תביעת הכרה באסטמה כפגיעה בעבודה בעילת מיקרוטראומה

השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב (השופטת דגית ויסמן ונציג הציבור מר רן ורדי; בל 2429/10, בל 2431/10), שבו התקבלה תביעתו של המשיב להכיר במחלת האסתמה של המשיב כפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, וזאת בהתבסס על חוות דעת המומחה הרפואי לפיה תנאי העבודה של המשיב השפיעו על החמרת מחלתו בשיעור 20%.

...

"לא ניתן לקבוע בסבירות של 50% ומעלה כי תנאי העבודה השפיעו על התפתחות מחלתו וגרימתה. אני סבור שקיימת סבירות שמחלתו הוחמרה במידה קלה בעקבות תנאי עבודתו זאת כפי שכבר הוסבר בחוות דעתי מ-18/2/14 ובתשובות לשאלות הבהרה מ-5/6/14". ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית – האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על המחלה (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)? "כפי שכבר עניתי בתשובותי לשאלות ההבהרה, אני סבור שמידת השפעת תנאי העבודה על החמרת מחלתו הינה בשיעור 20%". (ההדגשה במקור – ל.ג.) טענות הצדדים: בהודעת הערעור טען המוסד לביטוח לאומי כי טעה בית הדין האזורי עת קיבל את התביעה, וזאת חרף חוות דעתו של המומחה לפיה אין קשר סיבתי בשיעור של 50% הדרוש להוכחת הפגיעה בהתאם להלכה הפסוקה; על פי ההלכה מידת הוכחת קשר סיבתי היא בשיעור של 50% לפחות; ככל שמדובר על פגיעה בעבודה, על המומחה לקבוע תחילה כי קיים קשר סיבתי בין עבודת המשיב למחלתו בסבירות העולה על 50%, ורק לאחר מכן יש לעבור לשלב הבא לבדוק את מידת תרומת הקשר הסיבתי בהשוואה ליתר הגורמים שגרמו למחלת המשיב; חוות דעת המומחה קבעה כי לא קיים קשר סיבתי ולכן לא היה מקום לבחון את השפעת העבודה על הליקוי כיוון שאלה תנאים מצטברים; גם הפסיקה בעניין צדוק לא מייתרת את הבדיקה המצטברת, ואת הקביעה הראשונית בדבר קיומו של קשר סיבתי של למעלה מ-50% בין הפגיעה לבין תנאי העבודה.

לאור האמור, יש לדחות את הערעור.

הכרעה: לאחר בחינת חוות דעתו של המומחה הרפואי ותשובותיו לשאלות ההבהרה, טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי אין מנוס מלמנות בעניינו של המערער מומחה רפואי נוסף.

סוף דבר – הערעור מתקבל, ועניינו של המשיב מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה רפואי נוסף.

התובעת הגישה תביעה לנתבע, במסגרתה ביקשה להכיר במחלת האסטמה כפגיעה בעבודה.

השאלות: לתשומת לב המומחית, עת מדובר בהכרה בפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, שהיא עילת התביעה במקרה הנוכחי, סדר בחינת הדברים הוא כמפורט להלן: ראשית – האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המבוטח לבין הליקוי ממנו הוא סובל.

...

בהמשך להסכמת הצדדים מיום 7.11.2021 למינויו של מומחה-יועץ רפואי בתחום רפואה תעסוקתית, אני קובע כדלקמן: מינוי מומחה רפואי ד"ר דורית וינברג, מומחית בתחום רפואה תעסוקתית, מתמנית בזאת לשמש מומחית יועצת רפואית (להלן – המומחית), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות לתובעת, וזאת תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. מסמכים רפואיים להחלטה זו מצורפים מסמכים כמפורט להלן: תיקה הרפואי של התובעת בבית חולים כרמל: יולדות, מיון, יחידה לרפואת אם ועובר, עיניים, קרדיולוגיה.

ד"ר שבתאי ורסנו, מרח' ארלוזורוב 31 רעננה - 4360718, מתמנה בזאת לשמש מומחה יועץ רפואי בתחום הריאות (להלן - המומחה) לשם מתן חוות דעת רפואית בתביעתו של התובע להכיר במחלת האסטמה, הריאות ומיאלומה (להלן: "מחלותיו") כפגיעה בעבודה.

להלן רשימת החומרים להם נחשף התובע במהלך עבודתו: כמו כן, נעשה שימוש רב בצבעים אקריליים שמילים תערובות של ממיסים כולל גם ממיסים מוכלרים, כמפורט להלן: המומחה מתבקש להשיב על השאלות הבאות: עת מדובר בהכרה בפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, סדר בחינת הדברים הוא בשני שלבים, מפורט להלן: ראשית - האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המבוטח ובין הליקוי ממנו הוא סובל.

...

על רקע האמור, מתבקש המומחה הרפואי להשיב על השאלות כמפורט להלן: מהי המחלה או הליקוי שממנו סובל התובע בריאותיו? האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי בו לקה או החמרתו? כאמור, על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

התובע הגיש תביעה להכיר במחלת פארקינסון שבה לקה, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

להלן השאלות שהופנו למומחה: עת מדובר בהכרה בפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, סדר בחינת הדברים הוא בשני שלבים, כמפורט להלן: ראשית - האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המבוטח ובין הליקוי ממנו הוא סובל.

בספרות מקצועית ידוע כי חלק מהאופנים יכולים להכיל קובלט וחשיפה אליו יכולה לגרום למחלת ריאות כולל אסטמה תעסוקתית.

...

בהחלטה מיום 25/1/21 נקבע: "שאלה 1 – בפרק העובדות אין התייחסות לחומרים שאליהם נחשף התובע. לשם כך מונה מומחה לרפואה תעסוקתית. שעה שהמומחה מטעם התובע טוען כי בעבודת התובע נחשף לחומרים נוספים, בנוסף לאלה שמנה המומחה מטעם בית הדין, יש להפנות למומחה שאלה האם התובע בעבודתו נחשף לחומרים המפורטים בחוות הדעת של פרופ' אמיתי ואם כן – האם יש בחשיפה זו כדי לשנות את המסקנה לעניין קשר סיבתי.

אף אני סבורה כי, בדיקה זו אינה יכולה לסייע לתובע בהוכחת החומרים שאליהם נחשף, שכן אין כל יכולת לדעת האם התובע נחשף לחומרים אלה, באילו תנאים עבד אותו אדם שבגינו נערכה חוות הדעת וכיוצ"ב. התובע ביקש להפנות למומחה עובדה נוספת ולפיה בצעירותו עסק במשך 4 שנים ברתכות, מסגרות וחריטה, בזמן לימודיו בתיכון מקצועי אורט, שבמהלכן נחשף לאבק מתכות.

לעובדה זו אין תימוכין בתצהיר התובע והתובע לא העיד על כך ולא נחקר על כך. לכן לא ניתן להעביר למומחה ד"ר גפן טמיר, שאלה בנושא זה. לאור כל האמור, אני קובעת כי התובע לא הוכיח חשיפה לחומרים נוספים, מלבד אלה שפורטו בחוות הדעת של המומחה ד"ר גפן טמיר.

לאור כל האמור, להלן החלטה בבקשת התובע להפנות למומחה ד"ר גפן טמיר שאלות הבהרה (מדובר בבקשה מיום 13/12/20).

רקע כללי ועובדתי: התובעת הגיש תביעה להכיר בצרידות ובירידה בשמיעה מהם היא סובלת כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק.

בתקופה זו לא ניראו יבלות על מיתרי הקול באף בדיקה ונקודה זו אף הודגשה – "אין לראות יבלות". כמו ריפלוקס, גם אסטמה אינה גורמת להווצרות יבלות, אף עפ"י תאור הרופאים בין השנים 9.1.20 – 2010, השפעתה על מצב המיתרים היתה חשובה ביותר.

על ביה"ד לאמץ את קביעותיו של המומחה ולקבוע כי יש להכיר בליקוי ממנו סובלת התובעת במיתרי הקול כפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה.

...

לעניין טענות הנתבע בסיכומיו הרי שלא מצאנו לקבלן: התשתית העובדתית נקבעה במסגרת החלטת ביה"ד מיום 7.3.22 לאחר בחינת ראיות הצדדים ואין אנו סבורים, כי יש לדון בה בשנית.

לפיכך, נוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות דעת המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעם בית הדין ומשמדובר בשאלה שהיא בשיקול דעת רפואי, לא מצאנו כל טעם משפטי המצדיק להתערב במסקנות המומחה.

סוף דבר: על יסוד המפורט לעיל, מצאנו לאמץ את מסקנת המומחה ולקבוע כי הליקוי ממנו סובלת התובעת במיתרי הקול יוכר כ'פגיעה בעבודה'.