מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

תביעת הבעל להפחתת מזונות

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2021 ברבני אשקלון נפסק כדקלמן:

בדיון ביום י"א באייר תש"פ (05.05.2020) הסכימו הצדדים להסדרי שהות שוים [שבוע אחד – א', ג', ה', ושבוע שני ב', ד', וסופ"ש (כולל מוצ"ש), לסירוגין], וכן להעביר לביה"ד את התביעה שפתח הבעל בביהמ"ש להפחתת מזונות.
...
על כן, גם אילו קיבלתי את טענתו של האב בדבר הצורך לפתוח את הסכם הגירושין ולדון מחדש בטובת הילדה, הייתי מגיע לאותה מסקנה, שבנידון דידן, על אף הרחבת הסדרי השהות, יש להותיר את המשמורת על כנה, בידי האם.
סיכום לאור כל האמור, על אף הרחבת הסדרי השהות עם האב עד כדי הסדרים שווים, אין ביה"ד רואה סיבה מוצדקת לשנות את הגדרת המשמורת שנקבעה בפסק הדין הנותן תוקף להסכם הגירושין, מכיוון שההסכם עצמו לקח בחשבון את האפשרות שהסדרי השהות יורחבו, ובכל זאת הגדרת המשמורת נקבעה באופן מוחלט.
הרב מאיר כהנא – אב"ד מבלי להיכנס לסוגיית הגדרת המשמורת, הנני מצטרף למסקנה כי בנידון דידן תהיה המשמורת בידי האם, בעיקר מהטעם האמור בסעיף ז', שעיקר גידול הבת אצל האם, ויש לשנותו רק בנסיבות מיוחדות, ויש בכך כדי להשפיע על הנהגותיה של הבת, כפי שכתבנו בפסק הדין מיום י"ג באב תשע"ט (14.8.2019) בתיק 907345/15.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2021 ברבני באר שבע נפסק כדקלמן:

[footnoteRef:4] [4: עמ' 22 שם.] ביום 14.7.2015 הגיש הבעל לשעבר לבית הדין תביעה להפסקת מזונות (תיק 10/), לאור העובדה שנותרה קטינה אחת בלבד, אשר מונעים ממנו הסדרי שהות אתה, וכן טען כי האישה לקחה כספים מחשבונו.
] בהחלטה נוספת מיום כ"ד בשבט תש"פ (19.02.2020), קבע בית הדין בעיניין קצבת התלויים: "קצבת התלויים של הבעל שהועברה לאישה נחשבת כחלק מתשלומי המזונות השוטפים, ויש לקזז סכום זה מחוב המזונות. על רשמת הוצל"פ לחשב בהתאם." ביום 30.8.2020 שוב פתח הבעל תיקים בבית הדין: הפחתת/ביטול מזונות (17/), שונות (18/), וצוים אחרים (19/).
...
למרות זאת, גם אם לא היתה מחילה של האב, כיון שכבר נעשתה גבייה לצורך הילדים והדבר שימש את צרכיהם בלי ספק, אין להורות על החזר עודף הסכום, וכנ"ל. דינו של החוב ל"ביטוח לאומי" עבור הגבייה העודפת כל האמור לעיל נוגע ליתרת הזכות של האב בהוצאה לפועל למזונות, לגביו הכרענו כי לא חל על האם להשיב את הסכום שכבר נגבה מהאב.
בכך, מצטרף אני למסקנה כפי שכתבו עמיתי.
הרב אברהם צבי גאופטמן - דיין מסקנה לאור כל הנ"ל, בית הדין קובע: יש להורות לרשמת ההוצל"פ שאין לחייב את האשה להשיב לבעל לשעבר סכום 87,155 ש"ח, עודף מזונות שקבלה במהלך השנים, בכפוף לאמור בסעיף ב'.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2020 ברבני הגדול נפסק כדקלמן:

בית הדין האיזורי נעתר אך ורק לבקשת הבעל להפחתת מזונות אשה – ולא לתביעת הגירושין – ולכן בהחלטתו מיום ט"ו באלול תשס"ח (15.9.08) הורה בית הדין (רטרואקטיבית) כי מיום כ"ח בסיוון תשס"ח (1.7.08) ישלם הבעל ישלם מזונות אשה בסך אלף ש"ח לחודש ולא אלפיים כבעבר.
...
עד כאן לשון מרן אאמו"ר זצ"ל. ועיין בחתם סופר בתשובה (חושן משפט סימן קצה) וזו לשונו: ומכל מקום לדינא נראה לי שאם לא גזר רבנו גרשום מאור הגולה על ככה [שאין הבעל רשאי למנוע 'שאר, כסות ועונה' מאשתו שהוא רוצה לגרשה], ראוי לגזור עתה כי הדור פרוץ בעוונותינו הרבים, וכל אדם יעשה כן ואם לא יהבי ליה אחריני – ילך שובב בדרך לבו כמו בדורות הללו, בעוונותינו הרבים.
אך אף על פי שיש מקום להתלבט מה דעת הרא"ם בעניין כי לא הזכיר כלל את פירעון הכתובה, אך בעיון בדברי הראשונים מצאנו תשובה ברורה לדבר [.
וגם אם נדחה טענה זו כי לא היה לו כסף לשכירות כפי שנטען, האם כסף לבוא עם האישה לבית מלון ללילה אחד, כבקשתה וכפי שביקש ממנו בית הדין הגדול בדיון בערעור (דאז), גם לא היה לו? מסקנה הערעור נדחה.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2018 ברבני באר שבע נפסק כדקלמן:

אף בית הדין הגדול בתיק הגירושין הראשון של הבעל (הובאו דבריהם בהמשך), ציינו את היכולת הכלכלית של הבעל, וז"ל: "בית הדין האיזורי קובע שהבעל מסכים לגירושין אבל נתלה בדרישה להפחתת מזונות [...] נראה שתביעתו להפחתת מזונות אין לה יסוד הן משום שביטל התביעה שלו בביהמ"ש להפחתה ונוכח ההוכחה שהבאנו על יכולת ההישתכרות שלו. עכ"פ אין זו תביעה שתצדיק את עכוב הגט. הוא גם לא נשען על דרישתו להפחתת מזונות כדי להצדיק את זכותו שלא לגרש. הוא דרש דרישה זו כתנאי של מקצה שיפורים ולא בגדר עביד איניש דינא לנפשיה.
...
עוד כתב הנודע ביהודה (שם): "ועוד אני אומר שאילו היה התובע טוען ברי שראה הגניבה שלו בבית פלוני אלמוני והבתולות העידו כדבריו לא היה יכול להוציא ממון בעדות נשים כי נלענ"ד דע"כ לא אמרו שבדבר דלא שכיח עשו תקנה להאמין הפסולים אלא בדבר הנעשה פתאום ונגמר הדבר לגמרי כגון הכאה או מסירות שמי שלא היה בשעת הכאה או בשעת מסירות שוב אי אפשר לו להעיד ע"ז [...] ובודאי טעמו כי גם גניבה לא שכיח כי כל הגונב עושה בסתר ובזה היה קצת מקום לדבריו אם היו הבתולות מעידות שראו שפלוני אלמוני גנב [...] ואפילו אם היו מעידים הבתולות שראו שגנב אין אני מחליט שיהיו נאמנות אלא שאמרתי שהיה מקום לדון בזה אבל בעובדא דידכו ודאי אינם נאמנות והנלע"ד כתבתי." הרי לנו שהנו"ב מדגיש כי מעשה הנעשה ברגע מסוים ואינו מתמשך ולא ניתן להביא עדים על אותו רגע ספציפי אז יש תקנה להאמין גם לעדים פסולים, דבר הנכון לעניין עדות על יחסי אישות שהם רק רגע "הגניבה". אמנם הנו"ב התייחס לדיני ממונות, אך ניתן להשתמש בעקרון זה אף לעניין "להוציא אישה מבעלה" כאמור לעיל בדברי השבות יעקב, וכסניף לנימוקים נוספים.
הבעל: אני מקבל קצבת בל"ל על נכות 3,500 ש"ח. בתביעה לביהמ"ש היא כתבה שאני עושה את כל הקניות.
שיטת הגר"ח פלאג'י כתב רבי חיים פלאג'י בספרו חיים ושלום (חלק ב סימן קיב): "דבדרך כלל אני אומר: כל שנראה לבית דין שהיה זמן הרבה נפרדים ואין להם תקנה, אדרבא צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים אחד האיש ואחת האישה. וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בענין זה כדי להנקם זה מזה מחמה קינאה ושינאה ותחרות, כאשר יהיה האופן פעמים שהאיש רוצה לגרש והאישה אינה רוצה וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים – עתידין ליתן את הדין. ולדעת מרן החבי"ב בית דין מנדין אותו. וכמו כן להפך, כשהאישה רוצה להתגרש והאיש אינו רוצה, וכדי להנקם מהאישה, מעכבים מלתת גט שלא לשם שמים – גם בזה לא בחר ה' ויש עונש מן השמים." ובסוף דבריו פסק: "והנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה, דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה, ימתינו עד זמן ח"י חדשים, ואם בינם לשמים נראה לבית דין שלא יש תקוה לשום שלום ביניהם, יפרידו הזווג ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני בדבר האמור." על פי זה ברור שדבריו של רבי חיים פלאג'י לכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני, הם במסגרת החובה של בית דין לכפות על המצוות לאפרושי מאיסורא, להציל בני זוג אלו ממצב של חוטאים וחטאים, כלשונו.
מסקנה לאור כל הנ"ל: מאיס עלי באמתלא מבוררת, דין "רועה זונות", מרידה הדדית, חוסר יכולת לפרנס, פירוד הצדדים למעלה מארבעה שנים, טענת הבעל שהאישה אסורה עליו, ושאר הנימוקים שהועלו לעיל, בית הדין קובע: על הצדדים להתגרש, והבעל חייב לגרש את אשתו.

בהליך תה"ס (תה"ס) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

2.4 תמורה המכירה, לאחר ניכוי כל הוצאות המכירה, תחולק בין הצדדים בחלקים שוים בכפוף להתחשבנויות כדלהלן: 2.4.1 מתוך חלקו של הבעל יופחת חוב המזונות ממועד הגשת תביעת המזונות ועד למועד חתימת ההסכם.
...
אין בידי לקבל טענה זו. כאמור לעיל, התוצאה האמיתית של ההסכם השני אינה רלבנטית, אלא סברתם של הצדדים ואמונתם, בשעת ההתקשרות החוזית ,היא שקובעת לענייננו (ע"א 623/85 סלהוב נ' .
לאחר ששמעתי את הצדדים, אפשרתי לב"כ התובע לתקן את כתב התביעה.
האמור בכתב התביעה הראשון, מחזק את המסקנה בדבר כוונתם של הצדדים לפעול בהתאם להסכם הראשון וכי לא מדובר בהסכם שנערך למראית אשר על כן, התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו