התביעה הוגשה להחזר כספי עבור 6 ימי שייט ש"הלכו לטמיון" ופצוי בגין עוגמת נפש.
התובעים לא ביקשו בתביעה לקבל עלות כרטיס טיסה או פיצוי בגין כרטיס טיסה, אלא לקבל החזר יחסי עבור ימי הטיול שירדו לטמיון.
...
כן נקבע:
"אני דוחה את טענת הנתבעת 2 לפיה התובעים כבר פוצו בגין האירועים נשוא התובענה לאחר שקיבלו מחברת התעופה כרטיס טיסה חלופי. בהקשר זה אני מקבלת את עדות התובע, אותה מצאתי אמינה לחלוטין, לפיה בשדה התעופה, במעמד בו לא התאפשר להם לעלות על הטיסה ביחד עם שאר חברי הקבוצה, נתנה להם חברת התעופה כרטיס טיסה, מבלי שהבינו לאשורו במה מדובר ומבלי שהסכימו כי זה יהיה הפיצוי בגין כלל ההתרחשויות.
בהקשר זה, לא רק שהתובע העיד כי מדובר בכרטיס טיסה המוגבל לתאריכים ספציפיים שאינם בעונה, ולאוקלנד בלבד, אלא שאני סבורה כי התובעים זכאים לפיצוי זה מחברת התעופה, שבו טרם עשו שימוש, בשל הנזק שגרמה להם חברת התעופה בהתנהלותה ובמנותק מן הפיצוי המגיע להם בשל אובדן ימי הטיול וההתנתקות מן הקבוצה המאורגנת עמה יצאו לדרכם.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה לפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.
8) לסיכום:
1) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.
