תביעת הטעיה צרכנית בפרסום מקוון

בבקשה שאישורה מבוקש כתובענה ייצוגית, המבקשים ייחסו למשיבות המשווקות את המוצרים נשוא התובענה, הטעה צרכנית בנגוד לדין ותוך הפרת תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008, הקובעות כי על העוסק המציג, או מוכר טובין מסוימים לצרכן, להציג את מחירם ליחידת מידה, גם במקום הממכר וגם כאשר הטובין נמכרים באמצעות אתר קניות מקוון במרשתת.

בתוך 30 יום מהיום יגישו הצדדים לאישור ביהמ"ש, נוסח של ההודעה השנייה שנידרש לפרסם בהתאם לסעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות לגבי הסדר הפשרה.

...

בית המשפט רשאי לחרוג מעקרון זה במקרים בהם פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות העניין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, כאמור בסעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות: "מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחק לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין;". ראה בהקשר זה: רע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ (פורסם בנבו, 27.5.2015); עע"מ 2748/15 מי אביבים נ' ליבוביץ (פורסם בנבו, 1.9.2019), סעיף 40.

כמו כן, ביהמ"ש נאלץ לדון בבקשות לסילוק על הסף, אשר בסופו של דבר, התקבלו חלקית, כאשר מעבר לשאלת הסמכות המקומית, נמחקו שלושה מבקשים ושלוש משיבות מבקשת האישור, דבר אשר הוביל לתיקון בקשת האישור.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ביהמ"ש מאשר את הסדר הפשרה הסופי ונותן לו תוקף של פסק דין.

על פי הנטען בבקשת האישור, המשיבה מטעה את צרכניה בשני אופנים: השלוט על המדפים: לטענת המבקשת המוצר, שהוא תחליף גבינה, ניצב ליד מוצרי גבינה אחרים, כך שהשילוט הסמוך עלול להטעות את הצרכנים שכן בסמוך למוצר ניצב שלוט עם המילים "גבינה מגורדת 500 גרם Golden". הפירסום באתר המקוון של המשיבה: המוצר משווק תחת הקטגוריה "גבינות צהובות ומותכות", בעוד שמדובר, כאמור, בתחליף גבינה והצרכן עלול לטעות ולחשוב כי עניין לו במוצר גבינה.

סעיף 16(ד)(1) קובע, כי גם כאשר אישר בית המשפט בקשה להסתלקות, הוא רשאי לקבוע, כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע כמייצג או בא כוח מייצג אחרים, ולהורות על פירסום או אי פירסום הודעה על כך בהתאם להוראות תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התשע"ה- 2010.

...

התביעה האישית של המבקשת נדחית.

המשיבה תשלם למבקשת סך של 2,000 ש"ח כגמול מיוחד, וכן תשלם לבא כוחה שכר טרחת עורך דין בסך של 8,500 ₪ (בתוספת מע"מ).

לא נמצאו בבקשת ההסתלקות טעמים מיוחדים לפטור מהמחצית השנייה, ואף לא נטען כך. עם זאת, אני רואה לנכון להיעתר לסעד החלופי במישור זה ולהורות למשיבה לשפות את המבקשת בגין המחצית הראשונה, ולשאת במחצית השנייה (תקנה 7א(א)(4)(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007).

עוד נקבע בעיניין ברזני כי בהליך של תובענה ייצוגית המבוססת על הוראות פרק ו1 לחוק הגנת הצרכן ועל התקנות שנקבעו לעניין זה מכוחו (הוראות אשר כאמור בוטלו בנתיים בחוק תובענות ייצוגיות) עשוי להדרש ריכוך של דרכי ההוכחה בהיתחשב במהותו של הליך ייחודי זה וכי "בית-המשפט רשאי לקבוע דרכים ראויות כנראה לו לדרכי הוכחתו של יסוד הקשר הסיבתי בין הפרסום המטעה לבין הנזק שניגרם לכל אחד מבני הקבוצה, לרבות לגבי הנזק שניגרם לכל אחד ואחד מהם" (שם, 424).

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"א אבידן (פסקה 15), כך: "... במקרה דנן, דומה שלא יכול להיות חולק כי העובדה שמקדמי הזכיה המפורסמים בתכניה נתונים לשינוי וכי יש להתעדכן בנתוני המערכת המקוונת לפני ביצוע ההימור, היא מהותית לציבור המהמרים ונוגעת לטיב ולמהות הנכס או השרות המסופקים על ידי המועצה (כאמור בסעיף 2(א)(1) לחוק הגנת הצרכן) וכן ל"תועלת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם" (סעיף 2(א)(4) לחוק הגנת הצרכן).

...

סוף דבר לאור האמור ובהתאם לסעיף 20 בחוק, אני מורה בזאת כדלקמן: חברי הקבוצה הזכאים להשבה, הינם כדלקמן: כל לקוחות הנתבעת אשר השתתפו בתכנית ה"ווינר" באמצעות אתר האינטרנט (באמצעות מחשב, טלפון חכם, וכל דרך אחרת לרבות תוכנה או אפליקציה ייעודית) של הנתבעת, ואשר הוצג להם על ידי הנתבעת מצג מטעה בדבר סכום ה"זכייה הצפויה" בהימור, החל משנת 2011 ועד ליום 10.12.18.

מינוי בעל תפקיד לצורך פיקוח על מימוש הוראות פסק הדין: בהתאם לסע' 20(ב) ו- 20(ו) בחוק, אני ממנה את רואה החשבון מר אריה רפפורט כממונה מטעם בית המשפט לצורך פיקוח על מימוש הוראות פסק הדין (להלן: "בעל התפקיד") (טל': 03-6789139; פקס': 03-6445998; דוא"ל: arie@rapoport.co.il).

המומחה יסדיר את שכר טרחתו מול ב"כ הנתבעת בטרם יחל בהכנת הדו"ח. ביחס לגמול ולשכ"ט ב"כ התובע, בשלב זה, משטרם התבררו סכומי ההשבה שיבוצעו בפועל, בהתחשב בהיקף ההליך, בטרחה ובסיכון שנטלו התובע וב"כ, הנתבעת תשלם לתובע גמול בסך 15,000 ₪, החזר הוצאות בסך האגרה ששולמה על ידי התובע, וכן תשלם לב"כ התובע שכ"ט בסך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

המבקש הגדיר בבקשת האישור שתי קבוצות בשמן ביקש לנהל את התובענה הייצוגית: קבוצה א': "כלל הצרכנים אשר נחשפו למוצרים אשר הוצעו בשיעור הנחה מופחת מזה אשר הציגה המשיבה בפרסומיה". קבוצה ב': "כלל הצרכנים אשר נחשפו למוצרים ו/או רכשו מוצרים הנמכרים על ידי המשיבה באתר המכירות המקוון המופעל על ידה, ב-7 השנים האחרונות, כשאלו מוצעים במחיר גבוה מהמחיר אותו יש לשלם בהתאם לאחוזי ההנחה אשר הוצגו על ידי המשיבה". המבקש טוען בבקשת האישור כי בדיקותיו העלו כי לא מדובר בתקלה נקודתית אלא בהתנהלות שגרתית של המשיבה.

הצדדים טוענים כי בנסיבות העניין צמחה לציבור תועלת ממשית בכך שהמשיבה פעלה ופועלת לתיקון הליקוי באתר האנטרנט שלה, כך שלא יהא בו משום הטעה צרכנית וכן חידדה את נהליה בכל הקשור להתאמת שיעור ההנחה המוענק על ידה למחיר אותו היא גובה מהצרכן בפועל.

...

עוד נקבע כי, משהגיעה הערכאה הדיונית לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה הקונקרטי יש לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת ההסתלקות, יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק.

לאחר שבחנתי את בקשת האישור ושקלתי את בקשת ההסתלקות על נימוקיה, הגעתי למסקנה כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות, בנסיבות בהן נראה כי אין עוד תועלת ממשית בהמשך ניהול ההליך כנגד המשיבה, בשים לב לכך שהמשיבה התחייבה לתקן את הליקוי במערכת החיוב המקוון המופעלת על ידה בכל הנוגע לחישוב סכום ההנחה המגיעה לצרכנים וכן חידדה את נהליה בכל הקשור ליישום נכון ומדויק של אחוזי ההנחה המוענקים לצרכן באתרה המקוון.

סוף דבר הסתלקות המבקש מבקשת האישור מאושרת בזאת, מבלי להורות על מציאת תובע חלופי.

אני מורה על דחיית תביעתו האישית של המבקש ועל מחיקת בקשת האישור.

בקשת האישור הוגשה עוד ביולי 2021 מכוח פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ובה נטען, כי המשיבה שיווקה ללקוחותיה באמצעות האתר מוצרים תוך הפרה של דיני הגנת הצרכן, ובפרט הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן) וחקיקת משנה שהותקנה מכוחו.

בקשת האישור כללה ארבעה נדבכים שלגבי כולם נטען כי הם מבטאות הפרות בעלות פוטנציאל ממשי להטעות, וכי היתנהגותה המפירה של המשיבה מהוה הטעייה צרכנית חמורה במובן סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.

נטען כי הגילוי הנידרש כטענת המבקש חל כאשר המדובר בעיסקה "פרונטאלית" בה יש חשיבות למה שנכתב על האריזה ולא בעיסקה מרחוק בה הצרכן לא נחשף לאריזה אלא מסתמך על הפירסום באתר המקוון.

...

התביעה האישית של המבקש – נדחית; רשמתי לפניי את התחייבויות המבקש ובא הכח המייצג.

ההצעה לתשלום גמול ושכר ולשיפוי בגין האגרה – נדחית.

הבקשה לפטור מהחלק השני של האגרה – נדחית; הבקשה להשבת החלק הראשון של האגרה בהליך הצד השלישי נדחית אף היא.