק ללא מיגון.

עוד עולה מבדיקות השמיעה כי ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור בהולכת העצם בשיעור של לפחות 20 דציבל - כדרישת סעיף 84א(א)(2) לחוק - נמצאה באוזן שמאל בלבד.

...

בסיכומיו, טוען התובע, בין היתר, כי יש לקבל את התביעה; כי המומחה לא היה החלטי בקביעתו לענין התקיימותו של סעיף 84א(א)(2) לחוק; כי יש לקבוע שהתובע עומד בתנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק על בסיס בדיקת השמיעה מיום 19.8.21; וכי אין לקבל את מסקנות חוות דעתו של המומחה.

בסיכומיו טוען התובע כי המומחה לא היה החלטי במסקנה לפיה לא ניתן לקבוע שבתובע מתקיים תנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק, וכי על בסיס קביעתו של המומחה שקיים קשר סיבתי יש לקבוע שמתקיים בתובע תנאי סעיף זה (סעיף 12 לסיכומי התובע).

כמו כן, המסקנה שאליה הגיע המומחה לפיה מתקיים קשר סיבתי לא יכולה לאיין את העובדה שכדי שליקוי השמיעה והטנטון התמידי יוכרו כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק, נדרש שיתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק – וכאמור תנאי זה לא מתקיים בתובע.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.