ביום 20.6.2019 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין ארוע לבבי חריג שלטענתו נגרם כתוצאה מעבודתו.
יפים לענייננו קביעת בית הדין הארצי בעב"ל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.10.10, בו נפסק כי:
"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות ארוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:
לגירסת התובע, בתמצית, האוטם ארע לו ביום 27.12.18 עקב היתרגזות חריגה בה לקה, לאחר שנוכח לדעת כי אבן יקרה אותה מסר לליטוש חזרה כשהיא נזוקה באופן שפגע בערכה.
...
על רקע ההלכה הפסוקה, לאחר שמיעת העדויות, שקילת טענות הצדדים, בחינת כלל הראיות שהובאו בפני ועיון בסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל להניח תשתית עובדתית לקרות אירוע חריג בעבודה, באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי.
זאת אומרת, בין אם צעק התובע אם לאו – שוכנעתי כי מכלול העדויות מצביעות על כך כי התובע אכן היה נסער כאשר קיבל חזרה לידיו את האבן, קרי הוכח בפני באופן אובייקטיבי כי התובע היה נסער באופן סובייקטיבי, בהתאם להלכה הפסוקה.
מכלל האמור, שוכנעתי כי התובע הוכיח למצער קיומו של ספק בהתרחשות של מאורע אובייקטיבי בעבודתו, אשר היה בגדר אירוע חריג לגביו באופן סובייקטיבי, אותו ניתן להגדיר בזמן ובמקום, באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע לאוטם שריר הלב בו לקה (לעניין מינוי מומחה במקרה של ספק בחריגות האירוע ר' עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי נ' המוסד לבטוח לאומי, ניתן ביום 6.4.06).
