התובעת טוענת כי לאור פיטוריה טרם חזרתה מחופשת הלידה היא זכאית לסעדים הבאים: תשלום הפרש פצויי פיטורין והודעה מוקדמת, החזר הוצאות נסיעה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע ובגין פיטורים שלא כדין, פיצוי לפי ס' 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ופצוי לפי ס' 10 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק שויון הזדמנויות"), וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, הסתמכות ועוד.
לטענת התובעת, התנאים שהוצעו לה היו רעים עד כדי כך שהיא נאלצה שלא לשוב לעבודה, כשהמשמעות לכך היא כי היא פוטרה בדרך פתלתלה העוקפת את הצורך בקבלת אישור ממשרד התמ"ת. לאור זאת היא זכאית לסעדים הנתבעים, ביניהם אף סעדים מכוח חוק עבודת נשים וחוק שויון הזדמנויות בעבודה.
אולם, התובעת לא הביאה את טלי להעיד על קיומה של השיחה ועל תוכנה ואף לא הביאה כל ראיה חיצונית שיש בהם כדי להעיד כי נועה התכוונה לפטר אותה ולמנוע ממנה לשוב לעבודתה בתום חופשת הלידה ולכן אין אנו מקבלות את גירסתה בהקשר זה. זאת בין היתר, אף לאור הסתירות בין גירסתה בעיניין זה לתכתובת הדואר האלקטרוני, אותם נפרט להלן.
מעבר לכך, מעדותו של צחי עולה כי בזמן אמת בו התובעת לא התייצבה לעבודה, הוא לא קיבל ייעוץ מעורכי הדין של החברה וכי ביצע את שהוטל עליו על ידי החברה (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 26-30) והוא תשלום שכרה של התובעת וכי את ההנחיה להמשיך לשלם את שכרה של התובעת קיבל מנועה (עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 4-19).
מעבר לכך, טוענת כי הנתבעת הציגה 3 גרסאות סותרות לסיבה לתשלום פצויי הפיטורים וכי הדבר מלמד אף הוא על ניסיונותיה להסתיר את הסיבה האמיתית לתשלומם והיא פיטוריה של התובעת.
משקבענו כי התובעת התפטרה ולא היתה הרעת תנאים, דין התביעות לפצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע וכן לפצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל, אובדן הזדמנויות והסתמכות- להדחות.
...
מעבר לכך, שוכנענו כי התובעת היא שהביאה לעיכוב בהעברת התשלום של פיצויי הפיטורים וזאת באי היענותה לפניות של צחי לחתום על מכתב האישור על גמר החשבון (נספח ת/ 12 לתצהיר התובעת).
אולם, משטענה זו נזנחה במסגרת הסיכומים ומשלא הובאו ראיות בעניין הרי שאין בידינו לקבל טענה זו.
משכך, אנו קובעות כי התובעת זכאית לתשלום דמי נסיעה בסך של 2,900 ₪.
סוף דבר
התובעת זכאית לסכומים המפורטים להלן:
הפרש תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,000 ₪.
