תביעת החזר הלוואה בין בני משפחה

התביעה הוגשה כ"משקל נגד" לתביעה להחזר הלוואות שהגישה הנתבעת נגד התובע ואישתו בבית משפט השלום (ת"א 69981-03-19 שרי טכנולוגיות נ' בן שמואל ואח') ולאחר שבקשת התובע להעביר את התביעה מבית משפט השלום לבית הדין לעבודה – נדחתה ביום 10.10.2019.

יש על כן לברר לגופם של דברים האם זכאי הוא לזכויות הנתבעות, ואין מקום לדחיית התביעה על הסף בשלב זה. הנתבעת מערבבת בין טענות מהליכים שונים שמתנהלים בין הצדדים ובני משפחותיהם, אולם חרף הקרבה המשפחתית שמכוחם ייתכן ונוצר "ההסדר" במסגרתו עבד התובע אצל הנתבעת, שררו בין הצדדים יחסי עבודה, והתובע, בתביעה זו, מבקש לקבל את זכויותיו בהתאם.

...

עיקר טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף.

כן ביקשה הנתבעת לחילופין כי יוארך לה המועד להגשת כתב הגנה ב-30 ימים מיום מתן החלטה בבקשה זו. עיקר טענות התובע התובע טען כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, מהטעמים שלהלן: טענות הנתבעת מתאימות לכתב הגנה ולא לבקשה לסילוק על הסף.

לנוכח כל האמור, הבקשה לדחייה על הסף נדחית.

אכן כטענת התובע, על פי ההלכה הפסוקה, היה על הנתבעת להגיש את כתב הגנתה ביחד עם כל בקשות הסף מטעמה, ואין לעשות פיצול במועדי הגשת המסמכים ואין להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת כתב טענות עיקרי עד להכרעה בבקשת הסף, אלא אם "מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית" (מתוך עניין בובליל).

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום וללא קשר לתוצאות ההליך.

עסקינן בתביעה כספית שעניינה החזר חוב הלוואה בסך כולל של 155,000 ₪.

עילת התביעה – השבת הלוואה, אינה "סיכסוך בתוך המשפחה" והצדדים לא היו ידועים בציבור.

תמצית החלטת בית המשפט: בימ"ש קמא עמד על כך שלפי החוק יש להוכיח שני תנאים מצטברים כדי להקנות סמכות עניינית לבימ"ש לעינייני מישפחה: האחד, כי התביעה הנה בין בני מישפחה לרבות בני זוג ידועים בציבור, והשני סיכסוך בתוך המשפחה.

...

אין מקום להתערב בעניין זה ואני מסכימה עם המסקנה אליה הגיע בימ"ש קמא, מהנימוקים שיפורטו להלן, ולפיכך כבר מטעם זה אין לקבל את הטענה ולפיה הסמכות העניינית מסורה לבימ"ש לענייני משפחה.

בימ"ש קמא יישם כדבעי את המבחנים שהתוו בפסיקה ביחס לנסיבות המקרה הקונקרטי ומסקנתו מקובלת עלי.

הואיל ולא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בקביעת בימ"ש קמא בנוגע לשיהוי, אין מקום להתערב גם בעניין זה. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש לתת רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו.

לאור ההסכמה על חלוקת החזר ההלוואה בין בני המשפחה, כך שיואב יישא בתשלום 75% והתובעת רק ב- 25%, אזי לכל היותר היה צריך לחייב התובעות בהפקדת 25% מסך 490,000 ₪.

הצורך בכספי ההלוואה היה משותף לתובעות וליואב ורק מבחינה פורמאלית, יואב הוא "הלווה" והן "ערבות". המשיב הוא אדם ישר והגון והסכים לתת את ההלוואה שלא הושבה לו. התביעה של התובעות היתיישנה וכן הוגשה בשיהוי.

...

בנוגע למאזן הנוחות נבחנה הבקשה לעכב פינוי או מימוש של מקרקעין ונקבע שם בסעיף 15: "... אין משמעות הדבר שעל בית המשפט להיעתר לכל בקשה לסעד זמני שעניינה עיכוב פינוי או מימוש של מקרקעין (ראו: רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, בפסקה 9 [פורסם בנבו] (25.6.2007) (להלן: עניין נפטי); עניין אקסלרוד, בפסקה 27).

בנוגע לסיכויי התביעה הלכאוריים – בית משפט קמא עדיין לא קבע כמובן מסמרות בעניין ונושא הוראות חוק הערבות יוכל להיבחן בהמשך ניהול ההליך.בנוגע לקרן החוב בית משפט העלה קשיים לכאוריים ביחס לטענות, אך אין צורך להכריע בסוגייה עתה, שכן מצא לנכון להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים.

אך מאידך – התובעות מאשרות כי שוויו של הנכס המשועבד הוא כ- 16,000,000 ₪ (ראה גם סעיף 19 לבקשת רשות הערעור).כך שספק אם אין באפשרותן של המבקשות למצוא מקור מימוני שיאפשר להן להפקיד הכספים (דומה כי הן כלל לא טוענות בבקשת רשות הערעור כי אין ביכולתן להפקיד הכספים) ובאיזון בין האינטרסים השונים מצא בית משפט קמא לנכון לקבל הבקשה לעיכוב הליכי מימוש משכון כנגד הפקדה ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בשיקול דעת זה. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

טענת התביעה לפיה החזרי ההלוואה נוכו מתלוש השכר של התובע, אך בשל היחסים העכורים אשר שררו בין הנתבעת לבין בני מישפחת התובע, אינה מתיישבת עם העובדה כי החזרי הלוואה נוספת אשר ניתנה על-ידי האח ג', בעיצומו של אותו הסיכסוך, בוצעו על דרך העברות בנקאיות ישירות מחשבון הצדדים, ולא באמצעות ניכוי משכרו של האיש.

עם זאת, ההתנהלות הכוללת והעובדה כי מדובר בחברה משפחתית, אופן ההעברות וההחזרים, העובדה כי לא נערכו הסכמי ההלוואה, על אף הודעת התובע כי קיימים יחסים עכורים בין הנתבעת לבין בני משפחתו – נותני ההלוואה, מובילים למסקנה כי אין המדובר בהלוואות שיש לאזנן במסגרת האיזון הסופי, וזאת על אף העובדה כי חשבון הצדדים היה ביתרת חובה באופן ממושך.

...

עם זאת, שוכנעתי כי בשל כלל הנסיבות והנתונים הכלכליים הקיימים בתיק, שאין מקום להגדיל את החיוב הרטרואקטיבי אשר יעמוד לפתחי האב.

אמנם בתסקיר מיום 7.12.2022 ישנם תימוכין לטענת האם דווקא, אך עם זאת, משלא נערך הליך ראייתי מסודר, לא שוכנעתי כי יש מקום לקחת בחשבון טענה זו. חוב העבר בקיזוז הסכומים אשר שולמו לידי התובעת בפועל על חשבון המזונות, ככל ששולמו, ישולם לשיעורין, בסך של 500 ₪ לחודש, אשר יתווספו בכל חודש למזונות השוטפים, עד כדי סילוק כל היתרה.

הנני מחייבת את התובע בהוצאות ההליך בסך של 8,000 ₪.

טענת התביעה לפיה החזרי ההלוואה נוכו מתלוש השכר של התובע, אך בשל היחסים העכורים אשר שררו בין הנתבעת לבין בני מישפחת התובע, אינה מתיישבת עם העובדה כי החזרי הלוואה נוספת אשר ניתנה על-ידי האח ג', בעיצומו של אותו הסיכסוך, בוצעו על דרך העברות בנקאיות ישירות מחשבון הצדדים, ולא באמצעות ניכוי משכרו של האיש.

עם זאת, ההתנהלות הכוללת והעובדה כי מדובר בחברה משפחתית, אופן ההעברות וההחזרים, העובדה כי לא נערכו הסכמי ההלוואה, על אף הודעת התובע כי קיימים יחסים עכורים בין הנתבעת לבין בני משפחתו – נותני ההלוואה, מובילים למסקנה כי אין המדובר בהלוואות שיש לאזנן במסגרת האיזון הסופי, וזאת על אף העובדה כי חשבון הצדדים היה ביתרת חובה באופן ממושך.

...

עם זאת, שוכנעתי כי בשל כלל הנסיבות והנתונים הכלכליים הקיימים בתיק, שאין מקום להגדיל את החיוב הרטרואקטיבי אשר יעמוד לפתחי האב.

אמנם בתסקיר מיום 7.12.2022 ישנם תימוכין לטענת האם דווקא, אך עם זאת, משלא נערך הליך ראייתי מסודר, לא שוכנעתי כי יש מקום לקחת בחשבון טענה זו. חוב העבר בקיזוז הסכומים אשר שולמו לידי התובעת בפועל על חשבון המזונות, ככל ששולמו, ישולם לשיעורין, בסך של 500 ₪ לחודש, אשר יתווספו בכל חודש למזונות השוטפים, עד כדי סילוק כל היתרה.

הנני מחייבת את התובע בהוצאות ההליך בסך של 8,000 ₪.