תביעת הכרה בגידול מוחי כפגיעה בעבודה עקב קרינה אלקטרומגנטית

זוהי תביעה להכיר במחלת האפילפסיה בגין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בגין עבודה באתרי ממסר של חברת פלאפון כתאונת עבודה על פי עיקרון המקרוטראומה.

מטעם התובע הוגשו חוו"ד מומחים בתחומים שונים, שהועברו כולם למומחה הרפואי, ד"ר יעקובוביץ, כפי שיפורט להלן: חוות דעת של פרופ' אליהו ריכטר, מומחה לרפואה תעסוקתית וסביבתית – המסומנת ת/8 והמצו"ב. הנ"ל מתייחס לתיסמונת הקלינית של התובע טרם הופעת האפילפסיה ואת קיומה של "מועדות" לפגיעה אפילפטית מקרינה עקב הממצא האנטומי המוחי "פלימיקרוגיריה" אצל התובע.

הופעת אפילפסיה בגיל מבוגר (adult seizures) אינו נדיר כאמור, ומחשידה על קיום פגם מוחי, גידול וכדומה, ומחייב ביצוע הדמיה לשלילת ממצאים אלו.

כדי להוכיח קביעת קשר סיבתי רפואי בין מחלת האפילפסיה לבין החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית שתהווה בגדר פגיעה בעבודה, מחובת הנפגע להוכיח קשר סיבתי רפואי בשיעור של למעלה מ-50% בין תנאי עבודתו לבין מחלתו (ראה בנידון את פסק הדין עב"ל 723/06 דוד חג'ג' נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 22/11/07 וכן את פסק הדין עב"ל 39612-11-12 סמיון מלשק נ' המוסד לביטוח לאומי).

...

סיכומו של דבר – אנו קובעים, כי לא הוכח בבית הדין קשר סיבתי רפואי בין מחלת האפילפסיה שממנה סובל התובע לבין חשיפתו בעבודה לקרינה אלקטרומגנטית במסגרת עבודתו.

על כן תביעת התובע להכיר במחלת האפילפסיה כתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה – נדחית בזאת.

היות והתביעה בגין מחלת האפילפסיה נדחית בזאת, אין מקום לדון בבעיות הנפשיות שמהן סובל התובע כתוצאה ממחלת האפילפסיה.

רקע התביעה בעניינינו היא להכרה במחלת סרטן המוח (גליובלסטומה) בה חלה התובע כקשורה לחשיפתו לקרינה אלקטרומגנטית בעבודתו.

במקרה דנן, לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחוות הדעת, וכן במאמרם שצורפו על ידי התובע לבקשתו, שוכנעתי כי יש מקום להורות על מינוי מומחה נוסף, ולהלן נימוקי: המומחה התבקש לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין קרינה אלקטרומגנטית לבין סרטן מוח, ולעמדתו חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים בתדירות נמוכה נחשדה בעבר כגורם סיכון פוטנציאלי לגידולי מוח, אולם סבירות ביולוגית לקשר כזה לא נמצאה, ומחקרים שנעשו בהמשך תוך שימוש במתודולוגיה קפדנית יותר, שללו השפעה משמעותית של סוג זה של קרינה על הסיכון לגידולי מוח במבוגרים.

עם זאת, בפרשת חיומי נקבע כי "במקרה שבו מחוות דעת המומחה עולה כי המומחה הרפואי שולל קטגורית אפשרות של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי הרפואי, ואותו ליקוי רפואי הוכר כפגיעה בעבודה בעיניינם של אחרים שמועסקים בתנאי עבודה דומים או זהים, עשויה להיות הצדקה להפניית שאלות הבהרה למומחה הרפואי, שבהן יתבקש להתייחס לחוות הדעת שניתנו בהליכי אחרים, או למינוי מומחה רפואי נוסף או אחר.

...

במקרה דנן, לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחוות הדעת, וכן במאמרים שצורפו על ידי התובע לבקשתו, שוכנעתי כי יש מקום להורות על מינוי מומחה נוסף, ולהלן נימוקי: המומחה התבקש לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין קרינה אלקטרומגנטית לבין סרטן מוח, ולעמדתו חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים בתדירות נמוכה נחשדה בעבר כגורם סיכון פוטנציאלי לגידולי מוח, אולם סבירות ביולוגית לקשר כזה לא נמצאה, ומחקרים שנעשו בהמשך תוך שימוש במתודולוגיה קפדנית יותר, שללו השפעה משמעותית של סוג זה של קרינה על הסיכון לגידולי מוח במבוגרים.

עוד הסביר המומחה כי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן הגיעה למסקנה כי אין די נתונים כדי לסווג שדות אלקטרומגנטיים בתדירות נמוכה כגורם סיכון לגידולים במוח.

על כן, שוכנעתי כי כדי שיהיו בפני בית הדין כל הנתונים הרלוונטיים לצורך הכרעה, יש לקבל חוות דעת נוספת שתשפוך אור על המחלוקות בתיק ותאפשר לקבוע האם אכן המומחה משקף אסכולה מחמירה.

רקע עובדתי תביעת התובע להכיר במחלת סרטן הערמונית כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "עפ"י המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודך אשר הביא למחלתך. מחלתך לא הוגדרה בתקנות כ"מחלת מיקצוע". מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.

בחוות דעתי לא כתבתי "שאין ספק שקרינה סלולארית עשויה לגרום לסרטן" כתבתי: ב-31 במאי הודיעה הסוכנות הבין-לאומי לחקר הסרטן, על סמך עבודת ועדה זו, כי היא החליטה לסווג את הקרינה האלקטרומגנטית בתחום גלי רדיו, ובין היתר הטלפוניה הניידת, רשתות סלולאריות ומיתקני שידור טלויזיה ולרדיו, כגורם שייתכן שהוא מסרטן לבני-אדם, כלומר גורם מסוג בקבוצה B2.

שנית, כעולה מחוות הדעת, קרינה אלקרומגנטית נמצאה כעשויה להיות מסרטנת בחשיפה ממושכת באופן של "עליה בסיכון לפתח גידול במוח מסוג גליומה בהשוואה לאנשים שלא השתמשו בטלפון נייד", כאשר הסיכון הוא לפתח "גידולי מוח מסוג גליומה ומנינגיומה", וכן גדלים מסוג "שוואנומה" (בעצב השמיעה ובבלוטות הרוק).

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר יאסקי והנני קובעת, כי מחלת סרטן הערמונית שבה לקה התובע אינה נובעת מתנאי עבודתו ואין מצבו בגדר "פגיעה בעבודה". אשר על כן, דין התביעה להידחות.

...

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר יאסקי והנני קובעת, כי מחלת סרטן הערמונית שבה לקה התובע אינה נובעת מתנאי עבודתו ואין מצבו בגדר "פגיעה בעבודה". אשר על כן, דין התביעה להדחות.

לפנינו תביעה להכיר במחלה מסוג גידול מוחי בה על פי הנטען לקה מר שלמה כהן ז"ל (להלן: המנוח) וממנה נפטר, כפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה ו/או כמחלת מיקצוע.

טענות הצדדים התובעים בסיכומים צימצמו את גדר המחלוקת והם טוענים כי יש להכיר בתשתית העובדתית הבאה: עבודת תיחזוקה במשך כ-20% מתקופת עבודתו של המנוח; 100 ימי חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בטווח 8-21 מיליגראוס עקב עבודה על קן זבולון-נילית; ו-40 ימי חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בערכים בטווח 50-70 מיליגראוס עקב עבודות שבוצעו על קו כינרת-מגדל.

...

מנגד, לא שוכנענו כי הראיות תומכות בחשיפה לקרינה במסגרת עבודות תחזוקה: ראשית, לא ברור על מה מתבססים התובעים כאשר הם טוענים לעבודת תחזוקה במשך כ-20% דווקא מתקופת עבודתו של המנוח.

אשר למסמכים שהגישו התובעים בנוגע לעובדים אחרים שלכאורה חלו עקב חשיפה במהלך עבודתם בחברת החשמל (צורפו ל- ת/1), מקובלת עלינו טענת הנתבע בהקשר זה כי תנאי עבודתם של עובדים אלו היו שונים ואינם רלוונטים לתובענה זו. הוא הדין גם בכל הנוגע לעובדות שנדונו במסגרת פסק הדין בעניין פלונית.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי יש להכיר בתשתית העובדתית הבאה: המנוח החל עבודתו בחברת החשמל בשנת 1970.

לפנינו תביעה להכרה בגידול מוחי בו לקה מר שלמה כהן ז"ל, כפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה או כמחלת מיקצוע.

בחוות דעתה מיום 1.1.23 קבעה ד"ר ציקל כי "קרינה אלקטרומגנטית היא קרינת אנרגיה שאינה מיננת את האטומים שהיא עוברת דרכם. לקרינה אלקטרומגנטית תקנים להגנה על אוכלוסייה ותקנים המיועדים להגנה על אוכלוסייה העובדת. לקרינה אלקטרומגנטית אין עדות מספקת לקיום של אפקטים ארוכי טווח בבני אדם. לגבי יכולת הסירטון, לפי IARC ארגון הבריאות העולמי ... והספרות המדעית יש עדות מוגבלת לגבי לוקמיה ואין עדות מספקת לגבי יכולת הסירטון בבני אדם. מימצאי מחקרים שבחנו קשר אפשרי בין חשיפה לקרינה בלתי מייננת במגוון תדרים ובין גידולי מוח, ובמיוחד בתחום התדרים הנמוכים לא מצאו תוצאות חד משמעיות". עוד קבעה המומחית כי לא מיתקיים קשר סיבתי מעל 50% בין עבודתו של המנוח לליקוי ממנו נפטר, משום שעבודה זו הייתה מוגבלת בזמן ומדידות צפיפות השטף המגנטי במקום עבודתו היו מתחת לערכי הסף לאוכלוסייה העובדת.

שאלה: האם נכון כי במקרה לעיל נמצא קיומו של קשר סיבתי עיקרוני של 50% לתרומה כלשהי ולו זניחה בין החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית וממאירות במוח? תשובה: בהתייחס לחוות הדעת של המומחה, שאושרה ע"י המל"ל "פגיעה בגין מחלת גידול במוח", כפגיעה בעבודה, הרי שהמומחה מתייחס ל"גורם הסביבתי , שלגביו יש תמימות דעים באטיולוגיה של גליובלסטומה מוטיפורמה, הוא חשיפה מוקדמת לקרינה מייננת.

...

לאחר עיון בחוות הדעת של המומחים, בתשובותיהם לשאלות ההבהרה ובטענות הצדדים, הגענו לכדי מסקנה כי יש לקבל את עמדת המומחים, מהנימוקים אשר יפורטו להלן.

המומחית גם התייחסה במנומק לספרות שהציגו התובעים תוך שהיא מסבירה מדוע המאמרים אינם יכולים לבסס מסקנה בדבר קשר סיבתי, שכן המאמרים אינם מציגים תוצאות מובהקות והם כוללים הטיות, או שמדובר במאמרים מוקדמים ולאחר מכן פורסמו מחקרים אשר הציגו תוצאות שונות, שעולים בקנה אחד עם מסקנת ארגון הבריאות העולמי.

אין לקבל טענה זו, שעה שהיא מתעלמת מדבריה האחרונים של ד"ר ציקל שלום לפיהם תקנות הבטיחות נועדו למזער סכנה על פי עיקרון הזהירות המונעת, אך עדיין אין בהן כדי להצביע על קשר סיבתי בין גידול ראש לבין חשיפה לשדות אלקרטומגנטיים: "קרינה אלקטרומגנטית היא קרינת אנרגיה שאינה מיננת את האטומים שהיא עובדרת דרכם. לקריה אלקטרומגנטית תקנים להגנה על אוכלוסייה ותקנים המיועדים להגנה על האוכלוסייה. לקרינה אלקאורומגנטית אין עדות מספקת לקיום של אפקטים ארוכי טווח בבני אדם, לגבי יכולת הסרטון, לפי IARC, ארגון הבריאות העולמי ... והספרות המדעית יש עדות מוגבלת לגבי לוקמיה בילדים ואין עדות מספקת לגבי יכולות הסרטון בבני אדם". סוף דבר על יסוד כל האמור, ניתן תוקף לחוות דעת המומחים, והתביעה נדחית.