מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת החזר שכר לימוד ופיצוי בגין אי קבלת אישור משרד התמ"ת

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2015 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

כפי שכבר צוין, בפסק הדין קיבל בית הדין את תביעת המבקש בחלקה, וחייב את המשיבה לשלם למבקש סך כולל של 6,193 ש"ח בגין גמול עבודה בשעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי חגים ופצוי בגין אי הפרשה לפנסיה על פי התחייבות המשיבה, בסך של 736 ש"ח. נציין כי לפי קביעת בית הדין האיזורי, עליה אין מחלוקת בין הצדדים, משהמבקש עסק בעבודות ניקיון, והמשיבה מספקת שירותי ניקיון, על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון והתחזוקה.
כאמור, בקשת המבקש מיתמקדת בפסיקת בית הדין האיזורי בעניינים אלה: הפרישי שכר, החזר הוצאות נסיעה בשבת ובחג, פצויי הלנת שכר, וקביעות בית הדין האיזורי בעיניין התביעה המכונה על ידו "גמול פנסיה". נוכח קביעותיו העקרוניות של בית הדין האיזורי בתביעת המבקש המתייחסת להפרשות לקרן פנסיה ולפצוי בגין אי ביצוע ההפרשה, נברר ראשית את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לסוגיה זו. לאחר שנפרט הכרעתנו בסוגיה, נדון ביתר העניינים שבבקשה.
בבואו להכריע בבקשה אם חרף סירובן של חברת הביטוח יש לחייב את המעסיק להפריש לפנסיה עבור העובד מבקש המקלט, ביקש בית הדין ללמוד מאופן הסדרת הביטוח הפנסיוני של העובדים הזרים בישראל.
בית הדין ציין כי בשנת 2008, עוד בטרם הבשילה הסכמת חברות הביטוח, הונחו המעסיקים על ידי משרד התמ"ת לשמור את הסכומים האמורים להיות מופרשים על ידם בחשבון נפרד הנושא ריבית והצמדה.
בית הדין הוסיף והזכיר בפסק דינו הזכיר את פסיקתו של בית דין זה בעיניין י.ב. שיא משאבים (ברע 51823-10-14– י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח' – Hitam Abaker ואח' (26.2.2015), להלן: עניין י.ב. שיא) בו נדונה הסוגיה, לדעת בית הדין האיזורי, "אגב אורחא". בית הדין האיזורי ציין בפסק דינו כי בפסק הדין בעיניין י.ב. שיא אישר בית דין זה את החלטת בית הדין האיזורי כפי שניתנה באותו עניין למתן פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, אלא שלפי הבנתו "הסוגיה לא נדונה לגופו של עניין". בקשר לכך הפנה בית הדין לסוגיה מרכזית אחרת שעמדה לדיון באותו פסק דין.
...
הערעור מתקבל חלקית לעניין התביעה להפרשי שכר.
המשיבה תשלם למבקש סך של 503.78 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.13 ועד ליום התשלום בפועל.
הערעור מתקבל חלקית לעניין התביעה להחזר הוצאות נסיעה בשבת בחג.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2015 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה שלפנינו עניינה עתירתה של התובעת לתשלום פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, פיצויים מכוח חוק עבודת נשים וחוק שויון הזדמנויות בעבודה, פדיון ימי חופשה, פדיון ימי הבראה, תמורת הודעה מוקדמת, דמי חגים והחזר נכויים שנוכו משכרה.
בגין הפרת חובת השימוע וחובת תום הלב המוגברת החלה על הנתבעת, עתרה התובעת לתשלום פיצוי בסך 30,000 ש"ח ובסיכומים הפחיתה את הסכום הנתבע ברכיב זה ל- 21,000 ש"ח. בנוסף טענה התובעת כי מאחר ופוטרה בהיותה בהריון, מבלי שהנתבעת קיבלה לכך היתר ממשרד התמ"ת, פיטוריה נעשו בנגוד להוראות סעיף 9לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954, ועל כן הנם בטלים.
משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע הדברים אלא מהתמונה כולה (ר' דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב 41).
כידוע, חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 אוסר על פיטורי או מתן הודעה על פיטורי עובדת במהלך תקופת ההריון ובמשך תקופה של 60 יום לאחר תום חופשת הלידה, ללא קבלת היתר ממשרד התמ"ת (סעיפים 9(א) ו- 9(ג)(1) לחוק).
...
הנתבעת העלתה בכתב ההגנה טענת קיזוז וביקשה לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובעת את הסכום ששולם לה ביתר ברכיב זה. על כן, משהוכח כי שולמו לתובעת דמי הבראה ביתר, יש מקום לקזז סך של 385 ש"ח מהסכומים שנפסקו לזכותה בפסק דין זה. סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה המכריע.
בהתאם לכך, תשלם הנתבעת לתובעת, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: סך של 9,142.5 ש"ח בגין פיצויי פיטורים.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 18,285 ש"ח כפיצוי בגין אובדן הכנסה מכוח חוק עבודת נשים .

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

פורסם כי במסגרת הלימודים יוכשרו הסטודנטים במקצוע האופטיקה, ובסיום הקורס תנתן למסיימים תעודת סיווג מקצועי מטעם משרד התמ"ת (כיום משרד הכלכלה)- תעודת אופטיקאי סוג 2 למי שעמדו בהצלחה בבחינות הסווג המקצועי מטעם משרד הכלכלה.
במסגרת התנאים המפורטים במדריך לנרשם צוין, בין היתר, סעיף ספציפי לגבי אחריות הצדדים בקשר להסכם הלימודים: "אחריות הצדדים (המכללה לאופטיקאים ואקוסטיקאים בע"מ ו/או התלמיד/ה) וחליפיהם בקשר להסכם ללימודים בקורס כלשהוא נספחיו ותנאיו, לרבות פרסומים ומצגים וכן כתוצאה ובשל הפרת הסכם, פיצויים ו/או נזקים ו/או מכל סיבה שהיא, תהיה מוגבלת בסכום התביעה עד לגובה שכר הלימוד נשוא התובענה.
למעשה, אין כל חולק כי הנתבעות התחייבו בפני התובעת, בטרם חתימתה על טופס ההרשמה ללימודי קורס אופטיקה במסגרת לימודי המכללה, כי בתום הקורס תועסק ברשת אופטיקנה, וכי יתבצע החזר שכר לימוד למתמידים בעבודה- בכל שנת עבודה תוחזר חמישית משכר הלימוד הכולל, כך שתוך 5 שנים ניתן יהיה לקבל החזר מלא של שכר הלימוד (ככל שתתמיד בעבודתה באופטיקנה ולא תתפטר או תפוטר).
לטענתה, הסעד הראוי בנסיבות אלה הוא פצויי קיום- פיצויים בגובה הסך אותו היה משתכרת במשך 3 שנות עבודה לפי שכר מינימום, בסך כולל של 154,800 ש"ח. לחלופין, עותרת התובעת להשבה ופיצויי הסתמכות- השבת עלות שכר הלימוד ודמי ההרשמה בסך 19,250 ₪, וכן פיצוי בגין הפסד הישתכרות בתקופת הלימודים בסך 12,000 ₪ (לאחר שסכום הפצוי צומצם בסיכומיה).
לדידנו, אין לקבל את טענת הנתבעות כי הנתבעת 2 הינה חברת אחזקות בלבד שאינה מפעילה את רשת אופטיקנה ולכן לא קשורה כביכול לתביעה.
...
משכך, אנו דוחים את טענת הנתבעות בדבר העדר יריבות בין התובעת לבין הנתבעת 2.
סוף דבר: הנתבעות 1 ו-2 תשלמנה לתובעת, יחד ולחוד, פיצוי בגין הפרת חוזה בסך כולל של 30,00 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.14 ועד לפירעון.
התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2013 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובעת טוענת כי לאור פיטוריה טרם חזרתה מחופשת הלידה היא זכאית לסעדים הבאים: תשלום הפרש פצויי פיטורין והודעה מוקדמת, החזר הוצאות נסיעה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע ובגין פיטורים שלא כדין, פיצוי לפי ס' 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ופצוי לפי ס' 10 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק שויון הזדמנויות"), וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, הסתמכות ועוד.
לטענת התובעת, התנאים שהוצעו לה היו רעים עד כדי כך שהיא נאלצה שלא לשוב לעבודה, כשהמשמעות לכך היא כי היא פוטרה בדרך פתלתלה העוקפת את הצורך בקבלת אישור ממשרד התמ"ת. לאור זאת היא זכאית לסעדים הנתבעים, ביניהם אף סעדים מכוח חוק עבודת נשים וחוק שויון הזדמנויות בעבודה.
אולם, התובעת לא הביאה את טלי להעיד על קיומה של השיחה ועל תוכנה ואף לא הביאה כל ראיה חיצונית שיש בהם כדי להעיד כי נועה התכוונה לפטר אותה ולמנוע ממנה לשוב לעבודתה בתום חופשת הלידה ולכן אין אנו מקבלות את גירסתה בהקשר זה. זאת בין היתר, אף לאור הסתירות בין גירסתה בעיניין זה לתכתובת הדואר האלקטרוני, אותם נפרט להלן.
מעבר לכך, מעדותו של צחי עולה כי בזמן אמת בו התובעת לא התייצבה לעבודה, הוא לא קיבל ייעוץ מעורכי הדין של החברה וכי ביצע את שהוטל עליו על ידי החברה (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 26-30) והוא תשלום שכרה של התובעת וכי את ההנחיה להמשיך לשלם את שכרה של התובעת קיבל מנועה (עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 4-19).
מעבר לכך, טוענת כי הנתבעת הציגה 3 גרסאות סותרות לסיבה לתשלום פצויי הפיטורים וכי הדבר מלמד אף הוא על ניסיונותיה להסתיר את הסיבה האמיתית לתשלומם והיא פיטוריה של התובעת.
משקבענו כי התובעת התפטרה ולא היתה הרעת תנאים, דין התביעות לפצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע וכן לפצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל, אובדן הזדמנויות והסתמכות- להדחות.
...
מעבר לכך, שוכנענו כי התובעת היא שהביאה לעיכוב בהעברת התשלום של פיצויי הפיטורים וזאת באי היענותה לפניות של צחי לחתום על מכתב האישור על גמר החשבון (נספח ת/ 12 לתצהיר התובעת).
אולם, משטענה זו נזנחה במסגרת הסיכומים ומשלא הובאו ראיות בעניין הרי שאין בידינו לקבל טענה זו. משכך, אנו קובעות כי התובעת זכאית לתשלום דמי נסיעה בסך של 2,900 ₪.
סוף דבר התובעת זכאית לסכומים המפורטים להלן: הפרש תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,000 ₪.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2007 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין בית הדין האיזורי, השופטת שרה מאירי ונציג הציבור מר א. יום טוב (בתיק עב913933/99) דחה את תביעת המערער לפצויי פיטורין ופיצויי הלנתם, אי תשלום משכורת לחודשים יולי ואוגוסט 1999 ופיצויי הלנתם, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, החזר שכר שנוכה משכרו שלא כדין, גמול שעות נוספות, אי הפרשות המעביד למבטחים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי אש"ל והחזר תשלום כפל קנס עקב דו"ח תעבורה בגין אי תקינות רכב צמוד שקבל המערער.
אשר לפיטוריו בתקופת אי הכושר טוען המערער כי אמנם אין כל מניעה לפטר עובד בתקופת מחלה, אולם יש לצפות מהמעביד כי כאשר מדובר בהעדרות קצרה, הוא יגלה היתחשבות תמת לב בעובד ולא ימהר לפטר עובד רק בגלל העובדה שהיעדרותו הזמנית פגעה במהלך התקין של העבודה.
סתירה זו, מלמדת, לטענת המערער, כי הוא לא פוטר בגלל תיפקוד לקוי.
לטענת המשיבות הוכח בבית הדין האיזורי כי תלושי השכר ומשכורתו של המערער חושבו כדין וכי לא היתה כל כוונה להמנע מתשלומי מס. צדק בית הדין האיזורי בקביעתו כי על המערער לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 הואיל ותפקידו של המערער היה תפקיד שדרש מידה מיוחדת של אמון, שעות עבודתו לא ניתנו לפיקוח מאחר ומרבית שעות עבודתו נעשו מחוץ למשרדי המשיבות.
המערער אישר בחקירת הנגדית את קבלת ימי החופשה והפידיון במשכורת חודש יולי.
...
סוף דבר המשיבות תשלמנה למערער פיצויי פיטורין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה.
כמו כן תשלמנה המשיבות למערער דמי הבראה בגין שנת עבודה אחת.
כן תשלמנה המשיבות למערער הוצאות משפט בערעור בסך -.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו